סרט במתנה!צפייה ישירהסרטים בקולנועבקרוב בקולנועבתי קולנועטריילרים חדשיםחדשותמצא לי סרטביקורות
סרטים
בתי קולנוע
צפייה ישירה
חדשות
טריילרים
סדרות
קהילות
התוכן שלי
נוספים
התחבר
חדש בקולנוע
עיון בביקורותתוצאות 1 - 20 מתוך 1,000
נוסף לאחרונה
מילת חיפוש
דירוג
שנת יציאה:
  עד  
עשה את הדבר הנכון (1989)
שובר את המבנה הקלאסי של סרט. אין כאן בדיוק עלילה סדורה ולינארית עם התחלה, אמצע וסוף. מה שיש, זה מקבץ של דמויות צבעוניות עם מפגשים אקראיים יותר או פחות שבאים לספר את סיפור הגזענות שקיימת בארצות הברית. הכל מתרחש באיזור אחד בברוקלין בו גרים בעיקר שחורים. במקום נמצאת הפיצרייה של סאל, גבר מבוגר ממוצא איטלקי שמנהל את המקום יחד עם שני בניו והוא מעסיק שליח שחור. בין היתר, המתיחות באה לידי ביטוי בין סאל ובניו ללקוחות השחורים שדורשים יחס של כבוד, לאחר שהם חשים שמתייחסים אליהם כאל נחותים. כך למשל יש דרישה לתלות על קירות הפיצרייה תמונות של דמויות אפרו אמריקאיות חשובות, במקום תמונות של אמריקאים לבנים ממוצא איטלקי. המתחים לא מתבטאים באלימות עד לחלק האחרון, שבו מתרחש אירוע של מפגש שוטרים כנגד גבר שחור שהתפרע בפיצרייה. אירוע זה מזכיר את המקרה של ג'ורג' פלויד בשנת 2020. המסר הוא שאלימות אינה עוזרת לפתור דבר. לסיכום: לא מיינסטרימי בסגנון ולכן לא מתאים לכל אחד.המשחק הטוב עושה את רוב העבודה אבל זה לא מספיק. ציון 6.5.
  לפני שבועיים
פרזיטים (2019)
"המלך הוא עירום". הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה. לאחר חצי שעה של צפייה, הומור, עלילה וטקסטים מוזרים, שפה צורמת ודיאלוגים שלא היו מביישים את "מבט כואב" החלטתי שפרזיטים פשוט לא בשבילי. לחובבי דרום קוריאה בלבד
  לפני 6 חודשים
אמנות ההגנה העצמית (2019)
בהחלט הפתעה טובה, למרות שקראתי את הביקורות פה ובאתי עם ציפיות, לא התאכזבתי, הסרט אמנם קצת איטי ומוזר אבל זה רק תורם לאווירה, ג'סי אייזנברג במשחק מעולה וגם צמד השחקנים הראשיים האחרים משלימים שלישיית שחקנים שמעלה את הסרט רמה.
יש בסרט לא מעט דברים טובים מלבד המשחק, עלילה טובה שמפזרת פירורים כבר כמעט מתחילת הסרט, יש טוויסט לא רע ולמרות שהסרט נבנה די באיטיות הוא לא משעמם לדקה.

בהחלט מומלץ!
8/10
  לפני 6 חודשים
השחקן (1992)
נהדר. קומדיה שחורה בסיגנון היצ'קוקי שמאמצת מספר אלמנטים מהיצירות שלו. ההתחלה עם התזוזות המהירות של המצלמה בין הדמויות היא רק הסנונית הראשונה, והמנה העיקרית היא העלילה כולל הסיום שלה. אבל מעבר לכך, יש גם ביקורת על תעשיית הסרטים של הוליווד. סיפורו של גריפין מיל, מפיק באחד האולפנים בהוליווד. גריפין מקבל לידיו כמות גדולה של סיפורים מאת כותבים, ומחליט מי מהם יהפוך לסרט. כוחו רב והוא למעשה "חורץ גורלות" של כותבים. חלק מאלו שהוא דוחה או שלא טורח אפילו לחזור אליהם, מאוד כועסים ורוצים לנקום בו. הוא מקבל מכתבים מאיימים שמטרידים אותו והוא מחליט למצוא את האדם שעומד מאחוריהם. הוא עושה תחקיר ובערב אחד מחליט לפעול. לאחר שיחת טלפון עם חברתו של האדם אותו הוא מחפש, גריפין מוצא אותו בבית הקולנוע. בהמשך הערב לאחר שהעניינים מתלקחים ביניהם, גריפין הורג את הבחור. עתה עליו להסתיר את סודו, בזמן שהמשטרה מרחרחת סביבו והוא מתאהב בבת זוגו של האיש אותו הרג.אבל, יש לגריפין בעיה נוספת, שהיא מפיק מתחרה שמאיים על מעמדו באולפן שמעסיק אותו. אותו מפיק הוא בעל תפיסה "קפיטליסטית" ו"מיינסטרימית". כלומר, לא אוהב לשלם לכותבים ומעדיף לפנות למכנה המשותף הנמוך ביותר של הצופים. החשיבות של דמותו, היא בחשיפת הצביעות של הוליווד. זאת אומרת, הם מחפשים את "הסוף הטוב" שהוא מה שהקהל רוצה, אפילו שהמציאות היא שונה. אבל כשזה נוגע אליהם, אין להם בעיה להתאים את סוף הסיפור לאינטרסים שלהם.הסוף מחדד את המסר הזה. שורה של כוכבים מתקופת צאת הסרט לאקרנים, מופיעים לפרקי זמן קצרים ומשחקים את עצמם. נותן עוד מימד שתורם לסך הכל. ללא ספק סרט מיוחד ומהנה.
  לפני 6 חודשים
אמנות ההגנה העצמית (2019)
אי אפשר להימנע מהמחשבה שמדובר בסרט חריג, אולי אפילו טיפה ביזארי. שילוב של כמה ז'אנרים. אפשר למצוא כאן מכל דבר: דרמה, מתח, קומדיה. החלק הראשון איטי אבל החלק השני מקבל תפנית והוא דינמי יותר. קייסי הוא גבר בן 36, מנהל חשבונות רווק עדין וחסר ביטחון עצמי.אחרי שהוא מותקף ומוכה, הוא פונה לסדנה לקארטה על מנת ללמוד להגן על עצמו. שם הוא פוגש את המדריך הכריזמטי סנסיי. מעבר להתמחותו באמנות הליחמה, סנסיי הוא גם מנטור ומדריך לחיים, וגם בעל תפיסת עולם מאוד מגובשת לגבי מושג הגבריות. ההשפעה של סנסיי על קייסי היא גדולה, וגורמת לקייסי לפתח עמוד שידרה אבל גם להיות אלים בעצמו. עם הזמן, קייסי מגלה שסנסיי הוא לא בדיוק מי שהוא נראה, אלא מסתיר סודות אפלים. לקראת הסוף יש טוויסט שנותן זווית נוספת על כל הסיפור.בגלל הצילום, קשה להאמין שמדובר על סרט מ 2019. נראה יותר כמו סרט משנות ה-90 או אפילו ה-80. אולי יש כאן קריצה לסרט "קארטה קיד"? ייתכן. מי שלא יבוא עם ציפיות מוגזמות יוכל להנות.
  לפני 7 חודשים
מועדון הנשים השקופות (2018)
סרט מקסים נוסף, אשר מגיע מצרפת ומתאר בראליסטיות ובלא מעט הומור מקבץ סיפורים של נשים, אשר לא שפר עליהן מזלן והן נאלצות לנדוד מבית מחסה יומי לבית מחסה לילי, ללקט דמי נסיעה, להתקלח במוסד ולקבל הקצבת סבון. עובדות סוציאליות, אשר אחראיות על מעון היום, לוקחות על עצמן משימה שיוצאת מגדר הרגיל עבורן ומנסות לא רק לשקם את הנשים, אשר מחפשות עבודה ולא מוצאות, אלא גם דואגות להן לבית חם ומסגרת, שתאפשר להן להגיע מוכנות לתהליך מציאת העבודה.

מצאתי את עצמי צוחק בקול רם מלא מעט סיטואציות ויש לכך סיבה מרכזית אחת - הצרפתיות של הסרט. ההומור הצרפתי יודע תמיד לדלג באלגנטיות מעבר לסיטואציות קשות ותמיד איכשהו זה עובד. החן, השפה והטקסט השנון והמושחז תמיד יוציא נחרת אושר ואף קצת יותר מכך. הנשים הן כל כך אמיתיות, עד שלא היה לי ברור אם הן שחקניות מקצועיות או טיפוסים שנאספו באקראי ופשוט מגלמות את עצמן ומספרות את סיפורן, כחלק מתסריט כתוב מראש.

קצת לפני או שאפילו במקביל לסרט הזה, יצא סרטם של צמד הבמאים - נקש וטולדנו שהביאו לעולם את "מחוברים לחיים" - שם הסרט היה "יוצאים מן הכלל" והוא סיפר את סיפורם המאוד אמיתי, עד להכעיס, של ילדים בעלי מוגבלויות קשות, שהממסד בוחר להותיר אותם מאחור, זו הייתה מנת ראליזם גדושה ומהולה בהומור ואין ספק, שהסרט הנוכחי מרגיש כמו המקבילה הנשית של סרטם של צמד הבמאי המוצלח ואולי עצם העובדה שראיתי את האחד לפני השני, גרמה לי להעריך את ההוא קצת יותר או להתרגש ממנו קצת יותר, אבל אין הדבר מוריד מאומה מההנאה שלי מהסרט הזה.

קו העלילה הרגיש קצת מבולגן ומבורדק, לעתים. הייתה חוסר קוהרנטיות או שפשוט חוסר עניין בשלבים מסוימים ועם זאת, הראליזם והנושא המרכזי הם אלו שבנו את העלילה והעניין שבה ותוסיפו לכך את התיבול ההומוריסטי וקיבלתם שילוב מנצח, לסרט שלא כדאי לפספס.
  לפני 7 חודשים
פרזיטים (2019)
אז עכשיו אנחנו יודעים מי הבמאי הכי אוברייטד בדרום קוריאה.
אני אוהב סרטים קוריאנים ונחשפתי לתעשייה שלהם לפני שהעולם ידע שהם קיימים - סרטים כמו i saw the devil הם מאסטרפיס. פרזיטים לא.
סרט מוזר מאוד, ללא עלילה אמיתית שאפשר להשען עליה, כלומר אין התפתחות לכיוון מסוים, אין גיבור שאפשר להזדהות איתו.
הסרט התחיל טוב ואז הדרדר למשהו אחר בלתי מובן. אני נשארתי עד הסוף למרות כל נורות האזהרה שנדלקו לי כי אני יודע מתי סרט הולך מהפח אל הפחת, אבל בגלל ההילה סביב הסרט, לא יכלתי לפרוש באמצע.
  לפני 7 חודשים
מסיבת הפרידה של ריצ'ארד (2018)
"הפרופסור", שהיה בתחילה "ריצ'ארד אומר שלום" ולבסוף הגיע בתור "מסיבת הפרידה של ריצ'ארד", הוא הזדמנות נוספת של ג'וני דפ לחזור לתודעה של הצופים, אם כי באופן קצת צולע.הוא מגלם את תפקידו של פרופסור באוניברסיטה יוקרתית ומפונפנת, אשר מתבשר בדקה הראשונה של הסרט על היותו חולה ומקבל דיאגנוזה של שנה וחצי עם טיפולים וחצי שנה ללא שום טיפול.

בהינף יד הוא מחליט שהדרך שבה הוא חי את חייו עד כה הייתה שגויה ומסובב את הכל במאה שמונים מעלות ומתחיל סשן של חיי פיצוי. הוא מגלה שאשתו בוגדת בו ומחליט שגם הוא יכול, הוא משחרר את מרבית תלמידי כיתתו, שפחות מתעניינים במה שיש לו להציע ומבטיח להם ציון סביר ומשאיר ליבה של אמיצים, איתם הוא שותה, מעשן ומהרהר על מהות החיים ומאמץ בכיף את העובדה שבתו יוצאת מהארון.

חברו הטוב, פיטר, הוא היחיד שמודע לסוד וכל השאר פשוט מקבלים אותו מחופף לחלוטין. זו קומדיה שחורה, שבמרבית הזמן היא גרוטסקית ואפופה אווירה צינית ועם זאת יש כאן ניסיון להעניק תקווה, באופן קצת מזויף לכל המסלול של הסרט וכמובן שהוא מקנח במלודרמה גדולה ובעצם בשלבים רבים קשה לומר מה הסרט הזה בדיוק רוצה מהצופים. דפ מפגין יכולות די בנאליות ורגילות, טרום תפקידי הכיסוי שלו ושומר על קול נמוך וטון סרקסטי במהלך כל הסרט, כמעט לא מפגין רגשות רבים ורק גורם להרהר בנוגע למתי ימצא את דרכו בחזרה לבמה המרכזית, מעבר לשערוריות הנקשרות לשמו השכם וערב.

בתוך שעה וחצי של סרט, אפשר לשאוב מעט הנאה, כי יש לא מעט חלקים מבדחים בסרט, שמעלים חיוך. זה סרט שכאילו מנסה לגרום לנו להרהר, אבל לא באמת מעמיק, בכדי לגבות את עצמו. דני יוסטון, רון ליווינגסטון, זואי דויטש ורוזמרי דה-וויט לצידו של דפ, בסרט שיעביר לכם את הזמן ובסך הכל לא רע, אבל גם לא יותר מדי טוב.

6.5 ונמתין לג'וני שיחזור להיות Good. או שעדיף שיהיה Very Good.
  לפני 8 חודשים
אמה. (2020)
לומר שחיכיתי שהדבר הזה יגיע לקולנוע? לא...לא...אבל הוא היה בתכנון וסתם סקרן אותי לצפות בו, אז עשיתי את זה. קצת לפני שמגיע לטלוויזיה, בכל מיני פורמטי VOD למיניהם. והאמת....יש כל מיני סוגים של רעשים שעושים בשביל לתאר איך שהסרט הזה הרגיש עבורי. אחד מהם מתלבש בול לנסות ולומר את שם המשפחה של ביל ניי, רק שצריך להאריך את שם המשפחה שלו בעוד כמה יודים.

אחרי שגם קצת קראתי עליו, כי לא ידעתי יותר מדי על הסיפור והעלילה, זה עזר לי לשפוך קצת אור על השעמומון הבריטי החמוד ומתקתק הזה. מסתבר שהפעם זו גרסה מספר XX לספרה המאוד מפורסם (מודה, לא הכרתי) של ג'יין אוסטן, כאשר המפורסם בהם, עבורי, היה האדפטציה לשנות התשעים - "קלולס", אותו מאוד אהבתי בזמנו ועדיין אוהב וזאת למרות שאני לא ילדה קטנה עם קוקיות ברבי אסופות היטב.

אמה היא, כמו שרבים ינהגו לכנותה במילניום הנוכחי, בוחשת. סוג של לוביסטית עתיקה, שרוצה לכנות את עצמה שדכנית, אבל מעבר לכך היא רכילאית על שמסובבת את מרבית יושבי עיירת ההייבורי (ואין לזה שום קשר לארסנל), היא גרה אצל אביה החרדתי והמטורף קלות ומתרועעת בחוגים החברתיים הגבוהים. יש לה חברה טובה, אותה היא מנסה לשדך או להפריד מכמה גברים ובעצמה אינה מרשה לאף גבר לסדוק את חומות האדישות היחסית שלה לגברים צעירים.

הקומדיה התקופתית הבריטית הזו מתהדרת בחידודי לשון וכל מיני פאנצ'ים ישנוניים, עיצוב תקופתי מרשים מאוד ומשחק סולידי, של מרבית הסגל. זה מוציא אותנו, בתור צופים אובייקטיביים ולא חובבי הסגנון, עם הלשון בחוץ והעיניים נעצמות בשלבים לא מועטים של הסרט. מי שלא בקיא בפרטים העלילתיים ואיבד ריכוז לכמה שלבים, יצטרך לבדוק עם הצופה לידו מי התחיל עם מי ומי סירב למי, כי קצת קשה להתחבר לדמויות ולהילה שסביבן.

אנה טיילור ג'וי בתפקיד לא רע בכלל, אבל גם לא סוחף ויוצא דופן, ביל ניי נפלא, כהרגלו ומעבר להם ישנו סגל אפרורי למדי, שחלקם עושה עבודה טובה יותר וחלקם קצת פחות. הסרט הזה מנומנם לכל אורכו, לא שובה ולא מרשים בעלילה, אבל מדייק בכל כך הרבה אופנים אחרים, כמו המשחק, המבטא, השפה וכמובן הלוקיישנים והביגוד. לקראת סופו, כאשר הקצוות מתחילים להתהדק והעננים מתפזרים להם, יש תחושה חמימה כזו, כאילו שראינו סרט יותר טוב ממה שהוא, אבל בינינו.......אני מעדיף את "קלולס" בכל יום.
  לפני 8 חודשים
אדפטיישן (2002)
מה שמתחיל עם ציון גבוה, ציפיות גבוהות והתחלה בינונית מאוד של הסרט מתחיל להיבנות לאט לאט לכיוון הציון הגבוה שהסרט מקבל בIMDB והוא 7.7, תסריטאי מוכשר ומופנם לוקח על עצמו לכתוב תסריט מיוחד לסרט על פרחים, הוא לא יודע שהתסריט הזה ישנה את חייו.

יש 3 שחקנים מצוינים בסרט, צ'ארלי קופר שמשחק נהדר את לראוש, מריל סטריפ שכרגיל אדירה וניק קייג' שסוף סוף בחר תסריט הזוי אבל גם איכותי ומצליח בהצלחה (לא מפתיעה) לגלם תאומים.

סרט מהנה, לא עד כדי כך טוב כמו שעשו אותו בגלל ההתחלה שלו, אבל בהחלט שווה צפייה.
7/10
  לפני 9 חודשים
פישר קינג (1991)
פתאום קלטתי שיש כל מיני סרטים של טרי גיליאם שאני צריך להשלים ועוד עם שני ענקי הקולנוע הללו....זה מתחיל כמו סרט הזוי בהנהגתו של גיליאם, נמשך דרך ציון נוסף בנוגע לגביע קדוש (כי איך הוא יכול בלי?) ומסתיים דווקא בצורה די בנאלית, שמתאימה להלך הרוח ולגיבור המשנה של הסרט - רובין וויליאמס.

יש פה התרסה באורך חייו הראוותני של גיבור הסרט וגם מסר די ברור, שגיליאם די דוחף לגרון ובשלבים לא מועטים, הסרט עולה על מסלולים עלילתיים די צפויים ועם זאת, יש בסרט הזה ובשחקנים שלו המון המון קסם אישי.

ההתחלה של ג'ף ברידג'ס בתור שדרן רדיו יאפי ומנותק, היושב באולפן שמרגיש כמו בית סוהר, מבוימת היטב, ההמשך וזוויות הצילום המיוחדות, של המצלמה שמלווה את הגיבורים מלמטה, מעניקים לסרט נופך קצת שונה, אבל בסופו של דבר, שמחברים את רובין וויליאמס, ברידג'ס וגם מרסדס רוהל (שזכתה באוסקר על תפקידה), מקבלים סרט ניינטיז די טיפוסי בעלילה שלו.

מחמם לב, מעורר מעט מחשבה ובהחלט מדובר בסרט נהדר של גיליאם שמצליח לחבר שני סופרסטארים של אותה תקופה ליופי של יצירה, מהנה ומרגשת. מי שלא ראה, אין זמן לסרט הזה, הוא נהדר וכמו שהוא מחמם לב, הוא גם מרתיע לעיתים, בתכניו. מגיע לו בדיוק הציון ב-IMDB: 7.5.
  לפני 9 חודשים
האיש שהרג את דון קישוט (2018)
אדם דרייבר הורסטילי בוחר עוד תפקיד מעניין ומאתגר, בתור במאי פרסומות מבריק, שחוזר לסוג של כור מחצבתו, כאשר הוא מצלם פרויקט חדש בספרד, על דון קישוט. סרט הסטודנטים שלו עסק בדון קישוט והוא שב בעצם לעיירה הספרדית המרוחקת שאירחה אותו לפני עשור, בתור סטודנט צעיר ומלא תשוקה.

כעת הוא מנותק, מרוחק, עובד עבור תאבי בצע וגם טיפה שובב. יצירת הסרט וגם החיבור המחודש לכפר שבמסגרתו הוא גילה את תחילת דרכו בתור במאי, מאפשרים לו לבחון את דרכו מחדש ובמיוחד כאשר הוא מערבב את עולם המציאות עם עולם הדימיון, בחסות שחקן מבוגר שפעם היה דון קישוט שלו. וכמובן שיש דולסינאה בסיפור והיא כמובן דמות מייצגת גם כן, עבור כל השחקניות שאי פעם רצו לבחור בתהילה והאמת הווינשטנית התפוצצה להם בפנים.

הסרט הוא ערימה עמוסה לעייפה של בלאגן תסריטאי, עלילתי, שלא סובל לרגע אחד מחוסר יצירתיות או עניין. הוא לעיתים מורח קצת והעלייה מעבר לשעתיים סרט לא תמיד מוצדקת, אבל הוא מופרע, מצחיק, ממגנט ונדמה שגיליאם לא אחת שם את עצמו בנעלי הגיבור הראשי, על מנת להפוך את עצמו לכוכב הראשי של הסרט, אותו הוא חלם כל כך הרבה להוציא אל מחוץ לדפי התסריט וחומר הגלם המצולם.

דרייבר נפלא בסרט, כמו שהוא נפלא בכל סרט אחר. ג'ונתן פרייס יוצא מן הכלל ומוכיח שהגיל שלו לא קשור בשום פנים ואופן להגבלה בתפקידים טובים ועל הדרך גם תקבלו את סטלן סקארסגארד ואולגה קורילנקו בתפקידים נהדרים, כמו שרק יכולתם לצפות מהם..
  לפני 11 חודשים
האיש שהרג את דון קישוט (2018)
מוזר, מצחיק, מעניין לפרקים, מיוחד ובעיקר מבליט את צמד כוכביו אדם דרייבר וג'ונתן פרייס, אבל בעיקר בעיקר ארוך מידי וזאת הבעיה העיקרית שלו.

הבמאי טרי גיליאם שהביא לנו כבר כמה דברים משוגעים כמו "12 קופים" וכמובן "מונטי פייטון" ממשיך לנסות לדפוק לנו את הראש ומצליח, אבל הפעם זה קצת פחות איכותי ממה שזכרנו לטובה.
  לפני 11 חודשים
נשמה של כלב (2017)
התחיל את "פריחת סרטי הכלבים", סרט מרגש ואיכותי.
7.5/10
  לפני 11 חודשים
חינוך רע (2019)
בסוף אי אפשר להימנע מההשוואה למקרה של אהוד אולמרט ושולה זקן מכל מיני אספקטים. הסרט מתחיל בעצלתיים אבל חיש מהר תופס כוון מעניין. פרנק טסון הוא מפקח איזורי מצליח של בתי ספר שזוכה להערכה בשל הישגיו. חייו האישיים לוטים בערפל ומשכורתו הצנועה אינה מספקת אותו. הוא מנהל יחסים הומוסקסואליים שאותם הוא מסתיר ואת הפערים הפיננסיים שיספקו אותו, הוא מוצא דרך לסגור.בזכות הכריזמה והמניפולציות שלו, הוא מוצא דרכים להוציא במרמה סכומי כסף גדולים ששייכים לבית הספר. המעילה הגדולה מתגלית הודות לתלמידה חרוצה ונחושה שעובדת על כתבה לעיתון של בני נוער. בהונאה מעורבת גם העוזרת של פרנק, שמאפשר לבני משפחתה לחגוג על חשבון כספים שלא שייכים לה.העלילה מרתקת ולא נמרחת, הקצב טוב וגם המשחק. בסך הכל שווה צפייה.
  לפני 11 חודשים
איפה את, ברנדט (2019)
נכנסתי לראות בגלל קייט בלאנשט ומבלי לדעת או לקרוא יותר מדי על הסרט והחצי הראשון של הסרט גרם לי לחבב את הדמות הראשית וגם את העלילה וזאת בעיקר כאשר דמותה של בלאנשט מאוד הזכירה את זו שגילמה ב"יסמין הכחולה" והעניקה לה אוסקר מוצדק, על אחת ההופעות הנפלאות שביצעה אי פעם בחייה. כאן היא "יסמין הכחולה" על ספידים וקצת יותר אקסצנטרית ומוזרה וכמובן בעלת משפחה וחיבור רגשי חזק לבתה, בסרט.

ברנדט מוצגת בתחילת הסרט שטה בקאנו ואז הסרט הולך ברוורס לחודש וחצי אחורה, על מנת לספר איך היא הגיעה לשם. העלילה במרחב העירוני והביתי היא בעלת צפיפות ומוציאה מקסימום הופעה וחרדות מיציאה אל מחוץ למרחב הביתי ואפילו העירוני. אחסוך את פרטי העלילה, כי כל המוסיף יגרע, אבל אומר שהדמות שאותה מגלמת בלאנשט היא חרדתית ומעדיפה קשרים מדומים עם סוג של מזכירה אלקטרונית על פני קשרים עם בני אדם אמיתיים ובעלה דווקא שוקד על המצאה שעשויה להתחבר אליה טוב יותר מכל דרך שהוא ניסה בעשור האחרון.

את ספרה של מריה סמפל לא ראיתי ואין לי מושג איך הייתי מגיב אל הסרט אם היה לי בסיס השוואה טוב יותר, אבל גם ככה ובתור סרט שעומד בזכות עצמו, קשה לומר שנסחפתי באופן אישי. החצי הראשון היה טוב וכאשר היא הייתה מוקפת ביותר דמויות וסיטואציות, ברנדט של בלאנשט פרחה בתור דמות מעניינת, אבל החצי השני הזרים לסיטואציות בנאליות ועלילה שהופכת ממקורית לקיטשית ולא כל כך מעניינת, המהולה במניפולציות רגשיות זולות.

לינקלייטר, במאי הסרט, הוא אישיות מורכבת, מעניינת וכזה המייצר סרטים בעלי אמירה וזכה להצלחה ברחבי תבל על טרילוגיית "לפני הזריחה-שקיעה-חצות" וגם על הסרט "התבגרות", אותו ראיתי וממנו גם נהניתי במידה מסוימת, אבל השורה התחתונה היא שהסרטים שלו, פחות עושים לי את זה באופן אישי וזה אחד מהם. בינוני למדי ובעל אמירה שהולכת ונשחקת תוך כדי הסרט, שוב...בהתאמה לספר או לא....לא אדע לעולם.

הופעה נהדרת, בכל זאת, של בלאנשט ותמיכה לא רעה של בילי קרודופ, קריסטין וויג ולורנס פישבורן...סרט שאפשר לדלג עליו, אלא אם אתם חובבי קייט בלאנשט.
  לפני 12 חודשים
בחורים רעים (1995)
שיתוף פעולה מהפנט של הצמד המדהים הזה, הסרט בזמנו היה סרט אקשן מהשורה הראשונה וגם היום הוא מתעלה על לא מעט סרטים אחרים, אמנם יש לא מעט חורים בעלילה או רגעים מסוימים שלא ממש יכולים התרחש במציאות (מצד שני אני כותב את זה בזמן התרחשות מגפה עולמית אז לכו תדעו).

בכל מקרה הסרט הזה עדיין תופס ותופס טוב.

7.5/10
  לפני 12 חודשים
אפ-סייד (2017)
אני חייב להודות שהיו לי המון חששות מהסיפור הזה והציון הראשוני ב-IMDB גם כן תרם לאפקט ההפחדה, אבל המזל הגדול של הסרט הזה הוא שהוא נוצר על ידי אמריקאי ל....אמריקאים.
ניל ברגר, הבמאי של "אמן האשליות", "ללא גבולות" ו"מפוצלים" לקח את ההצלחה ההיסטרית של אוליבייה נקש ואריק טולדנו מלפני קצת פחות מעשור ונתן לה אינטרפרטציה אמריקאית טיפה יותר מעודכנת וזה עובד. לחלוטין.

למרות שמרבית הביקורות קיבלו באופן פושר ומטה (הרבה מטה) את הסרט הזה, הם תמיד מקפידים לשכוח דבר אחד חשוב - מדובר בהנגשה לקהל אמריקאי שלא נוהג לצרוך תכנים זרים בדרך כלל. בארץ זו הייתה הצלחה מסחררת (הסרט הצרפתי) לפני מספר שנים וגם כעת אין שום סיבה שהעדכון האמריקאי יתקבל בנחרת בוז מקומית.

הסיפור הוא כמעט זהה, עם כיוונונים עלילתיים שונים ומציג שחקנים בעלי מעט פחות שארם צרפתי, שאת זה אי אפשר ללמד או לרכוש בשום מקום. במקום עומאר סיי (שאז רק התגלה קיבלנו את קווין הארט בתפקיד חייו, קומי ודרמטי במנה אחת גדושה, מצחיקה ומרגשת.
במקום פרונסואה קלוזה קיבלנו את בריאן קרנסטון בתפקיד נפלא ואמין לא פחות ואפילו תוספת ניקול קידמן וטיפ טיפה גולשיפטה פרהאני המצוינת בתפקיד לא כל כך מורגש הפעם.

אישית, חסר לי פס הקול המרטיט מהסרט המקורי, אבל באמת שכל השאר לא נפלו בהרבה וזה עוד במבט מפוכח של כמעט עשור לאחר יציאת הסרט הצרפתי ובנוסף לשנות ניסיון וצפייה בעוד לא מעט סרטים מאז. הסרט עומד בכל המטרות - מצחיק, אקטואלי ומרגש, גם במידת מה פחות מהסרט המקורי. הזיכיון הזה של נקש וטולדנו יכול לעבוד בכל שפה ועם שחקנים מספיק טובים שישאוהו בכל מקום שאליו יילך.

למי שאהב את האורגינל הצרפתי, יאהב גם כן ואפילו יותר קסומה תהיה החוויה למי שלא התנסה בסרט הצרפתי ויכול לחוות זאת בפעם הראשונה.

מצוין! לא לפספס וכיף של סרט.
  לפני שנה
הצדק של ספנסר (2020)
זה בתכלס מצטרף לרשימת הסרטים הבינוניים של נטפליקס וגם לרשימת הסרטים הבינוניים שיוצאים מידיו של פיטר ברג ובכיכובו של מארק וולברג. אומרים שפעם פיטר ברג היה עושה סרטים טובים, אבל התקופה הזו הייתה קצרה ודי תמה בתחילת שנות ה-2000, מאז הוא נע ונד בין סרטים בינוניים פלוס-מינוס. שיתוף פעולה בוסטוני מספר חמסה ביחד עם מארק וולברג שדי התחיל להתמכר לתפקידי אקשן-קומיים. הוא טוב בזה, אין ספק, אבל האתגר כבר די מיצה את עצמו ומארקי מארק לא מצליח להתקדם.
דווקא הסרט הזה הוא די אפקטיבי - הוא מצחיק, הוא בווליום גבוה וכיפי, אבל באמת ככל הנראה לא ייזכר יותר משבוע לאחר הצפייה בו והוא סרט נטפליקס קלאסי לתקופה הזו של הסגירה בבית. אסקפיזם טהור ומהנה - ממתק בהילוך גבוה ועם כימיה נפלאה בין וולברג לווינסטון דיוק (הזכור לטובה מ"פנתר שחור" ו"אנחנו").
הברגים מחזירים את עצמם ואת הצופים בשיתופי הפעולה שלהם לבוסטון (שוב ושוב ושוב) ולסרט העוסק בשחיתות משטרתית וניכר כי גם האמירה המודעת מאוד לעצמה, במסגרתה הבד גאי והאנטיגוניסט של הסרט מטיח בפניו של הפרוטוגוניסט (וולברג) כי הוא מנסה להיות מן סוג של סרפיקו, היא אמירה בעלת רצון לרתום קצת מההילה של פאצ'ינו לסרט שנע בין מותחן אקשן לבין קומדיה קלילה.
וולברג מגלם מן תפקיד של סרפיקו על ספידים והוא מוצלח בשילוב שבין הרצינות היחסית לבין הקומדיה המובהקת, שמנסה להקנות לסרט הבמאי שלו: פיטר ברג, שהולך ומתפתח כמן מייקל ביי משודרג ובלי ניסיונות פאתוס רציניות לייצר סרטים קלילים.
אלן ארקין תמיד נראה כאילו הוא הגיע לקחת צ'ק ובגילו, זכותו המלאה ועדיין....מצחיק. אלייזה שלזינגר עם מבטא (שמנסה להיות) בוסטוני איום ונורא, בתפקיד די חלשלוש, שעדיין מצליח להיות סביר, בזכות הפן הקומי וסרט שהיה כיף ויישכח די מהר. עד שיגיע ההמשך....
  לפני שנה
הכל על נינה (2018)
בוטה מבחינת שפה וסגנון וזה מה שהופך אותו למיוחד, למרות שלא כל אחד יתחבר אליו. סיפורה של נינה גלד, בחורה ניו יורקית בת 33 שהיא סטאנדאפיסטית וולגרית שלא עושה חשבון לאף אחד ופיה מפיק גסויות מיניות על בסיס קבוע. בחייה הפרטיים היא לא מצליחה לבסס קשרים עם גברים לאורך זמן ואת המפלט שלה מהחרדות היא מוצאת בטיפה המרה. דברים מתחילים להשתנות כשהיא עוברת ללוס אנג'לס כדי להאיץ את הקריירה שלה קדימה. שם מצפות לה הזדמנויות חדשות בתחום המקצועי ובנוסף היא מכירה את רייף. רייף הוא גבר צ'ארמר שמבוגר ממנה בכמעט עשור והוא שונה מהגברים אותם הכירה בעבר. השוני העיקרי הוא בכך שהוא באמת רוצה לאהוב אותה ולא רק לשכב איתה.על הקשר ביניהם מעיב צל גדול מהעבר של נינה שאותו היא חושפת לקראת הסוף. זה לא סרט מיינסטרימי, בוודאי לא מבחינת ריבוי המילים עם קונוטציות סקסיסטיות והתיאורים השונים שקשורים לזה ולדברים קינקיים בכלל. מין חצי קומדיה וחצי דרמה. הסוד שמתגלה לפני הסיום נותן הקשר ופרופורציה לכל העלילה. משחק מעולה של השחקנית הראשית. ציון סופי 7.5.
  לפני שנה
סרטים בקולנוע
כוח רעם, מסעות, מהיר ועצבני 9, קאובוי של אספלט, קיץ של אהבה, ליגת הצדק של זאק סניידר, סתם אחד, יום הכּן, ראיה והדרקון האחרון, ביגי: יש לי סיפור לספר, ממשלת ארה״ב נגד בילי הולידיי, אכפת לי, המאוריטני, יהודה והמשיח השחור, לכל הנערים: לעולם ועד, שאנג צ'י והאגדה של עשר הטבעות, מלקולם ומארי, בספירת לשלוש, החפירה, פאלמר, ראמבל, הדברים הקטנים, הצלף, שטח קרב, קרעים של אישה, מוות ל-2020!, חדשות העולם הגדול, חנוכה, האב, חולית, הבלוז של מא רייני, סיפור הפרברים, מגלה את אמריקה 2, קרודים 2, שמי חצות, הסיפור המדהים של אי הוורדים, אהבה חתונות ואסונות אחרים, דוב שחור, צלילי המטאל, לא זמן למות, סטארדאסט, דוד פרנק, להציל את חג המולד 2, יומני האפלצ'ים, פריקי, ג'ונגלנד, הנצחיים, הבית שלו, Nobody Sleeps In The Woods Tonight, הולידייט
בקרוב בקולנוע
הנוסע הסמוי, דברים ששמענו וראינו, דוקטור סטריינג' ביקום השיגעון, מיינסטרים, ביחד ביחד, חמצן, עד במנוסה, ספיריט: לחופש נולד, קרואלה, שומר הראש של אשתו של המתנקש, הבאטמן, ספייס ג'אם: אגדה חדשה, יחידת המתאבדים, בייבי בוס 2: עסק משפחתי, אדם השחור, פנתר שחור 2, מיינקראפט

TOP 500
סטטיסטיקות
28,524 סרטים, 2,971 סדרות, 7,020 עונות, 119,513 פרקים, 390,536 אישים, 568,345 משתמשים, 267,177 הודעות, 28,785 ביקורות, 94,506 תמונות, 6,722 וידאו
מידע כללי ועמודים נוספים
שפה
סרטים © 2021