"פרשת המים": מדובר בטפלון שכן נדבק

יש משהו מאוד ארין ברוקוביצ'י בסרט הזה, רק במהופך במידת מה. גיבור הסרט לא מגיע מן המצוקה האישית, אלא פונה בשם כל מה שטוב וטהור על מנת להילחם בממסד ובתאגידי הענק, מקבל גיבוי מהבוס שלו ויוצא למסע צלב, שאותו הוא לא מסוגל להפסיק גם כאשר כל הסימנים מצביעים על כך שאפשר להוריד כמה הילוכים. נושאו המרכזי של הסרט הוא חשוב, אבל לא פחות חשוב הוא הטיפול של הדמות המרכזית במאבק, מכל צדדיו. "ארין ברוקוביץ" היא רק דוגמא אחת מפורסמת, מיני רבים ורבות, לגיבורה שהלכה עם האמת שלה עד הסוף.


מנהל את המאבק, לבד...בחושך | באדיבות בתי הקולנוע לב

דוגמא נוספת ומפורסמת לא פחות סיפרה את סיפורו של הקריקטוריסט של עיתון הסן פרנסיסקו כרוניקל; רוברט גרייסמית' שמו. גרייסמית' הפך אובססיבי אחר עקבותיו של רוצח הזודיאק ואף כתב ספר בנושא. המעקב העביר אותו על דעתו ושנים רבות לאחר אותו המאבק גם קיבלנו תגמול נאה בדמות סרטו של דיוויד פינצ'ר, בכיכובם של ג'ייק ג'ילנהול ורוברט דאוני ג'וניור, העונה לשם: "זודיאק". האובססיה אותה מפתח רוברט בילוט, גיבור הסרט הנוכחי, משלבת בתוכה את חוש הצדק הארין ברוקוביצ'י ואת הטירוף שאחז בגרייסמית' ובעצם הניע אותו לחפש אחר כל רמז ופרט בנוגע לרוצח המפורסם.

רוב בילוט בכלל מתחיל את הסרט בתור שותף בחברת עורכי דין ששומרת על חברות הכימיקלים, עד ש... מגיע לפתח משרדו חקלאי בשם ווילבור טננט. ווילבור ילהג וידבר באופן לא כל כך ברור על כך שמשהו מאוד רע מתרחש בחווה שלו ועל פי בדיקתו, מה שהמית את כל הפרות שלו הוא חומרים כימיים שמפזר אחד מתאגידי הענק האמריקאיים. ווילבור חוקר בעצמו ואוסף נתונים, אבל בכדי להביא זאת לכדי משהו קונקרטי הוא צריך כוח ואת הכוח הזה הוא מבקש מבילוט שהוא, כאמור, עורך דינן של חברות ענק המייצרות כימיקלים ובעצם אחת שדווקא לא מיוצגת על ידו היא זו המואשמת על ידי החלקאי הנרגן.


כימיקלים אתה אומר? | באדיבות בתי הקולנוע לב

חברת דופונט, המשתייכת לרשימת תאגידי הענק האמריקאיים, היא זו שמפנה אליה ווילבור את האצבע המאשימה. בילוט לא מסוגל להישאר אדיש לסיפורו של החלקאי והוא מחליט לחקור. בנקודה הזו מתחילה התמכרותו לנושא ולחשיפת האמת בכל מחיר, גם אם זה אומר להוריד כמה הילוכים בבית ולהעלות אותם חזרה במשרד. משם מתחיל מאבק עיקש וחסר פשרות מצדו של אחד האנשים המתמידים ביותר שיצא לכם לצפות בהם על המסך ובכלליות. מאבקו של בילוט הוא כזה שגורם לכל צופה בר דעת לרוץ אל פנים ביתו בכדי לבדוק פעם שנייה, שלישית ורביעית בנוגע לחומרי הגלם מהם מורכב מטבחו ושאר סביבת מגוריו.

מעבר לדרמה שטומן בחובו הסרט, הוא מניח בפני הצופים עובדות שלא צריכות להיות מתווכות על ידי במאי ושחקנים. מדובר בנושא או נכון יותר מספר נושאים, שחשוב כי יעלו על סדר היום ולא להבלחה קולנועית. זהו סרט קלאסי, שמשרת בדיוק את אחת המטרות המרכזיות לשמן הקולנוע משמש – חשיפת אמיתות שלא תמיד מקבלות במה מספקת מעבר לעולם הקולנועי. כן, קולנוע גם משמש בתור מקום מפלט ואי של אסקפיזם מכל צרות היום, אבל הוא בהחלט מקבל חשיבות גבוהה, כאשר הוא צריך למלא צרכים יותר בסיסיים בחיי הצופה, כמו חשיפת עובדות שמצריכות נבירה וקריאה במקומות אליהם לא תמיד ניתן להגיע בחיפוש גוגלי תמים.


מצאתי, הנה זה כתוב...קטן על גבי קטן | באדיבות בתי הקולנוע לב

מעבר לכך שהסרט מהווה מסמך מטלטל ומכעיס, הוא מבוים בצורה מדויקת וריאליסטית, כאשר היינס עוקב לא רק אחרי התפתחויות האירועים והתגליות המרעישות, אלא אחרי האובססיה ההולכת וגדלה של גיבור הסרט, שלא מסוגל להפסיק וניכר שהוא עושה זאת מהסיבות האמיתיות, הנכונות והכנות ביותר – רדיפת צדק. בשביל להשלים את בניית האמינות העלילתית משתמש היינס בשירותיו של מארק רופאלו, באחד מתפקידיו הטובים והמשכנעים ביותר בשנים האחרונות.

מעבר לעובדה שרופאלו משיל את העור הירוק וחליפת הקוביות של ברוס באנר, בואכה הענק הירוק, הוא בהחלט חוזר לכור מחצבתו, בתור שחקן דרמטי מוצלח מאוד ומעניק בסרט הופעה שבהחלט ראויה להתמודדות על האוסקר, אף על פי ששמו נכלל ברשימת המועמדים הסופיים, ייתכן ובהחלט הוא כרה לעצמו דריסת רגל בשביל להגיע למועמדות הרביעית הנכספת, שאולי תוליד לו אוסקר בעזרת התפקיד הרציני הבא שיגלם.


אני צריך, אה...מלגזה אולי... | באדיבות בתי הקולנוע לב

לצידו של רופאלו זורחים, גם אם לזמן ממש ממש קצר, אן הת'אווי וטים רובינס. נראה שהיינס לא היה לחוץ להשתמש בהת'אווי בחלקים נרחבים של הסרט, אבל כאשר הוא זקוק לשירותיה מעניקה הת'אווי דקות מזוקקות של זהב גולמי טהור ומחזיקה את אחת הסצנות הזכורות ביותר בסרט; השנייה בטיבה לסצנה של רובינס. הבורח המזדקן מגלם את דמות מנהלו של בילוט וברוב חלקי הסרט הוא מופיע בתור קישוט, אבל הסצנה הזכורה והחקוקה ביותר בסרט מגיעה בכיכובו, כאשר הוא שוטח את האמת שלו בפני כל שותפיו והיא עוצמתית לעין שיעור.

האוסקר לא איזכר ולא זיכה את הסרט הזה בשום מועמדות, מינימלית ככל שתהיה, אבל הוא בהחלט אחד הסרטים החשובים של השנה החולפת וכזה בעל ערך גבוה יותר מהרבה סרטים שהמוכוונות שלהם היא קולנועית בלבד. נותר רק לקוות כי עם תום הצפייה בסרט, אנשים כמו בילוט יקבלו רוח גבית, בכדי לבצע פעולות חשיבות לציבור, שאין רבים שרוצים או מוכנים לבצעה.


תמיד הוא בא בזמן | באדיבות בתי הקולנוע לב

משפט על הסרט:
מקומם, מכעיס ומטלטל. עשוי מספיק טוב בשביל לחדד את הרגשות הללו ועוד רבים אחרים. חובת צפייה, בכל מסך שרק תוכלו.

משפט על הבמאי:
היינס ("אני לא שם", "קרול" ו"מעשה פלאים") הוא במאי שחובב דילוגים סחור סחור וגם בסרט הנוכחי הוא הולך בקצב איטי עד לסיום המואץ.

משפט על השחקנים:
מעבר להאת'וואי, רופאלו וטים רובינס מככבים שמות וותיקים וגדולים כמו: ביל פולמן, ביל קאמפ, ו-ויקטור גרבר.

משפט על אורך הסרט:
שעתיים, אבל ניכר שרובן ככולן מתמלאות היטב ובצורה חיונית. נהדר.