סרט במתנה!צפייה ישירהסרטים בקולנועבקרוב בקולנועבתי קולנועטריילרים חדשיםחדשותמצא לי סרטביקורות
סרטים
בתי קולנוע
צפייה ישירה
חדשות
טריילרים
סדרות
קהילות
התוכן שלי
נוספים
התחבר
חדש בקולנוע
עיון בביקורותתוצאות 41 - 60 מתוך 289
נוסף לאחרונה
מילת חיפוש
דירוג
שנת יציאה:
  עד  
הזאב מוול סטריט (2013)
3 שעות שעוברות בלי להרגיש, סרט נהדר, סקורסזה בבימוי אקסטרימי עם צוות שחקנים מוכשר אותו מוביל ליאונרדו דיקפריו יחד עם ג'ונה היל ותפקיד קטן עם מת'יו מקונוהי, מוזיקה מושלמת ! צילום מרהיב, מי שאיכפת מסטנדרטים מוסריים שלא יראה, לי לא איכפת.

חגיגה אמיתית וקומדיה שחורה במיטבה, הומור ייחודי, ביזארי עם קטעי קריינות ופניות לקהל, עלילה עמוסה בהוללות, סיטואציות אבסורדיות, סקס, סמים והאולין וולף ברקע, די קפריו מחשמל בסרט הזה, בקיצור חגיגה של סרט, בהחלט צחקתי הרבה וכייפתי לאורך כל ה-3 שעות.

ציון שלי: 7 וחצי מתוך 10.
  לפני 5 שנים
חוקי הפשע (2015)
אני יהיה קצר מאוד שמחתי שג''וני דפ חזר אלינו והוכיח את עצמו בתפקיד היותר שלו בעשור האחרון, בדמותו של המאפיונר הרצחני ג''יימס בולגר הוא מצליח לצמרר את הקהל ואף לגרום לנו להזדהות עם השטן. אבל בעיה אחת גדולה קיימת בסרט: הסיפור עצמו די מעניין, ג''ואל אדג''רטון גם משחק מעולה אבל הסרט פשוט בינוני, לא ממצה את הסיפור שפשוט נמרח לשעתיים. חוץ מ-3 סצינות נהדרות אין שום נקודת שיא בסרט. ציון 6 וחצי יאאלה חברים אני חתכתי.
  לפני 5 שנים
אגדת האחים קריי (2015)
טוב אז זה סרט שבאמת שווה לראות אותו רק בגלל איש אחד וזה טום הארדי שפשוט מראה יכולות שקשה לזכור משקן אחר בקלונוע היום וגם באופן כללי קשה לזכור שחקן שכל-כך שכנע אותי בהופעה פשוט לפנתיאון של הקולנוע. הוא מגלם את האחים קריי ואין תחושה בכלל שמדובר באותו שחקן שכן לכל דמות הוא נותן את המקום שלה בצורה מדויקת. הסרט עצמו קצת הרגיש לי מפוספס מבחינת העלילה ואולי היה צריך לקצר אותו יותר ולתת יותר מקום לאקשן ולפשע וקצת פחות לדרמה. אבל טום הארדי פשוט נוצץ וזה שחקן שהשנה פשוט מפגיז בכל סרט שבו הוא נוכח. אני רק רוצה לראות עוד ממנו.
  לפני 5 שנים
חוקי הפשע (2015)
טוב אז מבחינת סרט פשע, חוקי הפשע לא שונה מכל סרט גנסטרים ושכונות שראינו עד עכשיו. כלומר באמת לא מחדש כלום מבחינת עלילה. עלייתו של גנסטר מקומי ועד לדעיכה בלתי נמנעת כמו שתמיד קורה. אבל מה שכן טוב בסרט הזה הוא ג'וני דפ שאחרי כישלונות מתמשכים בתקופה האחרונה (פרש בודד, מרדכי. התעלות, שודדי הקרביים 4) הוא באמת עושה תפקיד שמתאים למידותיו ולמרות שהסרט עמוס בכוכבים הוא באמת עולה על כולם בכל קנה מידה, זה מוכיח כמה כישרון ויכולת יש לשחקן המצוין הזה וכמה הוא לא שכח לשחק. ג'וני דפ משכנע בסרט הזה יותר מתמיד ונותן תחושה אפלה מאוד בכל הסרט. בסך הכול בר צפייה בהחלט. אלים, דרמתי, צפוי אומנם אבל עדיין לא רע בכלל.
  לפני 5 שנים
הזאב מוול סטריט (2013)
הסרט מתחיל כשג'ורדן בלפורט רק נוחת בוול סטריט, בחור צעיר שמעוניין להצליח בשוק ההון. כבר בסצנה שבה הוא והבוס שלו שמגולם על ידי מתיו מקונוהי אפשר להבין באיזה סרט מדובר, קומדיה על שוק ההון ועולם הכספים והמניות, כנראה סרט שמתאים בעיקר למבוגרים. אבל אז נכנס לתמונה ג'ונה היל שהופך את כל
הסרט, מסרט חביב, שנון וצנוע הוא הופך למה שכולם מדברים עליו, פרוע לגמרי, מפיל מצחוק, גס, נמוך אבל גם איטי ומרגש.
תסריט מדוייק שמספר את קורות חייו של ג'ורדן בלפורט. בגלל שמדובר בסיפור חיים של בן אדם הסרט נע בין הרבה ז'אנרים: מתחיל קומדיה רגועה, הופך לקמדית פשע שחורה ופרועה, ולאט לאט עם התפתחות העלילה הופך לדרמה. סקורזה הבמאי של הסרט הצליח להפיק מכל ז'אנר את המיטב.
המשחק של לאונרדו דיקפריו מושלם, אחד הטובים בקריירה שלו ולצידו גם ג'ונה היל פרוע כהרגלו עם תצוגת משחק משכנעת של חבר שלא מפקיר בעת צרה, ג'ונה ידע להצחיק כשצריך וגם לרגש ולגעת בלב כשצריך. גם מתיו מקונוהי בתפקיד קצר ומצחיק ולא שכחתי את מרגו רובי הכל כך יפה שמגלמת את אשתו הדוגמנית של ג'ורדן.
הבעיה היחידה בסרט היא האורך שלו, שלוש שעות שלא תמיד עוברות מהר כל כך ולפעמים קצת מייבשות. אבל זה בכלל לא מוריד מהאיכות של הסרט המצויין הזה.
תענוג גדול, חובה לכל חובב קולנוע לראות.
ציון: 8/10
  לפני 5 שנים
הגנרל (1998)
אחד הפושעים המפורסמים בתולדות אירלנד קיבל סרט משלו ועוד חתיכת שחקן שיגלם אותו.
ברנדן גליסון בתפקיד מצוין, כמעט הזוי, מגלם את מרטין קהאיל, פושע מפורסם ומשום מה מוגדר כגיבור בתרבות האירית.
מלבד היותו סופר מתוחכם, הוא עדיין נותר בגדר פושע ואיש רדוף, כפי שהוא נראה בסרט.
שוב נלכדתי במלכודת דבש, ברגע שראיתי את פרצופו העגלגל ושיערו הכתמתם של הגליסון, המבטא האירי עשה את שלו.
הסרט עשה קצת פחות, לטעמי האישי. בעיקר סיפר סיפורי שודים, גניבות ואיומים.
נראה לא טוב שפושע כזה מוגדר כגיבור, בעיקר אחרי קריאת הערך שלו בוויקיפדיה.
המון עימותים עם המשטרה, בית המשפט וחוק ואפילו לוחמי המחתרות האיריות לא אהבו אותו וזאת בלשון המעטה.
גליסון בתפקיד נהדר, פסיכי ומצחיק. הסרט עצמו עדיין שומר על קלילות ומשכיח שמדובר בארכי-נבל שתעתע ברשויות החוק.
אבן דרך לציון בקריירה העשירה של השחקן המהולל הזה וסיפור מעניין, אשר מוצג היטב.
  לפני 5 שנים
חוקי הפשע (2015)
איזה כיף ללכת אל הקולנוע ולצפות בסרט פשע שמרגיש ממש כאילו יצא בשנות ה70, כאילו הקולנוע לא התקדם רגע מאז. המשחק הגברי, הפרצופים הקשוחים, הדם, הלבוש, הצילום האווירתי, הפסקול. הכל היה כל כך נהדר ומשכנע.

אלוהים, אם רק הייתה עלילה מעניינת מאחורי כל זה, זה גם היה יכול להיות באמת סרט מעולה.

וזה לא שהוא רע, כן? מאוד נהניתי מ"חוקי הפשע"; הוא מספר סיפור מורכב ומעניין של אחת מדמויות הפשע הגדולות והאלימות בארה"ב, אך בסופו של דבר קשה להזדהות עם דמות כזו. הכרזות וההילולים שכבר הפכו את הסרט הזה לסרטו של דפ כרגיל הטעו את הקהל; מדובר בסרטו של ג'ואל אדגרטון בתפקיד השוטר המוסרי שנקלע לתסביך אלים שנגמר בצורה אכזרית במיוחד. הוא הדמות שמבחינתי מספרת את הסיפור הזה, והוא הדמות שהופכת אותו למעורר זעזוע.

ועם כל הזעזוע שבסיפור, ורמת העניין, בסופו של דבר מבחינה קולנועית הוא לא מחזיק ובצדק. מחצית הקהל יצאו מהאולם באמצע; וזה לדעתי לגיטימי במקרה זה לחלוטין. התסריט בסרט הזה פשוט לא ממוקד. דבר קורה אחרי דבר, סיפור אחרי סיפור, דמויות שונות שמשתרבבות ואין שום קו רציף עלילתי שהצופה השפוי יכול לשמור עליו. זה נראה כאילו קופר ניסה לתת לנו את הכל מהכל; את כל הזוויות; את כל הדמויות; בסופו של דבר לא קיבלנו כלום. ישבתי, התרכזתי, הקשבתי, עקבתי, אך בסופו של דבר.. מה קיבלתי? ג'וני דפ בהופעתו מקפיאת הדם לא באמת מצליח לבדו לגרום לסרט להשתלם. לסיכום, אומר רק את מה שידידי היצ'קוק אמר בעבר: 'בשביל לעשות סרט טוב דרושים שלושה דברים: תסריט, תסריט ותסריט'. ובסרט הזה לצערי, שלושתם נכשלו.
  לפני 5 שנים
חוקי הפשע (2015)
הסרט עצמו מביא את סיפורו של שת"פ בין ברון פשע (ג'יימס "וויטי" בולג'ר) לבין הבולשת האמריקאית. בולג'ר נבחר להיות השטינקר הלא רשמי במלחמת כנופיות פשע בבוסטון של אותן השנים וההלשנות שלו, אשר תרמו לעליית קרנו בתור כוח עולה בפשיעה הבוסטונית, בעצם הסגרת יריביו תרמו לו גם באופן נוסף, כאשר סיפקו לו חסינות, אשר לא דובר בה בריש גליי והעלמת עין, מצידה של הבולשת לפשעיו האלימים והמסוכנים באותם הזמנים.

בולג'ר תימרן את הסוכנים ואת אנשיו, בעודו אוחז באמונה כפולה לגבי מי שמגיע לו שילשינו עליו ומי לא. הבלש (המגולם על ידי ג'ואל אדגרטון) המוביל בחקירת פשעי המאפיה המקומית, מאבד את דרכו ומתבלבל בין נאמנותו לוויטי, שאיתו גדל בשכונה ולבין מלחמה בפשע גרידא. הסרט לא מוותר על הצגת הצד האנושי והאבהי של הפושע המוביל, אך בד בבד לא מוותר על הצגתו בתור גורם מרתיע, אלים, חסר רחמים ומאיים במלחמת העולמות התחתונה בעיר בוסטון, אותה מלחמת עבריינים בין איטלקים לכנופיה המקומית, אשר בשליטתו של וויטי, על שליטה בפשיעה בבוסטון.

הסרט הוא סרט פשע קלאסי, אשר משתמש בכל האלמנטים הדרושים להעביר את אווירת הפשע והפחד, החל במוזיקה מתאימה, גינוני עבריינים, כחלק מעלילת הסרט וגם דרך התאורה והאווירה הקודרת, אשר מתבטאת היטב דרך משחקי אור וצל, בין האח הפושע לבין האח, שבחר בדרך השנייה, אך נותרו בו שיירים של נאמנות לדרך המשפחה.

מעבר לסיפור האמיתי והמדהים של שמיכת ההגנה שסיפקה הבולשת לפשע המאורגן, בחסות התעדוף שלהם, אין מדובר ביצירה יוצאת דופן, ששוברת את כללי ז'אנר סרטי העבריינים או כזו שטרם נתקלנו בה עד כה. אך עם זאת ולמרות הכל, נראה כי העלילה והסיפור הופכים להיות שוליים ומשמשים כנר לרגליו של הגיבור האמיתי של הסרט וכפלטפורמה עבור מר דפ המתקמבק, שמוכיח שעודנו רלוונטי ועדיין היה מוקדם מדי להספיד את קריירתו.
  לפני 5 שנים
אגדת האחים קריי (2015)
הארדי מעלה רמה מכל סרט אחר ששיחק בו עד כה, כאשר הוא מגלם שתי דמויות מנוגדות עד כדי גיחוך: רג'ינלד קריי הוא הבוס, המחושב, הנאה והשרמנטי, הוא רהוט ושפוי יחסית והכל יחסי, מכיוון שאחיו, רון, הוא פסיכופת עם קבלות, עם עווית קלה בחניכיים, הומוסקסואל וכזה שזקוק לשני כדורים ביום בשביל להיות בצד הנורמאלי של המפה.

וכאשר מדברים על הדמות החולנית, אותה מגלם הארדי, דמותו של רון, ישנו מעבר חצי מדאיג לז'אנר קומי, שאם הסרט לא היה תיעוד על בסיס אירועים אמיתיים, הוא היה יכול להיות אחלה קומדיה עם אינספור משפטי פאנץ', אשר מגיעים בעיקר מרון קריי ומהשילוב בין השניים. הקשר החזק ביותר בין שני האחים הוא קשר של פשע, מעבר לקשר הדם ביניהם. המשיכה החזקה בין השניים היא, לעיתים השלמה פנומנאלית בין שכל לכוח ומצד שני עוגן מעיק לרג'י, ששוקל ברצינות פרישה למען חיי משפחה נישואין ומשפחה.

הטריילר לכד, כמו שטריילרים אמורים, את המיטב של הסרט ועורר פרץ של אדרנלין ורצון עז לצפות בפלא הקולנועי, טום הארדי, מבצע תפקיד כפול ובסיפור, סטייל ה"פיקי בליינדרז", גיבורי פשע בעידן, שבו הסלבס רצו להתחכך במאפיונרים יותר מההפך. הבעיה היא שהטריילר היה מעין שיא דחוס של החלקים הטובים ביותר ומעבר לו, הסרט הולך בקווים די בנאליים וגם מורח אותם עוד ארבעים דקות מיותרות, שבקלות היה אפשר לוותר עליהם.
  לפני 5 שנים
אגדת האחים קריי (2015)
סרט מגניב ומאוד זורם, הכל הודות לטום הארדי שמחצין משחק מסוגנן. האווירה לאורכו של הסרט הייתה נעימה. מה שגרם לי להיות מרותק למסך. חברים היה שווה את הכרטיס, אל תפספסו!
  לפני 5 שנים
החבר'ה הטובים (1990)
סרט ממש נחמד, אבל לדעתי הציון 8.7 שהוא יחסית ממש ממש גבוהה לא מתאים לסרט.. הציון 7.8 מתאים לו יותר.
בכל מקרה אפשר להגיד שנהניתי אבל מצד שני חיכיתי שהסרט יגמר כי הוא היה מתיש מאוד, ולא תמיד טוב כמו שאומרים שהוא, בכל מקרה שווה לצפות אבל לא סרט טוב עד כדי כך.
  לפני 6 שנים
אגדת האחים קריי (2015)
זה התחיל טוב, באמת שזה התחיל טוב, טום הארדי בתפקיד כפול, אחד מהם בתור פסיכופט והשני בתפקיד ג'ייסון סטתהאמי כזה ואת שניהם הארדי עשה מצוין, עצם העובדה שהוא מגלם צמד אחים הוא לבד דבר מגניב, אבל שאחד מהם הוא פסיכופט זה בכלל טוב, הטקסטים בהתחלה היו שנונים, האקשן היה טוב, השיחזור של לונדון של שנות ה50 היה מצוין ואפילו הפופקורן בקולנוע (יס פלנט) היה טעים ומלוח כמו שפופקורן צריך להיות.
אבל אז עברה שעה וחצי וזה היה נראה שמישהו החליט שבמקום לסיים את הסרט אחרי שעה וחצי צריך למתוח עוד בערך 45 דקות ואז..ה45 דקות נמשכו ונמתחו, הפופקורן נגמר (וגם הקולה) וגם הקסם של הארדי הפסיק להקסים כשהטקסטים השנונים והעלילה המעניינת הפכה לעוד משהו בנאלי שכבר ראינו.

ההתחלה היא 8, הסיום הוא 6, הממוצע הוא 7.
7/10.
בהחלט אפשר היה לקצר בזמן ולהרוויח סרט יותר טוב ולא ברור למה בהוליווד מתעקשים להוסיף עוד זמן מסך שגורע מהעלילה ומההנאה בסרט.
  לפני 6 שנים
הזאב מוול סטריט (2013)
"הזאב מוול סטריט", סרטו השערורייתי של סקורסזה. ראיתי אותו לפני שנתיים פחות או יותר (כמה שהזמן עובר מהר) בקולנוע, (למרות שאני לא בן 16) ואפשר להגיד שאהבתי אותו. לא הבנתי את הקטע שלו. כעת, כשצפיתי שוב, (כמו באלפי מקרים לאחרונה), אני יכול להגיד שאני הבנתי הרבה דברים שהיו חסרים לי בצפייה הראשונה.

'הזאב מוול סטריט' הוא קודם כל סרט על עושר. הרבה סרטים בקולנוע ניסו לתאר מהו עושר, אבל כעת אני חושב שהמטרה מיותרת, כל "עושר" שיוצג בקולנוע לא יוכל להשתוות לעושר שנמצא בזאב מוול סטריט - הסרט הזה חסר תקדים להצגת חייהם של עשירים. יאכטות, בנות, סמים, עירום, כיף, כסף, וילות- לא משנה כמה סרטים אחרים ינסו להתעלות מעל זה, לא יהיה כמו הסרט הזה. הוא פשוט מושלם בהצגת העולם של ג'ורדן.

אבל ג'ורדן לא מאושר, ג'ורדן כלוא להתמכרות, והצופה נאלץ לצפות בהתמכרות שלו במשך שלוש שעות מהירות ומבדרות כמו שלא ראינו מעולם. ג'ורדן לא נהנה, ג'ורדן מכור. הוא מכור לעוד. עוד כסף, עוד בנות, עוד סמים, רק עוד ועוד. כשההסתכלות הזו מאדם מאושר לאדם מכור משתנה, אנחנו מבינים כמה שהסרט הזה כבר לא נוצץ כמו בהתחלה. מה שהכסף עלול לעשות לבן אדם, זה נורא. האם סוף הסרט הוא טוב או רע? האם הצופה אמור להיות מאושר שג'ורדן מקבל את דינו או שהוא אמור לשמוח? כל כך הרבה שאלות, והן רק העובדה שלא מדובר בסרט כל כך רדוד כפי שטענתי לפני כן. מבחינת הקולנוע, הבימוי, המשחק והכתיבה - מדובר בסרט נהדר ועל זה אין מה להרחיב. דיקפריו? בכלל, תפקיד חייו בלי תחרות.

גם הפעם לא עפתי מעל הכסא ולא חשבתי שמדובר ביצירת מופת, אבל התבדיתי. מדובר בסרט טוב וחשוב שדוגל ביצירתיות קולנועית, מסר חשוב ובידור שאין כמוהו.
הסרט מצחיק לאללה, מטורף והזוי ואני ממליץ לכל אחד ואחד מכם לצפות בו (חוץ מילדים מתחת לגיל 18 או 16).
ציון סופי: 100/100 - כל הכבוד לסקורסזה!.
  לפני 6 שנים
אמריקן גנגסטר (2007)
סרט ענק ללא ספק, למרות שקצת מרוח העלילה מדהימה שעוד זה מסופר על סיפור אמיתי, שני שחקנים ענקיים משתפים פעולה כן כן דנזל וראסל במשחק מעולה, אתם יודעים יש אמרה שדנזל יכול לשחק כל אחד ועל זה אני בהחלט מסכים, אחד הסופים הכי מעניינים ומפתיעים שיצאו לי לראות לאור העובדה שזה מסופר על סיפור אמיתי.
  לפני 6 שנים
הזאב מוול סטריט (2013)
מידי פעם, בלילות של שעמום או של כאבי ראש במקרה שלי, אני מתיישב מול ערוצי הסרטים של יס ורואה מה שמעניין, ובמקרה אתמול שודר שוב "הזאב מוול סטריט", סרטו השערורייתי של סקורסזה. ראיתי אותו לפני שנתיים פחות או יותר (כמה שהזמן עובר מהר) בקולנוע, ואפשר להגיד שלא הבנתי אותו. לא הבנתי את הקטע שלו. כעת, כשצפיתי שוב, (כמו באלפי מקרים לאחרונה), אני יכול להגיד שאני הבנתי הרבה דברים שהיו חסרים לי בצפייה הראשונה.

'הזאב מוול סטריט' הוא קודם כל סרט על עושר. הרבה סרטים בקולנוע ניסו לתאר מהו עושר, אבל כעת אני חושב שהמטרה מיותרת, כל "עושר" שיוצג בקולנוע לא יוכל להשתוות לעושר שנמצא בזאב מוול סטריט - הסרט הזה חסר תקדים להצגת חייהם של עשירים. יאכטות, בנות, סמים, עירום, כיף, כסף, וילות- לא משנה כמה סרטים אחרים ינסו להתעלות מעל זה, לא יהיה כמו הסרט הזה. הוא פשוט מושלם בהצגת העולם של ג'ורדן.

אבל ג'ורדן לא מאושר, ג'ורדן כלוא להתמכרות, והצופה נאלץ לצפות בהתמכרות שלו במשך שלוש שעות מהירות ומבדרות כמו שלא ראינו מעולם. ג'ורדן לא נהנה, ג'ורדן מכור. הוא מכור לעוד. עוד כסף, עוד בנות, עוד סמים, רק עוד ועוד. כשההסתכלות הזו מאדם מאושר לאדם מכור משתנה, אנחנו מבינים כמה שהסרט הזה כבר לא נוצץ כמו בהתחלה. מה שהכסף עלול לעשות לבן אדם, זה נורא. האם סוף הסרט הוא טוב או רע? האם הצופה אמור להיות מאושר שג'ורדן מקבל את דינו או שהוא אמור לשמוח? כל כך הרבה שאלות, והן רק העובדה שלא מדובר בסרט כל כך רדוד כפי שטענתי לפני כן. מבחינת הקולנוע, הבימוי, המשחק והכתיבה - מדובר בסרט נהדר ועל זה אין מה להרחיב. דיקפריו? בכלל, תפקיד חייו בלי תחרות.

גם הפעם לא עפתי מעל הכסא ולא חשבתי שמדובר ביצירת מופת, אבל התבדיתי. מדובר בסרט טוב וחשוב שדוגל ביצירתיות קולנועית, מסר חשוב ובידור שאין כמוהו.
  לפני 6 שנים
הפרפר (1973)
סרט מומלץ מאוד בכיכובו של סטיב מקווין, הסרט מספר לנו על הנרי שרייר שנשלח לכלא בעקבות רצח של סרסור (רצח שהוא טוען שמעולם לא עשה) ולאחר שנתיים הוא נשלח לגניאה הצרפתית למושבת ענישה שהסיכויים לצאת ממנה קטנים ביותר.

הנרי (מקווין), שיש לו קעקוע של פרפר על החזה הוא איש של חופש ולכן כבר על ההתחלה הוא מחפש את הדרכים לצאת ומתחבר אל לואיס דגה שאחראי על הונאה גדולה שפגעה בציבור הצרפתי אבל יש לו כסף בשביל לתת כלים לבריחה הצפויה (למשל לרכוש סירות, לשחד שומרים ועוד..)

הסרט מעניין מאוד אבל הוא יותר פנטזיה מאשר ביוגרפיה אם לוקחים בחשבון שהנרי שרייר (שכתב את הספר) "שיפץ" לא מעט את הסיפורים שלו ולאחר מכן הם עברו "שיפוץ" נוסף ע"י הבמאי (אם קוראים את הביוגרפיה של שרייר אחרי הסרט מבינים שיש יותר מידי שוני בין הדברים).

בכל מקרה מדובר בסרט יפה, מושקע מבחינת התפאורה, סרט קיצבי שלמרות אורכו מצליח לעניין כמעט בכל רגע.

סטיב מקווין במשחק גדול, לדעתי דסטין הופמן לא ממש.

בקיצור, 8/10.
  לפני 6 שנים
להרוג את השליח (2014)
מרגיש כל כך הרבה פעמים במהלך הסרט כאילו נזרקתי חזרה ל"מקור" המופתי של מייקל מן ובכיכובם של פאצ'ינו וקרואו. הפעם אין שני כוכבי על שמחזיקים את הסרט בפינג פונג מורט עצבים בינם לבין הממשל, יש אחד. יענו, רק אחד אוכל...ומי שאוכל את הזרנוק הוא בעיקר ג'רמי רנר, שמצליח להחזיק יפה את הסרט ואת הדמות הראשית.
רנר הוא העיתונאי החוקר, גארי ווב, אשר חושף פרשה כל כך מושחתת, על גבול ההזייה. בשלהי שנות התעשים הוא מפנה אצבע מאשימה ישירות אל ה-CIA, אשר, לפי ההאשמות, מימן בצורה עקיפה או ישירה את המימון של לוחמים בניקרגואה על ידי החדרת סמים קשים (קוקאין) אל תוך שכונות בלוס אנג'לס ובעצם התמיכה בארגון הניקרגואי, בעקיפין ריסקו את חייהם ועתידם של רבים ולא בטוח שהכי טובים מתושבי השכונות הקשות של לוס אנג'לס.
כדור השלג המתגלגל חוזר אל תוך ראשו של העיתונאי חסר הפשרות וכמובן שפוגע בחייו הפרטיים, עבודתו ושאר הדברים שהוא קורא להם חיים או מהלך חיים. מייקל קואסטה, הלא כל כך מוכר, מביים בהצלחה את רנר ושלל שחקני משנה בהופעות מזעריות בסרט, שחושף נושא חשוב וצביעות שבלתי ניתנת לתיאור של אחת הסוכנויות החזקות והזרועות החסונות של הממשל בארצות הברית של אמריקה.
הסרט נוטה, כמו שסרטים מסוגו נוטים, להתברבר לדעת בפרטים שקצת מעייפים, אבל מטרת העל והתימה המרכזית נותרים ברורים, כאשר ההבהרות הכלליות קופצות כמה פעמים בשביל שהצופה לא יאבד את קו ההבנה (מניסיון אישי) הכללי מהנושא של הסרט וכל השאר; ההכחשות מצד המדינה והסוכנות וכל מי שנמצא בכיסים שלהם, כבר הולכים לכיוון בנאלי ומוכר בכל סרט שבו אדם קטן מארגון קטן (במקרה של ווב, עיתון הלא כל כך נחשב) נלחם בממסד או אחד ממוסדותיו החזקים.
רנר נהדר ועושה תפקיד לא רע בכלל, מוכיח פעם נוספת שהוא הצטרף לחבורה טובה של שחקנים מובילים בהוליווד של השנים האחרונות, לצידו רוזמרי דה-וויט בתור אשתו וארסנל עמוס בשמות מוכרים, שמבליחים לתפקידים מיניאטוריים בתור מנועי עלילה קטנים: רוברט פטריק הגמור ממזמן, כמוהו גם ריי ליוטה ההולך ונחלש מדי שנה ואנדי גרסיה על אותו סטטוס, אוליבר פלאט הפנים המעצבנות התורניות, מייקל קנת' וויליאמס, שכנראה לעולם לא ישתחרר מעומאר ליטל של "הסמויה" וגיל בלואוס (של "אלי מקביל" ו"חומות של תקווה") ולקינוח מייקל שין ובארי פפר המבוזבזים מאוד בתפקידי עזר קטנטנים.
רמה מתחת ל"מקור" של מן וצמד כוכביו הענק, בכל פרמטר אפשרי, בגדול, אבל עדיין הסרט הזה ראוי לשבח והכרה, כי הוא שומר על מתח ורמה גבוהה, גם אחרי שכמעט משכיב לישון את הצופה, הוא יוצא בחזרה לתבניות המוכרות ופורץ חזרה לתודעה ההולכת ומטשטשת של קהל היעד החצי מעולף. שווה צפייה ולו בגלל הנושא החשוב שהוא מעלה לסדר היום ומזכיר לכולנו מי אלו אותם אנשים שמנהלים אותנו ודרך אילו אמצעים הם מוכנים לפעול בשביל לרמוס כל מה שעומד בדרכם לטשטוש האמת.
  לפני 6 שנים
להרוג את השליח (2014)
לדעתי אחד הסרטים היותר יפים, עלילה יפה משחק מעולה של כמעט כולם [יוץ אולי מהבן שלו]
מומלץ בחום סרט שהוא על הגבול לא כבד מידי ועדיים מרתק מאוד
  לפני 6 שנים
להרוג את השליח (2014)
סרט מעולה! ממש תענוג לחוות דרמה כזאת סוחפת ומדויקת!
מומלץ בחום
  לפני 6 שנים
יומן נעורים (1995)
אני ממשיך ברצף של הפילמוגרפיה של דיקפריו האדיר.
הסרט הזה "יומן נעורים" הוא סרט בעייתי, אך בכל זאת איכותי, קשה להתעלם מהבימוי הזוועתי שנראה בסרט הזה, הבימוי באמת אחד העלובים שראיתי אי פעם. אבל עם זאת, הסרט איכותי, דיקפריו בתצוגת משחק מרהיבה ויחודית כמו שרק הוא יודע לעשות. פשוט לא מובן לי איך השחקן המוכשר הזה עדיין לא זכה באף פרס ראוי, כגון אוסקר או גלובוס. בסרט הזה משחק גם מארק וולברג ועוד כמה שחקנים לא ממש מוכרים, אך הם נותנים את הטון שהסרט הזה מצריך. לסיכום, בימוי רשלני וחובבני אך הסרט מתעלה לרמה גבוה בעיקר בגלל צוות השחקנים המוכשר והסיפור הסוחף והמרתק. ציון 8/10
  לפני 6 שנים
סרטים בקולנוע
הנוסע הסמוי, כוח רעם, מסעות, מהיר ועצבני 9, קאובוי של אספלט, קיץ של אהבה, ליגת הצדק של זאק סניידר, סתם אחד, יום הכּן, ראיה והדרקון האחרון, ביגי: יש לי סיפור לספר, ממשלת ארה״ב נגד בילי הולידיי, אכפת לי, המאוריטני, יהודה והמשיח השחור, לכל הנערים: לעולם ועד, שאנג צ'י והאגדה של עשר הטבעות, מלקולם ומארי, בספירת לשלוש, החפירה, פאלמר, ראמבל, הדברים הקטנים, החבר שלנו, הצלף, שטח קרב, קרעים של אישה, מוות ל-2020!, חדשות העולם הגדול, חנוכה, האב, חולית, הבלוז של מא רייני, סיפור הפרברים, מגלה את אמריקה 2, קרודים 2, שמי חצות, הסיפור המדהים של אי הוורדים, אהבה חתונות ואסונות אחרים, דוב שחור, צלילי המטאל, לא זמן למות, סטארדאסט, דוד פרנק, להציל את חג המולד 2, יומני האפלצ'ים, זרים גמורים, פריקי, ג'ונגלנד, הנצחיים
בקרוב בקולנוע
דברים ששמענו וראינו, דוקטור סטריינג' ביקום השיגעון, מיינסטרים, ביחד ביחד, חמצן, עד במנוסה, ספיריט: לחופש נולד, קרואלה, שומר הראש של אשתו של המתנקש, הבאטמן, ספייס ג'אם: אגדה חדשה, יחידת המתאבדים, בייבי בוס 2: עסק משפחתי, אדם השחור, פנתר שחור 2, מיינקראפט

TOP 500
סטטיסטיקות
28,527 סרטים, 2,971 סדרות, 7,020 עונות, 119,513 פרקים, 390,724 אישים, 568,919 משתמשים, 267,179 הודעות, 28,795 ביקורות, 94,540 תמונות, 6,730 וידאו
מידע כללי ועמודים נוספים
שפה
סרטים © 2021