"מקום שקט 2": תשמעו כל פופקורן מתפוצץ בפה

ג’ון קרזינסקי חוזר לביים עוד קצת מהסרט שהפך אותו לשם דבר בתחום הבימוי וגם מצליח להשחיל סיקוונס לא ארוך מדי בתור אחד מכוכבי הסרט - שוב. נדמה שההצלחה של "מקום שקט" הראשון עשתה כל כך הרבה הדים ויוחצנה באופן מחושב ומדויק, כמעט כמו התסריט והבימוי המוקפד, עד שבאמת היה עניין של זמן לשובם של בני משפחת אבוט (או מי שנותר מהם בחיים) אל עבר עולם ואולם הקולנוע. סרט האימה הנוכחי מוכיח את עצמו בתור סרט המשך מצוין בעצם העובדה שמדובר בסרט שפשוט אינו פחות טוב מקודמו ויש שיאמרו שגם קצת יותר טוב וכמו כן בעצם העובדה שהוא גם נתן הצצה למה שיכול היה להיות פריקוול נהדר, אשר שוטח באופן מפורט יותר את הסיבות לכך שהעולם, המתואר בסרט, הגיע להיכן שהגיע.

קצת סדר בבלאגן - משפחת אבוט הייתה המשפחה אשר חרטה על דגלה לבצע את כל מה שצריך בשביל לשרוד, דרך שקט גמור, לאחר פלישת החייזרים, הרגישים לנפילת טיפה (לכאורה) במים. זה לא עזר להם להציל את בנם הצעיר ואף גבה את חייו של אבי המשפחה, בסופו של דבר. כאשר שרידי משפחת אבוט מצאו את עצמם במלחמה על חייהם וחיפוש מקום מגורים חדש, נוכח הכחדת ביתם הקודם הם גם מצאו את עצמם מנסים להתמודד עם בעיה חדשה, שהפכה את המסע לקשה אף יותר. משפחת אבוט, הכוללת את האם - אוולין (המגולמת על ידי אמילי בלאנט), הבת - ריגל (מיליסנט סימונדס) והבן מרקוס (נואה ג'ופ) התברכה בתום הסרט הקודם בעולל חדש למשפחה, כזה שטרף את כל הקלפים וזימן אל עריסתו את כל החייזרים הרגישים להפלת מוצץ על שטיח שעשוי משערות דב קוטב.


רק אל תבכה, תינוקי...אחרת הלך על כולנו | באדיבות סרטי פורום פילם

קרזינסקי, כאמור, רצה לתת לעצמו עוד טיפה זמן מסך (למרות שהמית את דמותו בסרט הקודם) ועל כן הוא מכניס רבע שעה של פריקוול מקוצרר, אשר מספר איך הכל התחיל. זו בהחלט אחת הבחירות הנכונות והטובות בסרט הזה, כזו שמנתקת את הצופה לרגע אחד מהאובססיה של הגיבורים לשקט... נו, כדי לחיות. בתום המבט אחורה בזמן, חוזר הבמאי הצעיר והמוכשר אל עבר ההווה או נכון יותר, חמש דקות לאחר תום הסרט הראשון. הצופים חוברים למסע החדש של המשפחה השורדת אל עבר מיקום שבמסגרתו יוכלו להסתתר ולהינצל ושם הם ימצאו שותף חדש/ישן למסע על ההישרדות.

מכאן העלילה הולכת בדרכים שקרזינסקי מאלץ ומפתל אותה אליהן ואפשר לומר שמשהו נשבר בתוכנית המשחק של הבמאי, כאשר יש הרבה פחות זמן משפחה ואילו העלילה נוטה להתפזר ולהתרחב לשני קווים מרכזיים. שני הקווים המרכזיים הולכים ומשיקים בלא מעט חלקים של הסרט, כאשר לא תמיד יש בין שניהם חוט מקשר אמיתי והוא בעצם מרחיק את הצופים מהתרחשות אחת, באופן מודע ושב אליה, רק בשביל לבדוק דופק ולחבר את הצופים מחדש. קרזינסקי בונה באופן מוקפד מאוד את הדרמה המצטברת בשני מוקדים, בבימוי ועריכה מקבילים, אשר מעלים את מפלס המתח והחרדה בקרב הצופים, כמעט כמו אותו המפלס שאותו ממחישים השחקנים הראשיים, דרך דמויותיהם, באופן נפלא.


רגע, מה? איפה את הולכת? | באדיבות סרטי פורום פילם

גם עצם העובדה שהמתח מתנקז ונבנה באופן מחושב עד לכדי התפרצויות לא רבות לא גורעת מאומה מהצלחתו והאפקטיביות שלו. אפילו העובדה שהסרט הזה עובר פיצול וקצת זז הצידה מטריטוריית הצד המשפחתי לא משפיע לרעה על תוצאתו הסופית או על ההנאה ממנו. קרזינסקי בוחר להתמקד בסרט הזה פעם נוספת בחרדות של הורים, בהתנהגות של בני אנוש במצבי לחץ ומצוקה ואת כל הרגשות הללו הוא בוחר להציף דרך התמודדות גיבוריו עם מפלצות גשמיות ובדיוניות וגם עם מפלצות אנושיות, ששנה שלמה לימדה אותנו שיכולות להתקיים גם כן במציאות, במסגרתה יש מחסור בנייר טואלט ברשתות הפארם והסופרים וצריך להביא הביתה משהו לנגב איתו...

סוד הקסם הבלתי נגמר של קרזינסקי הוא עצם העובדה שהוא מצליח לשמור את הצופים במתח גבוה ובהילוך גבוה במהלך שני סרטים ברצף. גם אם ישנם לא מעט חורי אוורור חסרי היגיון עלילתי בסיסי, אין העובדה גורעת מהסרט שום אלמנט של מתח, אשר הוא מעניק לצופיו במהלך כמעט כל מהלכיו. "מקום שקט 2" עשוי היטב, מבוים ביד בוטחת ומציג קאסט מרשים ביותר, אשר עוזר לסרט להרים את רמת האמינות שלו ואם תוסיפו לכל בלילת העובדות הללו גם את העובדה שהוא מנהל את זמנו היטב וגם מפריש ממנו מנה קטנה עבור סיפור הרקע, הרי שקיבלתם כמעט את כל הסיבות לטוס לקולנוע ולצפות בו.


אז שקט, כן? מתחילים...שוב | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
ההצלחה הגדולה של סרט ההמשך היא העובדה שהוא משכיל לייצר המשכיות עלילתית, תימתית וגם בעצם העובדה שהוא פותח פתח לעוד סרטים אופציונאליים להשתחרר החוצה. המתח הנשמר לאורך כל הסרט ואתם תהיו מרותקים (שוב) למסך הגדול.

משפט על הבמאי:
קרזינסקי בעצם מבצע שיחזור של הצלחת הסרט הראשון ומשחזר גם את הצלחתו שלו בתור במאי, כאשר הוא מצליח לשמור על כל האלמנטים שהפכו את הראשון ללהיט.

משפט על השחקנים:
נכון, הקאסט גדל באופן ניכר וקיליאן מרפי הצטרף אל השחקנים הראשיים ולוקח נתח גדול מאוד בעלילה, אבל שוב ובפעם המי יודע כמה - ההצלחה של הסרט היא גם היכולת של השחקנים לשמור על הופעות מצוינות, לשכנע ולתקשר עם הקהל דרך דממה מוחלטת.

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי. מסך שחור בסופו ורוצו החוצה לנשום אוויר ולהסדיר את הנשימה בזמן הקרדיטים.