מישהו שומע אותי

אנטואן (פסכל אלב) הוא פרופסור להיסטוריה בן 50, שמתחיל לאבד את שמיעתו בהדרגה, מה שמוביל אותו להתרחק מהחברה ולהיכנס לבידוד עמוק. ההתנהגות שלו הופכת מוזרה ומסתורית בעיני הסובבים אותו, והוא נאבק להתמודד עם השינוי הפיזי והנפשי שמלווה את אובדן השמיעה. בתוך הבדידות הזו, אנטואן פוגש את קלייר (סנדרין קיברלין), אלמנה שמגדלת לבד את בתה האילמת. הקשר בין השניים מתפתח לאט, כאשר קלייר מצליחה לפרוץ את הקיר שהקים אנטואן סביב עצמו ולפתוח אותו מחדש לעולם החיצון.

הקשר עם קלייר ועם בתה מהווה עבור אנטואן הזדמנות להתמודד עם הפחדים והקשיים שהביא עמו אובדן השמיעה, וגם הזדמנות ללמוד לתקשר בדרכים חדשות, שאינן תלויות במילים בלבד. הוא לומד להקשיב אחרת, לא רק לקולות אלא גם לרגשות ולשפת הגוף, ומתחיל להחזיר לעצמו את תחושת השייכות והקשר האנושי. קלייר, מצדה, מוצאת באנטואן תמיכה והבנה, והקשר ביניהם מאפשר לה להתמודד עם האבל והבדידות שלה. הסיפור מתאר מסע רגשי של התמודדות עם אובדן, בידוד ותקווה חדשה, כאשר אנטואן מנסה לא רק לשמר את זהותו אלא גם לפתוח את ליבו לאהבה ולחברות מחודשת. המפגש עם קלייר ועם בתה האילמת הופך עבורו לנקודת מפנה שמאפשרת לו להיחלץ מהבדידות ולגלות מחדש את המשמעות של קשרים אנושיים, גם כשחלק מהעולם החיצוני נעשה פחות נגיש. כך, אנטואן לומד שאהבה ותקשורת יכולים לפרוץ כל מחסום, גם כשחוש השמיעה מתעמעם.