האב

אנתוני הופקינס מגלם את דמותו של אנתוני, גבר בן שמונים המתמודד עם הידרדרות משמעותית בזיכרונו ובתפיסת המציאות. אנתוני הוא אדם קשה ודורשני, המסרב לקבל סיוע מאנשי מקצוע או מטפלים פרטיים, מה שמעמיק את הבידוד והקושי סביבו. בתו האוהבת והמסורה, אן (אוליביה קולמן), נאבקת להתמודד עם מצבו המשתנה של אביה, ומנסה לשלב בין דאגתה לו לבין הצורך לנהל את חייה שלה. אן אינה מצליחה לבקר את אביה מדי יום, אך היא דואגת לו מסביב לשעון, חשה את המשקל הכבד של האחריות ומבינה שהמציאות של אנתוני משתנה ללא הרף, כך שקשה להבחין בין מה אמיתי למה מדומה.

הסרט מתאר את המאבק המורכב של אן עם האבל על אביה בעודו בחיים, ואת השאלות הקשות שהיא שואלת את עצמה לגבי הזכות שלה לחיות את חייה בנפרד ממנו. היא מתמודדת עם רגשות של אשמה, דאגה ואהבה בלתי נגמרת, בזמן שאנתוני מתמודד עם בלבול, פחדים ותסכולים הנובעים ממחלתו. המציאות של אנתוני מתערבלת, והוא מתקשה להבדיל בין אנשים ומקומות, מה שיוצר מתח רגשי עצום בין הדמויות. הסיפור מבוסס על מחזה מצליח של פלוריאן זלר, שעיבד אותו לסרט יחד עם כריסטופר המפטון. הסרט מציג בצורה עוצמתית ואינטימית את ההשפעה ההרסנית של דמנציה על המשפחה, ומעמיק ברגשות של כל אחד מהדמויות. המאבק של אן ואנתוני הוא לא רק על זיכרון וזהות, אלא גם על אהבה, אחריות וגבולות החיים.