זיגמונד פרויד (אנתוני הופקינס) עומד בפני ימי חייו האחרונים, כשהצל של מלחמת העולם השנייה מתקרב ומאיים על חייו ועל משפחתו. לאחר שנאלץ לברוח מהנאצים יחד עם בתו אנה פרויד (ליב ליסה פריס), הוא מוצא מחסה בלונדון, שם ממשיך לעסוק בפסיכואנליזה ובמחשבותיו הפילוסופיות. באותו זמן מגיע אל פרויד סי. אס. לואיס (מת'יו גוד), סופר ופילוסוף צעיר, שמבקש לשוחח איתו על שאלות קיומיות עמוקות, בראשן קיומו של אלוהים. השניים מנהלים דיאלוג מורכב, שבו כל אחד מנסה לשכנע את השני בעמדתו, תוך כדי התמודדות עם ספקות, אמונות ורגשות אישיים.
הסרט מתאר לא רק את השיחות בין פרויד ללואיס, אלא גם את הקשרים האישיים שמקיפים אותם: מערכת היחסים המורכבת בין פרויד לבתו אנה, שמלווה אותו בתקופה המאתגרת, וכן הרומן הנסתר של לואיס עם אמו של חברו, שמוסיף רובד רגשי לסיפור. העלילה שוזרת בין זיכרונות העבר, רגעי ההווה והפנטזיות שמרחפות במוחו של פרויד, ומציגה את חדר העבודה שלו כמקום שבו מתרחשים מפגשים אינטלקטואליים ורגשיים כאחד. בעוד המלחמה מתקרבת והעתיד נראה בלתי ודאי, פרויד ולואיס נאבקים לא רק על עמדותיהם הפילוסופיות, אלא גם על האמונה והתקווה האנושית. הסרט מציג רגעים של התבוננות פנימית, התמודדות עם פחדים ותקווה לשחרור רוחני, כשהגורל של שניהם ושל העולם תלוי במאזן עדין של אמונה וספק. במהלך השיחות, פרויד מתמודד עם מחלתו המתמשכת ועם תחושת הקץ הקרב, בעוד לואיס מחפש משמעות ותשובות מעבר לספקנות. הדיאלוג ביניהם חושף את עומק המאבק הפנימי של כל אחד, ומאיר באור חדש סוגיות של מוסר, אמונה וחופש הבחירה. הסרט מסתיים ברגע של פיוס בין השניים, שמקבלים את מורכבות החיים והאמונה, ומדגיש את חשיבות השיחה האנושית וההבנה ההדדית בעידן של אי ודאות.
