אם היו לי רגליים הייתי בועטת בך

לינדה (רוז ביירן) מוצאת את חייה מתמוטטים במהירות. בעלה נעלם באופן מסתורי, והילדה שלהם סובלת ממחלה לא ברורה שמאיימת על קיומה. בתוך כל הכאוס הזה, לינדה נאבקת לא רק עם המציאות הקשה אלא גם עם מערכת היחסים המתוחה והמתנגדת שלה עם ד"ר ספרינג (מרי ברונסטין), המטפלת שלה, שמנסה לעזור אך יוצרת רק קונפליקטים ותחושת ניכור. ככל שהסיפור מתקדם, לינדה מתמודדת עם תחושות של אובדן, חרדה וחוסר אונים, כשהיא מנסה להבין מה קרה לבעלה ולמצוא דרך להתמודד עם המחלה של הילדה. היא נאלצת לפענח את הסביבה המסתורית שסביבה, בין אם זה קשרים לא ברורים או סודות שנחשפים לאט לאט, ובמקביל לשמור על קשרים עם אנשים נוספים בחייה, כמו ג'יימס (א$אף רוקי) ודיאנה (איוי וולק), שמוסיפים עומק לסיפור ומאתגרים את תפיסתה לגבי האמת. לינדה מתמודדת עם כאב פנימי עמוק ועם מציאות משתנה שמכריחה אותה לשאול את עצמה עד כמה היא מוכנה להילחם על המשפחה שלה ועל עצמה. הסרט מציג מסע רגשי מורכב, שבו כל רגע יכול לשנות את גורלה, והיא חייבת למצוא את הכוח להמשיך, גם כשהכל נראה אבוד. לינדה (רוז ביירן) עומדת במרכז סיפור של התמודדות עם אובדן, מחלה, וחיפוש אחר תקווה בתוך סערת החיים שמאיימת לשבור אותה לחלוטין. במהלך הסרט, לינדה מתמודדת עם רגעים של ייאוש עמוק לצד ניצני תקווה לא צפויים. היא מוצאת עצמה מתקרבת לאנשים חדשים שמאתגרים את האמונות שלה ומציעים לה נקודות מבט שונות על מציאותה. הקונפליקט הפנימי שלה מתעצם ככל שהיא מתקרבת לאמת על בעלה ועל מחלת הילדה, ומציב בפניה שאלות קשות על אמון, אהבה והקרבה. הסרט משלב אלמנטים דרמטיים ואנושיים, ומציג את המאבק של אדם שנזרק למערבולת של רגשות ומציאות משתנה, כשהוא נאלץ למצוא את הכוח להמשיך למרות הכל. בסופו של דבר, לינדה לומדת על חשיבות התמיכה האנושית, על הקושי שבקבלה ועל התקווה שמגיעה דווקא מתוך הכאב.