אליס (סווהילה יקווב) מנסה למצוא נחמה לאחר מותו של בעלה, ומחליטה להתבודד עם משפחתו המורחבת בביתם המרוחק. במקום למצוא שקט, היא מוצאת את עצמה כלואה במעגל אימה כאשר בני המשפחה, שנאספו ליום זיכרון, מתחילים להפוך ל"דדאיטים" – יצורים מפלצתיים ואכזריים שמאיימים על חייהם. האווירה המשפחתית שהייתה אמורה להיות מלאת תמיכה ואהבה מתהפכת לסיוט מוחשי, כשהקשרים בין האחים, ההורים והקרובים משתנים ליחסי חשדנות ואלימות. במהלך האירועים המחרידים, אליס מגלה כי נדרי הנישואין שלה לא נעלמו עם מותו של בעלה, אלא ממשיכים לרדוף אותה גם מעבר לקבר. הנדרים האלו הופכים לסוג של קללה שמחברת בין החיים למוות, ומעמיקים את תחושת הבדידות והייאוש שלה. היא נאבקת לא רק ביצור האפל שהשתלט על משפחתה, אלא גם ברגשות האשם והכאב שמעוררים הזיכרונות המשותפים. הסיפור מתמקד בהתמודדותה של אליס עם האובדן והכאב, תוך כדי שהיא מנסה להציל את עצמה ואת מה שנשאר מהמשפחה. ככל שהלילה מתקדם, הגבולות בין המציאות והאימה מטשטשים, והיא נאלצת להתמודד עם האמת הכואבת שהנדרים שהבטיחה היו אולי יותר מסתם מילים – הם סמל לקשר בלתי ניתן לשבירה בין החיים למוות, שמאיים לבלוע אותה לתוך עולם של חושך נצחי. המאבק של אליס מתגבר כאשר היא מגלה שהדדאיטים אינם רק יצורים אכזריים אלא גם מייצגים את הכאב והכעס שהמשפחה דחסה בתוכה במשך השנים. עם כל רגע שעובר, היא מבינה שעליה לשבור את הקללה באמצעות התמודדות עם האמת הכואבת על מערכות היחסים המשפחתיות והסודות שהוסתרו. בעזרת ת'יה (לוצ'יין בוצ'אנן) וג'וזף (הונטר דוהאן), היא מנסה לפענח את המקור לנדרים ולהשתחרר מהם. הקרב הסופי מתרחש בתוך הבית, בין האור לחושך, כשהמוזיקה והאפקטים המותחים מחזקים את תחושת האימה והדרמה. בסופו של דבר, אליס מוצאת את הכוח לשחרר את עצמה מהעבר, אך המחיר גבוה, והסיפור מסתיים במתח שמותיר את הצופים עם שאלות על גבולות החיים, המוות והאהבה הנצחית.
