"מריו": הדרך לגאווה

סיפור הסרט הוא אודותיו של נער אשר משחק בקבוצת הנוער של "יאנג בויז ברן". מריו הוא כוכב הקבוצה והוא מבין שאם הוא ימשיך עם העבודה הקשה ובדרכו החיובית, הוא יעלה לבוגרים של "יאנג בויז" (שלמרות שמם, גם הקבוצה הבוגרת נקראת באותו השם) ואולי אפילו יעבור לקבוצה בכירה יותר. כל זה משתנה כאשר לקבוצת הנוער מגיע נער גרמני בשם לאון, על מנת לחזק את ההתקפה. לאון הוא בחור מסתורי, מלא בביטחון ואחד שלא מחשבן לאחרים, לא על המגרש ולא מחוצה לו. מריו מתחיל להתעניין בו והתעניינותו גוברת כאשר בקבוצה משכנים את שני שחקני ההתקפה הצעירים באותה הדירה. משם השניים מתאהבים וכשאחד משחקני הקבוצה מבחין בזוג ה"חריג" שנוצר מתחילות הבעיות האמיתיות, אותן מציג במאי הסרט – מרסל גיסלר, שמראה לנו שגם בעידן פתוח ומקבל את הקהילה הגאה וגם במקומות שחורטים על דגלם ערכים של שיוויון כמו שוויץ וגרמניה, אין עדיין פתיחות וקבלה במאת האחוזים.


לא קל בחדר ההלבשה | באדיבות yes

אחד השחקנים מבחין בשניים ולאחר שהדבר מתגלה לראשי המעודון למריו יש שתי אפשרויות: לצאת בפומבי וככל הנראה להרוס את הקריירה שלו או להסתיר את הקשר שלו עם ליאון וכנראה להרוס את הקשר המיוחד שנרקם בין השניים. לא נגלה מה קורה במהלך הסרט, אבל בהחלט ניתן לעמוד על כך שבענפי ספורט קבוצתי יש עדיין טאבו לא רישמי על נושא היציאה מהארון ורוב הספורטאים שהחליטו לצאת מהארון היו כאלו שהקריירה שלהם כבר גובשה והייתה לקראת סופה. על כן כמות הספורטאים מחוץ לארון בספורט הקבוצתי קטנה מאוד והרשימה מכילה בין היתר את כוכב הפוטבול מייקל סאם, שחקן הכדורגל לשעבר ומאמן מועדון הכדורגל של שטוטגארט - תומאס היצלברגר ושחקן הNBA ג'ייסון קולינס.


מה אתה אומר? נהיה Power Couple? | באדיבות yes

הסרט עצמו הוא לא רע אבל המסר שמשתקף ממנו הרבה יותר חשוב ומשמעותי מאשר העשייה שלו. הוא נושק לשעתיים, הרבה מעבר למה שהוא צריך להיות כיוון שאין יותר מידי נקודות מפנה בסרט, אין בו טוויסטים בעלילה, אין יותר מידי רגעי אקשן אבל יש יותר מידי רגעים מתים. אחרי כחצי שעה מתקיימת נקודת מפנה בסרט, כאשר צמד הכדורגלנים הצעירים מתנשק. עד אז אנחנו מקבלים בעיקר בניה מוגזמת והיכרות מורחבת מידי עם הדמויות, משהו שיכול היה להספיק להיעשות תוך רבע שעה ולהסתיים.


35 דקות חיכינו לסצנה | באדיבות yes

לעומת זאת, סצנות הכדורגל הן סצנות המבוצעות ברמה גבוהה, ככל הנראה הגבוהה ביותר שיש היום בקולנוע. אותן סצנות מרגישות בשלבים רבים כאילו הן צולמו כחלק ממשחק אמיתי ומשאירות אבק (או יותר נכון דשא) ללא מעט סרטי כדורגל ואפילו לאחת הסדרות החמות ביותר כיום: "הכלבים של ברלין". גם המשחק של צמד השחקנים אותנטי ואמין: אצל מקס הובאשר (שמגלם את מריו) זה לא מפתיע, כמו בסרט גם במציאות, הובאשר הוא פוטנציאל עם אופציית עלייה לבוגרים כאשר הוא כבר הופיע בשני סרטים טובים כמו "הקפטן" ו”הילד המאומץ", אהרון אלטראס (שמגלם את לאון) קצת פחות מוכר ועם בחירת סרטים קצת פחות איכותית, אבל גם הוא מעניק הופעה אמינה מספיק, בשביל להיות ברמה של שותפו לסרט.


כמו להיות באיצטדיון | באדיבות yes

שבוע הגאווה מביא לנו לא מעט כיוונים מצידה של הקהילה הגאה; מצד אחד המצעדים שמציגים את הצד הראוותני והססגוני, בעוד מהצד השני אפשר לצפות בדוגמאות הרות אסון, כמו באלו המובאות כחלק מעלילת הסדרה המרטיטה "סיפורה של שפחה", שמראה מה קורה כשלא מקבלים את השונה ולאן השנאה יכולה להוביל. ועם זאת יש עוד צד שצריך לראות והוא ככל הנראה הצד הכי מוזנח וזה הצד של האדם הרגיל והממוצע שלא שונה מאף אחד אחר וזה מה שאנחנו מקבלים מהסרט - הקול השקט שנשכח בין השנאה התהומית של "סיפורה של שפחה" לססגוניות של מצעדי הגאווה.
אחרי כל זה, למרות האיטיות, איך אפשר לסרב לראות סיפור אהבה בנוסף לדרמת כדורגל איכותית?


כובשים במשחק, אבל לא רק | באדיבות yes

ובכל זאת עסקנו בכדורגל, אז:

המאמן:
הבמאי מרסל גיסלר ביים עד כה שמונה סרטיםו, כאשר בשני העשורים האחרונים הוא ביים רק שלושה ועובדה זו מורגשת, ככל הנראה הוא האשם העיקרי בקצב העצל של הסרט ובכך שהסצינות שאמורות לגרום לנו לדמוע לא עושות את עבודתן נאמנה.

השחקנים:
על מקס הובשאר ואהרון אלטראס כבר נכתב בשורות למעלה, אבל גם הצוות המסייע בראשות ג'סי מוראבק (ג'ני) עושה את עבודתו נאמנה.

הקהל:
הסרט עצמו מדורג עם ציון ממוצע של 7.4 באתר Imdb, אבל ע"י פחות מ-2000 אנשים, כך שלא מדובר בשובר קופות, בכל הנוגע לקהל.

בכורה טלוויזיונית היום (שלישי ה-11/6) בערוץ yes3, בשעה 22:00. כמו כן זמין גם בספריית yesVOD 24/7 ובערוץ הגאווה yes RAINBOW