חייבים לדבר על קווין

אֵיְוָה (טילדה סווינטון) חיה חיים של אישה נשואה ואמא לשני ילדים, כשהבן הבכור שלה, קווין (עזרא מילר), מגלה מגיל צעיר יחס מורכב וקשה כלפיה. כבר בתינוקותו מתגלים בו סימנים של התנגדות ושנאה כלפי אמו, אך הוא מצליח לשמור על מערכת יחסים טובה עם אביו ועם אחותו הקטנה. אֵיְוָה מתמודדת עם התנהגותו המטרידה של קווין ומקווה שעם ההתבגרות הוא ישתנה ויתאזן, אך המציאות מתבררת כקשה הרבה יותר. כשהוא מגיע לבית הספר התיכון, קווין מבצע טבח מזעזע, אירוע שמחריב את חייה של אֵיְוָה ומשאיר אותה להתמודד עם כאב עצום ואשמה כבדה.

הסרט מתאר את התהליך שבו אֵיְוָה מנסה לעכל את האסון, להבין את מקורות ההתנהגות של בנה ולמצוא דרך להתמודד עם האובדן והאחריות הכבדה שנפלה עליה. היא כותבת מכתבים לאביו של קווין, שממנו היא נפרדה, ומנסה לשחזר את הקשר המורכב בין כולם. דרך התבוננות פנימית ומאבק עם רגשותיה, אֵיְוָה מתמודדת עם השבר הנפשי והחברתי שנגרם בעקבות הטבח, כשהיא מנסה למצוא משמעות ולשקם את חייה לאחר האסון. הסרט מציג תמונה מורכבת של משפחה שבורה, של כאב ושל שאלות על האשמה, ההבנה והסליחה, כשהוא מתמקד בדמותה של אֵיְוָה שנאבקת לקבל את המציאות החדשה שנכפתה עליה. הסרט מדגיש גם את הבידוד החברתי והביקורת הציבורית שהוטלו על אֵיְוָה בעקבות מעשיו של קווין, כשהיא מתמודדת עם תחושות של אשמה, חרטה וייאוש. דרך זכרונותיה, היא מנסה להבין האם הייתה יכולה למנוע את הטראג????, ומעלה שאלות מורכבות על הטבע האנושי, ההורות והאחריות. הסרט מסתיים במבט אופטימי יותר, כשהיא מתחילה לקבל את העבר ולמצוא דרך להמשיך הלאה, למרות הכאב והאובדן. הביצועים של טילדה סווינטון ועזרא מילר מוסיפים עומק רגשי רב, והבימוי של לין רמזי משדר אווירה אינטימית ומטלטלת, שהופכת את הסרט לחוויה קולנועית עוצמתית ומעוררת מחשבה.