כריס וטוני מחליטים להעביר קיץ של כתיבה באי השוודי פארו, המקום שבו התגורר ופעל הבמאי האגדי אינגמר ברגמן. שניהם קולנוענים – היא בתחילת הדרך והוא יוצר מבוסס ומוערך. שעה שהתסריטים שלהם מתקדמים והם מתוודעים אל הנופים עוצרי הנשימה של האי, הגבולות שבין מציאות ובדייה מיטשטשים, הולכים ומערערים את אהבתם. השחקן הבריטי טים רות והכוכבת הלוקסמבורגית העולה ויקי קריפס ("חוטים נסתרים") מגלמים את הזוג המדובר בסרטה השביעי של הבמאית הצרפתייה הנערצת מיה הנסן-לאב ("עדן"), הראשון שדובר כולו אנגלית. דרמה אישית ומבריקה שחושפת ברגישות רבה אמיתות מפתיעות וכואבות אודות זוגיות, יצירתיות, נאמנות ושרידותה של אהבה.
B0B0לולא הנופים היפיפיים והניסיון להכיר לצופים שגם פחות הכירו את מקום ההשראה ומגוריו של אינגמר ברגמן, ייתכן שהייתי מדרג את הסרט הזה נמוך יותר, אבל הוא נשען באופן כל כך חזק על אווירה ועל לוקיישנים, שקשה לנתק אותו מהתוכן הדלוח שהוא מציג. מיה האנסן-לאב, הבמאית הצעירה והמבטיחה פורשת את עלילתם של בני זוג במאים, המגיעים לאי פארו, האי בו התגורר ברגמן וקיבל השראה עבור סרטיו וגם חלק גדול מהם צולמו שם. צמד הבמאים עסוק, כל אחד בפינתו ובדיור המוגן ומלא ההשראה, בתכנים שהם אמורים לייצר.
כל אחד לוקח באופן אחר את הסביבה שבה הוא נמצא בשביל לקבל השראה ומי שבאמת מתקשה לבסס השראה מהלוקיישנים, בהם מצולם סרטה, היא הבמאית הצרפתייה עצמה, שליהקה קאסט טוב, אבל ללא שיניים וללא תוכן אמיתי בסרט, שלצפות בו דומה לחוויה של צפייה בפרח פורח (כי את דימוי הצבע מתייבש כבר לקחו לנו אנג'לינה ג'ולי ובראט פיט ב"ליד הים"), קשה לומר שהסרט הוא חוויה קולנועית כלשהי, מעבר לנופים, צילומים אמנותיים וארס פואטיקה בשנקל.
ההופעות של טים רות' והכוכבת הלוקסמבורגית - ויקי קריפס, שעדיין לא הבנתי מה הפך אותה לכזו להיט, הם סבירות. מיה וואסיקובסקה מעניקה הופעה פושרת למדי בעצמה וכל הסרט כולו, מעבר ליופי שהוא מציג, מתנהל בבינוניות לאורכן של כמעט שעתיים שמשאירות את הצופה משתומם, בעיקר, נוכח התוכן הנעדר שיש לסרט הזה להציע. הייתי מאשים את הבור ההשכלתי שיש לי בנוגע לסרטיו של ברגמן, אבל עם או בלי קשר, קשה לראות מה הייתה מטרת העל של יצירתו של הסרט, מעבר להפלת שמות ומיקומים, הקשורים לבמאי הדגול.
סרט שהוא לא לכל צופה ואולי לחובבי קולנוע של הבמאי השוודי וגם הם ימצאו את עצמם, בשלב מסוים, מגרדים בפדחת במבוכה עקב חוסר העניין והקצב האיטי והמתיש של הסרט.
5.5 שמתעגל לו ל-6 ולו רק לשם היופי החזותי שבו. אפשר לוותר לחלוטין.