"אמבולנס": תזמינו לו אמבולנס

שלוש שנים מאז סרטו האחרון, שעלה לנטפליקס ("מחתרת השישה") ומייקל ביי חוזר לייצר אקשן מטורף ומפזר ברגיי מוח לכל עבר. מי שמכיר ומוקיר, ככל הנראה ייהנה מהשטויות של הבמאי המוגזם הזה, לאחרים...אפשר ורצוי לוותר על עוד סרט אקשן סתמי בהחלט, שקשה לומר למה הוחלט למרוח אותו מעבר לשעתיים בלתי נגמרות. זה לא שציפינו מ-ביי שפתאום יגלוש למחוזות הדרמה או ינסה את מזלו ויכוון להגיע לפסטיבלים של קולנוע או לבמה המרכזית מתי שהוא, אבל גם סרט אקשן מטומטם, חסר היגיון עלילתי מינימאלי, אפשר לנסות ולעשות בצורה קצת יותר טוב ופחות פומפוזית ולא פרופורציונלית לכלום ושום דבר.


מהר, תעיפו אותו פנימה ותסגרו את הדלתות | באדיבות Tulip Entertainment

לפני שחדר אל לב ליבה של פלטפורמת נטפליקס, על מנת לשתף פעולה עם ריאן ריינולדס, שקצת מרגיש שהוא הפך להיות כמעט סוג של פרזנטור לחברת הסטרימינג, בעלת התכנים הבינוניים והפך לכזה בעצמו (ע"ע "פרויקט אדם ו"הודעה אדומה"), ביים הבמאי המושמץ שני סרטים נוספים, בסך הכל, במה שנחשב לבין המצרים, כאשר הוא שוקד על פרויקט הרובוטריקים שלו. במהלך פרויקט הרובוטים, אשר ארך עשור ובמסגרתו ביי לקח סדרה מצוירת ומצליחה מהאייטיז והפך אותה למפלצת מוגזמת, חסרת פרופורציות, בלתי נגמרת, בלתי נסבלת ומשפריצת פיקסלים ושמן מכונות, משחק מביך ואפקטים שהעין כבר לא מסוגלת לראות, מייקל ביי לקח הפסקות יזומות לייצור סרטים שאין בהם רובוטים.

זה הסתדר לו לא רע פעם אחת עם "רווח וכאב" המצחיק, הפסיכי והאנרגטי, שכלל את מארק וולברג ודווין ג'ונסון והסתדר לו ממש ממש טוב, שלוש שנים לאחר מכן, כאשר הוא ביים את "13 שעות: החיילים הסודיים של בנגאזי" המצוין. מעבר לשתי החריגות הללו, היה לו גם את הספתח של הרובוטריקים עצמם, כמעט בעידן אחר (אי שם בשנת 2007) ומאז ועד היום...התדרדרות תלולה, שכאמור הכילה בעיקר רובוטים בלי סוף, המון חשיבות עצמית, שהוא עדיין במאי האקשן פורץ הדרך והאהוב ושנוא בו זמנית וממעמד של במאי בעל הערכה מסוימת מצד הקהל, גם אחרוני מאמיניו ונאמניו הפכו סקפטיים, נוכח הזבל הקולנועי שהוא ייצר.


אני יורה במייקל. הפעם הוא ממש הגזים | באדיבות Tulip Entertainment

הפעם, מכריז ביי, זה יהיה סרט אקשן בהילוך גבוה וכל כולו (או לפחות מרבית מרביתו) יהיה בסגנון "ספיד", רק בלי סנדרה בולוק, קיאנו ריבס ועם אמבולנס במקום אוטובוס ושמו בישראל ובגולה יהיה: "אמבולנס" - כמה מקורי. הסרט החדש של מייקל ביי הוא בערך מה שציפיתם ואולי, לפרקים לא מעטים, גם קצת פחות. אמנם מככבים בו זוכה אמי, בשם הארוך-מדי-עדיין: יאיא עבדול-מאטין השני והמועמד לאוסקר, בשם המוכר למדי: ג'ייק ג'ילנהול, אבל אף אחד מהם לא באמת מצליח לפצות במאומה על שיגעון הגדלות של במאי הסרט, שבטוח שהשמש זורחת לו מאחור והוא חייב שהיא גם תשתתף בסרטים שלו ותהווה רקע שקיעתי לדגל ארצות הברית המתנוסס, בפעם ה-55,000 בסרטיו.

הסרט נפתח עם צמד סיקוונסים, שמנסים ללחוץ על בלוטות הרגש, אבל מכיוון שאנחנו יודעים בדיוק מה יהיה ומה אנחנו הולכים לאכול, במסגרת התבשיל המאוד מבולגן ומטורלל שהוא הכין לנו, אנחנו פשוט מחכים למנה המרכזית, שנמתחת, בלי קינוחים, במשך המון (מדי) זמן. עבדול מאטין מגלם את וויל, שהוא אב צעיר ונשוי לאישה חולה, אשר זקוקה לכסף בשביל לקבל את הטיפולים שלה. הוא היה בצבא ארצות הברית וכמו גרב משומשת, שלא ראויה לתפירה או שימוש חוזר, הוא נבעט והתייתר, כאשר עזב את השירות הצבאי. בלי עזרה, בלי אמפטיה ובלי ניסיון להחזיר למי שנתן למדינה כל כך הרבה (נושא חוזר בסרטים אמריקאים, שלצערנו מבצעים מיקוד דרך ז'אנרים לא נכונים כמו בסרט הנוכחי ובסרט שהגיע ממש לא מזמן - "חוזה מסוכן").


גירוד קטן בכתף, לא משהו שצריך לדאוג בגללו | באדיבות Tulip Entertainment

אל החילוץ מגיע אחיו, מאימא אחרת - דני (המגולם על ידי ג'ייק ג'ילנהול, שעוד ניגע בו ובהופעה המזעזעת שלו בהמשך) ובשביל לתת לו קצת כסף, לטיפול באשתו החולה, הוא מבקש ממנו לעשות איתו עבודה אחת נוספת. אחרונה בהחלט. קלה. נכנסים ויוצאים עם ערימות מזומנים מהבנק. המשימה כמובן מסתבכת והשניים מוצאים את עצמם שותפים למרדף בתוך רכב אמבולנס עם שוטר פגוע ירי וחובשת אמבולנסים, בעלת תושייה, פה גדול והמון המון אומץ, שמאפשר לה לשמור על עצמה וגם על הנוסע הפצוע מאחור, בכל מסגרת ובלי קשר למהירות האמבולנס.

נשמע פשוט? בהחלט פשוט למדי. בחור אחד בעמדת הנהג, השני יושב מאחור, מכוון אקדח על הפרמדיקית היפיפייה ודואג להשאיר את השוטר בחיים, כנגד כל הסיכויים. פה ושם ליווי משטרתי, מדי פעם יש גם איזה קרב יריות, אבל בגדול הם מסתובבים יום שלם כמעט בתוך הרכב ההוא והסרט לא נח לדקה, בלי לעצור לנשום ובלי לתת לצילום מנוחה, שתאפשר לצופים לצאת מהסרט עם ראש פחות מטורלל. ביי מכאיב לעיניים עם צילום מזעזע, שמסחרר את הצופים בלא מעט שלבים ולא ממש ברור מתי הבמאי המטורף הזה יישב קצת עם עצמו ויחליט שהוא נרגע ועובר ז'אנר או שניים.


עוד יום צילומים רגיל של הבמאי המאוס ביותר בהיסטוריה | באדיבות Tulip Entertainment

גם בכל הנוגע לכתיבה, ביי שומר על הסטנדרט המאוד נמוך שלו ומפליא בעזרת טקסטים מטומטמים, כרגיל, אשר גורמים אפילו לג'ייק ג'ילנהול להישמע ולהיראות דביל יותר אפילו מהתפקיד ההוא, בתור נער הבועה. הפרסומות הבוטות של נותני החסות נתקעות בעין ממש חזק, כי אחרת אי אפשר להסביר מאיפה הגיע שודד בנקים, נעול בכפכפים, שאת שמם זורקים לאוויר, קצת לפני שהשוד עצמו מתבצע. ההומור של הסרט הוא אפילו מתחת לתנועות המצלמה הפרקינסוניות, אשר מפליא בהם צוות הצילום, כאשר במרבית השלבים זה נראה שביי מנסה לשמר ולהתחנף לבני הנוער, אשר ככל הנראה יגדשו את אולמות הקולנוע על מנת לחזות בפלא והוא שם טקסטים אידיוטיים בתוך כמעט כל פה ופה של הדמויות הראשיות שלו.

לשיא הוא מגיע, כאשר ניתוח צריך לקחת חלק בתוך האוטובוס ומעבר למחסור באמינות המינימאלית, מדובר כאן גם באחת הסצנות הדוחות ביותר שייצר הבמאי אי פעם. משם הסרט הולך, מתדרדר ופשוט מרגיש מאוד מיותר בנוף הקולנועי, אבל בהחלט רושם הצלחה גדולה בכל הנוגע לרעש והמון המון סצנות אקשן, אשר בוימו אמנם באופן נוראי, אבל...הן קיימות. שוב, כוס התה שלכם יכולה להיות מייקל ביי ואז אתם רוצים להיות שם, עם כדור ושקית הקאה מוכנים בכל רגע ואם אתם משתייכים לאלו שחובבים ז'אנרים קצת יותר מתוחכמים - הרחק מרשעים ישועה.


אם רק היה לי משהו חכם לומר...אולי עדיף לשתוק | באדיבות Tulip Entertainment

משפט על הסרט:
עוד אחד של ביי, המבוסס על סרט דני, בעל השם הדומה, אבל בעל הקצב השונה כל כך. אמנם הוא החל בתהליך הרפייה ושחרור מסדרת סרטי הרובוטים המתפוצצים שלו ומיד עבר לנסות ולהגדיר מחדש את זבלוני האקשן שלו. אקשן מוגזם, סתמי ומרוח ולגמרי מיותר.

משפט על הבמאי:
מה עוד אפשר לומר על הבמאי שלא נאמר בהרחבה כמעט בלתי אפשרית, בכל טקסט שנכתב עליו ובייחוד כאן? הוא מוגזם, הוא מוקצן ובאמת שמישהו יזמין לו כבר אמבולנס.

משפט על השחקנים:
יאיא עבדול מאטין השני בתפקיד סביר למדי, למרות שבאמת קשה להוציא מהסרט הזה שחקנים שהעניקו הופעה מינימאלית או מניחה את הדעת. ג'ייק ג'ילנהול באחת מההופעות החלשות שלו אי פעם. זה העונש כאשר עובדים עם שליח השטן הקולנועי. אייזה גונזאלס היפיפייה בתפקיד סביר למדי וגארט דילהאנט (שזכור לרבים מ"שליחות קטלנית: יומני שרה קונור") בעוד תפקיד סתמי על גבול המביך.

משפט על אורך הסרט:
כמעט שעתיים ורבע של מריחה ארוכה ואינסופית, חסרת עלילה אמיתית ודרך לגרום אפילו לצופה העירני ביותר, להירדם נוכח סצנות אקשן ארוכות מדי, מיותרות מדי ופשוט חסרות השראה וקוהרנטיות.