סורי, בייבי

אגנס (אב ויקטור) מתמודדת עם אירוע קשה שהתרחש בחייה, שמשנה את מסלול יומיה וגורם לה להסתגר בתוך עצמה. למרות שהעולם ממשיך להסתובב סביבה, היא מוצאת את עצמה במאבק פנימי בין הרצון להתגבר על הכאב לבין הקושי לשחרר את העבר. בחייה מופיעה לידי (נעמי אקי), החברה הטובה והקרובה ביותר שלה, שמגיעה לבקר אותה בתקופה זו. הביקור של לידי מביא איתו רגעים של צחוק שקט ושל שיחות עמוקות, שמאפשרים לאגנס להרגיש שוב מחוברת לעולם ולזולת. במהלך המפגש, השתיים חולקות רגעים של שתיקה שמדברים בעד עצמם, ומזכירות לה שעם כל הקושי, החיים ממשיכים וניתן למצוא בהם נקודות אור. אגנס מנסה לאט לאט לפרוץ את הקירות שהקימה סביב עצמה ולפתוח דף חדש, למרות שהדרך לא פשוטה וכוללת התמודדות עם רגשות מורכבים. היא לומדת להכיר מחדש את עצמה דרך התמיכה של לידי והסביבה, ומנסה למצוא את האיזון בין העבר לעתיד. הסרט מציג את המסע האישי של אגנס, שבו הכאב והתקווה שזורים זה בזה, ומדגים כיצד גם ברגעים הקשים ביותר יש מקום לצמיחה ולשינוי. דרך הדמויות השונות שסביבה, אגנס מתמודדת עם האובדן והכאב, ומנסה להמשיך הלאה, לא מתוך שכחה אלא מתוך הבנה עמוקה של החיים והקשר האנושי. כל רגע של שקט, צחוק או דממה הופך לאבן דרך בדרך שלה להחלמה ולמציאת משמעות חדשה. בסופו של דבר, אגנס מבינה שההחלמה אינה קו ישר אלא מסע מתמשך, מלא עליות ומורדות. היא מקבלת את העובדה שהכאב יישאר חלק ממנה, אך הוא לא יגדיר את כל חייה. עם תמיכת לידי וחבריה, היא מצליחה למצוא רגעים של שמחה ותקווה, ולבנות מחדש את עולמה הפנימי. הסרט מסתיים בתחושת התחדשות, המדגישה את כוחו של הקשר האנושי והיכולת למצוא אור גם בזמנים החשוכים ביותר. אגנס ממשיכה בדרכה, כעת עם הבנה עמוקה יותר של עצמה ושל החיים שסביבה.