הסרט מתמקד בימים האחרונים של אדולף היטלר (ברונו גנץ) בבונקר בברלין באפריל 1945, כשצבא האדום מתקרב לעיר והמצב במלחמת העולם השנייה נראה אבוד לחלוטין. הרחובות בברלין בוערים, והעולם של היטלר מתמוטט סביבו, אך הוא מסרב להכיר בהפסד הבלתי נמנע. בתוך הבונקר, היטלר מתמודד עם ההרס שסביבו, עם תחושת הבגידה מצד מקורביו ועם הבחירה הקשה בין להילחם עד הסוף או לברוח. לצד היטלר נמצאת טראודל יונגה (אלכסנדרה מריה לארה), המזכירה האחרונה שלו, שמלווה אותו ברגעים המורכבים הללו.
הסרט מציג את הדינמיקה המורכבת בתוך הבונקר, את הפחד, הייאוש והכעס של היטלר ושל אנשי הצוות שסביבו. היטלר שוקל את האפשרויות שנותרו לו, אך בסופו של דבר מחליט לסיים את חייו, מה שמסמל את סופו של המשטר הנאצי. דמויות נוספות מספקות נקודות מבט שונות על האירועים, וממחישות את הקריסה המוסרית והפיזית של המערכת הנאצית. הסרט זכה לשבחי הביקורת בגרמניה והפך להצלחה קופתית, וכן זכה בפרסים רבים בפסטיבלים והיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. הוא מציג באופן אינטימי ואנושי את רגעי הסיום של אחת התקופות האפלים בהיסטוריה, תוך התמקדות בשבריריות האנושית גם בקרב דמויות מפתח שהיו אחראיות לאסון הגדול. הסרט מעמיק ברגשות, במתח ובהחלטות הקשות של היטלר ובאנשיו, כשהעולם שמחוץ לבונקר מתמוטט ומותיר אותם במציאות של חורבן בלתי נמנע. במהלך הסרט מוצגים גם הקונפליקטים הפנימיים של הדמויות השונות, ביניהן מפקדים נאצים, מזכירות וחיילים, אשר נאבקים לשמור על האמונה במשטר תוך התמודדות עם ייאוש גובר. הסרט מדגיש את ההרס הפיזי והנפשי שנגרם כתוצאה מהמלחמה, ומציג את ההשלכות הקשות של אידיאולוגיה טוטליטרית. הוא משמש כתזכורת היסטורית חשובה להבנת השפל האנושי והפוליטי שהוביל לסיום טראגי של מלחמת העולם השנייה.
