"קסם של מפלצת": קסם לגיל הרך

כשהיינו ילדים החלוקה הייתה מאוד ברורה – סרטי אנימציה זה לילדים. וככה גם התייחסו לזה בכתיבת התסריט, הליהוק ובכל מה שהשתמע מכך. הסרטים היו טובים, מצחיקים עם דמויות מאוד דיכטומיות וזה עבד לא רע בכלל. עם השנים, האולפנים ההוליוודיים החלו להבין שקהל הילדים שמגיע לסרטים גורר איתו עוד מישהו – את המבוגרים. והחל משנות ה-90 החלו מגיעים אלינו סרטי ילדים, בהם הגבול היטשטש לחלוטין וכבר לא היה ברור האם הילד גורר את המבוגר לראות את הסרט או להיפך.


נחשי מה אני מחביא ביד | באדיבות Tulip Entertainment

סרטים כמו "מלך האריות", "צעצוע של סיפור", "לילו וסטיץ'" ועוד רבים וטובים היו סרטים שידעו לשלב מצויין בין הצרכים של הצופה הצעיר לרצון של ההורים ליהנות לא פחות. "ראלף ההורס" ו"צעצוע של סיפור" הם שני סרטי דוגמא נהדרים, אשר מלמדים בדיוק כיצד לייצר קולנוע שהוא רלוונטי עבור הילדים, אך בד בבד לייצר משיכה ורגשות עזים גם עבור ההורים.

הסרט "קסם של מפלצת" מתחיל בדיוק לפי התבנית הידועה - חיבור ישיר לדמויות הראשיות שלו – יטי חביב עד מאוד והילדה לי המוכשרת והאמיצה (שדומה בצורה מפתיעה מאוד ל-לילו, מלילו וסטיץ'), מוצאים את עצמם בהרפתקה משותפת ברחבי סין עם שני חברים נוספים. הטיול שלהם לוקח את קהל הצופים דרך נופיה, עוצרי הנשימה, של סין (המצויירת כמובן) ומעביר את גיבורי הסרט שלל הרפתקאות בזמן שאלה מנסים להבריח את היטי חזרה להר האוורסט, משם ככל הנראה הגיע. המסע נהפך קשה אפילו יותר כיוון שבעקבותיהם רודפים צבא של אנשים שמנסים לכלוא את היטי בכדי להפוך אותו לניסוי מדעי.


אז את אומרת שהסרט לא מתאים למבוגרים? | באדיבות Tulip Entertainment

הסרט משלב בצורה נהדרת בין הומור, מוזיקה (בעיקר כינור, שמלווה לכל אורך הסרט), חברות ודרמה ובהחלט נכתב היטב עבור הגילאים שאליהם הוא מכוון (3-10). אז מה הבעיה? הקריצה מהחלק הראשון. הסרט בהחלט הוציא צחוקים מתפרצים מבני הגיל הרך, אבל פחות מהמלווים שלהם. החלק שגם כוון להורים ונבנה מהרגע הראשון שבו אנו פוגשים בנחשי ה-וופ הידועים ועד לשלב שבו החיפוש אחריהם הופך מהר מאוד לשיר "Whoomp! - There It Is" הלך לאיבוד בתרגום הכושל של "וופ הנה זה" וריקוד מוזר שלא היה אפילו מלווה בשיר.

בתור סרט בפני עצמו ולקהל הרחב קשה לומר שהוא עומד בפני עצמו מעבר לסרט ילדים. יש בו בדיוק את כל מה שצריך על מנת לגרום לזאטוטים שלכם להיות מרוצים במשך שעה וחצי והכל במידה הנכונה. אבל אם להתייחס אליו באופן כללי ומעבר לכך שהוא "רק סרט ילדים", קשה לומר שהוא עומד במבחן קהל הבוגרים, מעבר להעברת הזמן ביחד עם הילדים בתקופת החגים. אין פנייה לקהל הבוגר ואם התרגלנו עם השנים שגם ההורים הם מטרה של אולפני המצוירים (בדיוק כמו בסדרת סרטי "הדרקון הראשון שלי"), אז הפעם לא כך הדבר.