הכל עבר בשלום

אנדרה דוסוליר הוא גבר בן 85 שסובל משבץ מוחי שהותיר אותו חולה ומחצית גופו משותק. בתו, אמאנואל, המגולמת על ידי סופי מרסו, מחליטה להשקיע את כל כולה בטיפול בו, עוזבת את חייה כדי להיות לצדו. אנדרה, שנמצא במצב פיזי קשה, מבקש לסיים את חייו, אך אמאנואל ופסקל מסרבים לבקשתו ומנסים לשפר את מצבו הבריאותי. למרות הקשיים, מצבו של אנדרה משתפר במעט, אך הוא נשאר נחוש ועקשן בדרישותיו, מתמודד עם הכאב והמצוקה בדרכו הייחודית, לעיתים גם עם הומור ותחכום. המשפחה מתמודדת עם דילמה קשה ובלתי אפשרית: כיצד לשמור על כבודו ורצונותיו של אנדרה, מבלי לפגוע בו או בעצמם. ההחלטות שמונחות לפתחם הן לא רק על טיפול רפואי אלא גם על גבולות החיים והמוות, על אהבה, אחריות וחופש בחירה. בסרט, שארלוט רמפלינג וגרלדין פאילהאס מגלמים דמויות המשפיעות על התהליך, בעוד פרנסואה אוזון מביים את הסיפור הרגיש והמורכב הזה. "הכל עבר בשלום" מציג את המאבק האנושי והרגשי של משפחה שנקלעה למציאות קשה, שבה כל צעד הוא מבחן מוסרי ונפשי, והקשר בין ההורים לילדים עומד במרכזו. הסרט חוקר את המשמעות של חיים מלאים גם כשגוף ונפש מתמודדים עם מגבלות, ומעלה שאלות על זכות הבחירה והכבוד העצמי עד הרגע האחרון. הסרט מעמיק גם ביחסי המשפחה המורכבים, ומציג כיצד כל אחד מהדמויות מתמודד עם כאבו ועם הצורך לקבל החלטות קשות. אמנם אנדרה מבקש לסיים את חייו, אך סביבו נוצרת דינמיקה של אהבה, סבלנות וקונפליקטים פנימיים. דרך התהליך, נחשפות רגשות של אשמה, תקווה וחוסר ודאות, והסרט מזמין את הצופים לחשוב על גבולות האחריות והחמלה. בנוסף, הסרט מעלה שאלות אתיות וחברתיות על הזכות למות בכבוד, ועל האופן שבו החברה מתמודדת עם נושאים של סיום חיים מרצון. הבימוי המדויק של פרנסואה אוזון, יחד עם המשחק העמוק של סופי מרסו ושארלוט רמפלינג, יוצרים חוויה קולנועית מרגשת ומעוררת מחשבה, שמזמינה שיח על החיים, המוות והמשמעות שביניהם.