קולות רקע

ויקטור (ולדימיר פרידמן) וריה (מריי בלקינה) הם זוג בשנות השישים לחייהם שפתח פרק חדש בעקבות העלייה שלהם לישראל בשנת 1990. בעברם בברית המועצות הם היו מהשחקנים הקוליים הבולטים, קולותיהם ליוו סרטים מערביים שזכו לתרגום ודיבוב במיוחד עבור הקהל הסובייטי. אך בארץ החדשה, עולם הדיבוב כמעט אינו קיים, והכישרון שצברו במשך שנים אינו מבוקש כלל. ויקטור מוצא את עצמו עובד בעבודות פיזיות עבור העירייה, משימות שדורשות כוח ועמידה, אך רחוקות מאוד מהתחום בו שלט בעברו. ריה, לעומתו, מתפרנסת במוקד טלפוני, מקום עבודה שדורש סבלנות ותקשורת, אך לא מנצל את כישוריה הקוליים המיוחדים.

החיים בישראל מציבים בפניהם אתגר לא פשוט: הם נדרשים להסתגל למציאות שונה, להיאבק בתחושת אובדן הזהות המקצועית ולמצוא משמעות חדשה בעבודה היומיומית. הזוג מתמודד עם הפער בין העבר המפואר לבין ההווה הלא ברור, מנסה לשמור על תחושת הערך העצמי ולמצוא את מקומם בחברה הישראלית החדשה. הסרט מתמקד בקונפליקט הפנימי של ויקטור וריה, בין הרצון להמשיך ולהביע את עצמם באמצעות קולם לבין המציאות הכלכלית והחברתית שמכתיבה להם תפקידים אחרים לגמרי. במקביל, הם נאלצים להתמודד עם קשיי ההגירה, השפה והתרבות, כשהם מנסים לשמור על הקשר ביניהם ועל התקווה לעתיד טוב יותר, למרות הקשיים והאכזבות. הם מוצאים נחמה ותקווה קטנה בשיחות עם עולים אחרים ובקהילה המקומית, המאפשרת להם להרגיש פחות לבד במאבקם. לאורך הסרט מתגלה גם הקושי לשלב בין המסורת הסובייטית לבין החיים בישראל, כשהם נאלצים להכיר בכך שהכישורים והחלומות שלהם לא תמיד מתאימים למציאות החדשה. למרות האתגרים, ויקטור וריה שומרים על רוח לחימה ותקווה, ומנסים למצוא דרכים חדשות לבטא את עצמם, בין אם באמצעות השתתפות באירועים תרבותיים או חיפוש הזדמנויות חדשות בתחום הקול והתקשורת. הסרט מציג בצורה רגישת לב את המורכבות של החיים אחרי הגירה בגיל מבוגר, עם דגש על החשיבות של המשפחה, הקהילה והיכולת להסתגל לשינויים בלתי צפויים.