סרט במתנה!צפייה ישירהסרטים בקולנועבקרוב בקולנועבתי קולנועטריילרים חדשיםחדשותמצא לי סרטביקורות
סרטים
בתי קולנוע
צפייה ישירה
חדשות
טריילרים
סדרות
קהילות
התוכן שלי
נוספים
התחבר
חדש בקולנוע
עיון בביקורותתוצאות 1 - 20 מתוך 240
נוסף לאחרונה
מילת חיפוש
דירוג
שנת יציאה:
  עד  
לב לא שפוי (2009)
שני דברים טובים: האחד, משחק מעולה של ג'ף ברידג'ס.השני, לקח חשוב לחיים לכל אחד מאיתנו. הסרט עצמו לא מיוחד או יוצא דופן, אך גם הפשטות שלו מצליחה לנגוע.סיפורו של באד בלייק, זמר ויוצר בתחום מוסיקת הקאנטרי שזהו שם הבמה שלו. ימי ההצלחה שלו הם זיכרון רחוק וכיום הוא תקוע בקריירה מדשדשת ומופיע במקומות קטנים וזניחים ומשתכר מעט. חוץ מזה, באד הוא שתיין ומעשן כבד והבעייה הכי גדולה שלו, שאף פעם הוא לא הצטיין בקבלת החלטות נכונה בחייו. לכן הוא גרוש 4 פעמים ולכן הוא לא לא נמצא היכן שצריך היה להיות בתחום המקצועי.ההזדמנות שלו לשינוי מגיעה, כאשר הוא פוגש ז'ן העיתונאית שבאה לראיין אותו. למרות שהיא צעירה ממנו בהרבה, הם מפתחים קשר ובאד גם מתקרב לבנה הקטן ומשמש לו כאב. אור נוסף בקצה המנהרה מגיע, כאשר הוא מקבל הצעה לעבוד יחד עם זמר צעיר ומצליח שעימו שיתף פעולה בעבר. כעת, כשהחיים מאירים את פניהם ואתה מקבל הזדמנויות לשינוי, השאלה היא מה אתה עושה עם זה. יכול להיות רלוונטי לכל אחד מאיתנו, כי בשלבים שונים בחיינו אנחנו חווים משברים שונים והדרך ליציאה מהם תלויה הרבה בנו. יש המגדירים "מזל" כ"כשהזדמנות פוגשת מוכנות". שווה לחושב על זה. לסיכומו של דבר, המסר הזה יחד עם מוסיקת הקאנטרי הנהדרת, הנופים היפים והניב הדרומי, וכמובן המשחק הנפלא, יוצרים חוויה נחמדה בסך הכל.
  לפני 9 חודשים
וויפלאש (2014)
סרט פשו6 מצויין, השחקן הראשי מעולה אבל שחקן המשנה פשוט מדהים, התיפוף מצויין והמוזיקה מעולה, פשו6 סרט מצויין
  לפני שנה
המלך ואני (1956)
סרט ממש חמוד ואנושי, כל ילד חייב לראות
  לפני שנה
כוכב נולד (2018)
סרט מצוין בכיכובם של ליידי גאגא וברדלי קופר.
קופר שחקן ידוע מפתיע בתור זמר, ליידי גאגא זמרת ידועה מפתיעה בגדול בתור שחקנית מדהימה, הסינרגיה בין השניים מושלמת, ביחד עם התסריט הקולח והשירים המדהימים כולל השיר זוכה האוסקר Shallow, בהחלט סרט מומלץ לצפייה.
  לפני שנתיים
כוכב נולד (2018)
כשהסרט התחיל בעלילה סתמית כזאת ורגועה, נדמה היה לי כי ההמשך די ידוע ואז... בום! קופר גרם לי להיזכר למה הוא זכה בשלושה פרסי אוסקר בעבר, בתפקיד מרתק ומרגש מאין כמוהו. "כוכב נולד". הפסקול של הסרט כולל סגל חדש לגמרי של שירים, שרובם נכתבו על ידי גאגא עצמה שיצרה מוסיקה מעוררת רגש, דרמה ושבר לב (המלצה שלי: תכינו טישו!) וזה בטוח הולך להיות הפלייליסט הקלאסי המוזיקלי שלנו במשך חודשים רבים.ומה עם הגברת גאגא? היא מתגלה כברק של רגשות - וגיהינום אחד של שחקנית. גאגא שבנתה את עצמה כחגיגה ויזואלית של אישה אחת (זוכרים את שמלת הבשר? ) משנה באחת את תדמיתה זו בסרט הזה והיא גרמה לי פשוט להתאהב מחדש בשירים שלה. כדי לגלם את אלי, היא מסירה את עצמה מכל המניירות המיותרות של היום יום. אין מה להסתיר מאחור. ובעוד ג''קסון מתכווץ מאור הזרקורים, היא שואפת אותו כמו חמצן. התסריט רומז על רעיון חד, כי אלי עלולה לאבד את עצמה באותה דרך שאביה עשה. בסצנת הסיום גאגא מפציעה כשהיא שרה בלדה מרגשת בצורה יוצאת דופן מה שלדעתי, נותן לה מיידית כרטיס כניסה לאוסקר. אין ספק- כוכבת קולנוע נולדה. ציון 9 יאאלה חברים אני חתכתי.
  לפני שנתיים
הנעלים האדומות (1948)
מופע קולנוע מרהיב, שלאוהבי קולנוע ריקודים ואומנות עם יד על הלב, אל לכם להחמיץ סרט שעל אף שרק שחלפו שנות ה-70' לפתע החלו לגלות ולהעריך אותו שבעתיים (וממש לא מהסיבה שצולם לא בשחור לבן) בסטנדרט ההפקה והתפאורה המהונדסת עד לכדי לשלמות, זוויות הצילום האותנטיות, הצבעוניות המושלמת והעריכה.

מלבד הנתונים, השחקנים גם משכנעים מהצפוי עבורי, מה שהופך את היצירת פאר הזו לתופעה חד פעמית לטעמי, ומעל הכל תהילה ויזואלית חובקת עולם, לא רק Dance Film הרבה יותר עוצמתי עם תסריט מרסק, העלילה גולשת למלודרמה עד לנקודה שממנה כבר אין מעצורים ולטרגדיה ועם הפס-קול האופראי זה לא יכול להתעלות גבוה מזה.

להעלות בסדר העדיפויות אם לא עשיתם את זה, מדהים ב-Blu-Ray
  לפני 3 שנים
הלהקה (1979)
חוץ מאשר נוסטלגיה מתוקה, אין כאן באמת משהו שעושה את הסרט הזה לטוב ומיוחד. ההיזכרות בשירים שאהבנו ושגדלנו עליהם, בהווי שקשור לשירות הסדיר בצבא, הנעורים שאבדו. הסרט בנוי כמחזמר, כאשר בין השירים יש קטעי מעבר. העלילה פשוטה ונחמדה ולעיתים גם נועזת מבחינה מינית, אולי לא כמו "דיזינגוף 99" שיצא לאקרנים שנה מאוחר יותר, אך עדיין יחסית לאותה תקופה מדובר על פריצת גבולות. התקופה היא מלחמת ההתשה שלאחר מלחמת ששת הימים. הווי של להקה צבאית, שכוללת חיילים ותיקים ומצטרפים חדשים. מפקד הלהקה הוא איש קשוח ומחמיר בעל דרישות גבוהות. הלהקה נוסעת ברחבי הארץ להופעות, בעיקר בפני חיילים והדינמיקה בין חבריה היא לעיתים מצחיקה, אך במקרים רבים ישנן מריבות וסיכסוכים בגלל קנאות על רקע רומנטי וקבלת בולטות בהופעות על פני יתר חברי הלהקה. המתח בין חברי הלהקה למפקדה, מגיע לשיא בימים שלפני הופעתם ביום העצמאות, זאת עקב סילוק ממנה של אחת החברות.מעניין לראות שחקנים וזמרים שהיו בסוף שנות ה-70 מוכרים ורגע לפני הפריצה הגדולה שלהם, כמו גלי עטרי, גידי גוב ודפנה ארמוני. עצוב היה להיזכר במנחם עיני המוכשר שהלך לעולמו בטרם עת. אומנם הקולנוע הישראלי הנפיק מעט מאוד סרטים בסגנון הזה, אך עדיין לא הייתי מכליל אותו בין הסרטים הישראליים הגדולים שנעשו. מה שכן, הוא מחבר אותנו לישראליות שלנו וזו נקודת החוזק העיקרית שלו.
  לפני 3 שנים
האמן הגדול מכולם (2017)
לה לה לנד זה לא! זה הדבר הכי חשוב לזכור לפני שהולכים לסרט. לכן, בניגוד ללה לה לנד ששם כולם יכלו להנות, הסרט הזה הוא באמת רק לחובבים של סרטים מוזיקאליים. מה הבעיות של הסרט? בראש ובראשונה העלילה לא קיימת, ואם כן היא די צפויה. ההתפתחויות העללתיות די ידועות לאורך כל הסרט, ואתה רק תוהה האם הם ישוחחו על זה או ישירו על זה. שנית, חוץ מהדמות של יו ג''קמן, כל השאר הם די בנאליים וסטריאוטיפיים. שלישית, הסרט אינו חופף כלל את סיפור חייו של פי. טי.בארנום, אז אם אתם מחפשים סרט ביוגרפי טוב כמו שעושים בשנים האחרונות, זה ממש לא הסרט שאתם מחפשים.רביעית, ישנה הרגשה כל הזמן שהסרט היה צריך להיות מוצג על הבמה בברודווי ולא כסרט, אף על פי שזה לא הייתה הצגה קודם לכן. דבר זה בולט בעיקר בכמות השירים שהיא רבה מידי לסרט לטעמי. מה כן מציל את הסרט - המוזיקה. Pasek and Paul מוכיחים שוב פעם שהם אולי צמד הכותבים/מלחינים הכי חשובים שפועלים היום. אף על פי שהמנגינות שונות מאוד מלה לה לה לנד, וגם אופי השירים (שהם הרבה יותר מפוצצים), הם מאוד מהנים, וזה מה שמציל את הסרט. בסיכומו של דבר, לחובבי הז''אנר בלבד ציון 6 יאאלה חברים אני חתכתי.
  לפני 3 שנים
לה לה לנד (2016)
סרט שפשוט מעורר השראה, מהנה ומרגש. הפסקול מצויין ומכניס לאווירה הקומית-אבל-הדרמתית. סרט שמדבר על החלומות שיש לאנשים ועל זה שכל אחד יכול להגשים את החלום שלו, אולי לא בצורה שהוא חשב, אבל בהחלט להגשים את החלום.
אמה ווטסון מקסימה ומצויינת, ראיין גוסלינג גם משחק מצויין והכימיה ביניהם פשוט מעולה שזה פשוט הופך אתזה להנאה צרופה, בסוף הסרט התעורר בי רצון ללכת לתוך הסרט ולרקוד איתם ביחד.
נראה כאילו הסרט לקח השראה מכמה קלאסיקות ישנות (הריקודים נראו כאילו הושפעו ישירות מתוך ''שיר אשיר בגשם'') וזה לדעתי יהפוך אותו לקלאסה בעתיד.

הסרט פשוט מעולה וכיפי, צריך לבוא עם חשק לשירים והוא מושלם (כמעט), אם לא כנראה פחות תתחברו אבל עדיין ישמצב שהוא יתחבב עליכם בזריז..



נ''ב - עם כל הכבוד לשיר city of stars השיר שהיה צריך לזכות באוסקר זה השיר ממואנה how far I'll go שהיה הרבה יותר עוצמתי..
  לפני 4 שנים
לה לה לנד (2016)
מחזמר חביב, אך לא הרבה יותר מזה. ראיתי מבקרים "עפים" עליו וכן הוא זכה ב 6 פרסי אוסקר בקטגוריות רבות, אך לדעתי זו הערכה מוגזמת. מחזמר הוא ז''אנר ותיק ואולי גם קצת מיושן. בכל אופן אני מתקשה להתחבר אליו בקלות. אני כן נהנה כאשר השירים מצוינים, כמו במיוזיקל הגדולים, כמו "שיער" או "עלובי החיים". כאן, יש להודות, המוסיקה לא טובה מספיק, אין פה שיר יוצא דופן, על אף כמה קטעי ג''ז מרשימים. גם הסיפור לא יוצא דופן ודי אופייני. מה שבכל זאת ראוי להערכה רבה הוא הצד הויזואלי, החל מכמה צילומי ואן-שוט מרהיבים, כלומר שוט אחד ארוך בו מתרחשים דברים רבים, כמו שוט הפתיחה הכולל ריקודים בפקק תנועה – וכלה במשחקי התאורה היפהפיים. אבל צד ויזואלי לבדו לא יכול להחזיק סרט. לכן גם לא אהבתי את בירדמן בזמנו (אבל הוא זכה באוסקר וכן יש אפשרות טובה גם לסרט זה לזכות. עוד נקודה חיובית בסרט היא השחקנית הראשית – אמה סטון נהדרת ומהממת כהרגלה. גם סצנת הסיום מרשימה מאוד, אך סצנת סיום לבדה אינה מספיקה ואינה הופכת את הסרט הזה למצוין, לדעתי.
ציון 7 יאאלה חברים אני חתכתי.
  לפני 4 שנים
איש ההונקי-טונק (1982)
סרט דרך מוזיקלי מומלץ לחובבי הקאנטרי ובכלל לחובבי הז'אנר כי אם לומר את האמת הסרט מתאר את תקופת השפל הכלכלי באוקלהומה גם אם לא מגיע לגבהי "ענבי זעם" (האבא והאמא של סרטי הדרך ואחד הטובים ביותר בתולדות הקולנוע) או "ירח של נייר"...

סרט זה השאיר שובל מהניחוח של ג'ון פורד ואותם קלאסיקות, ייאמר לזכותו בזכות הצילום ועיצוב הדמויות, קלינט איסטווד לא מפסיק להפתיע אותי ולגוון בתור אחד שלראשונה צופה בסרט הזה ולראות את שלל הדמויות האלה כאשר מלהק את בנו הקטן למסע מרגש וגם הרסני אבל סרט דרמה מחייב לאולדטיימרים מבינכם.

נחמד מאוד.
  לפני 4 שנים
לה לה לנד (2016)
מחזה נפלא על חלומות, תשוקות, שאיפה להצלחה מוחשית והפרספקטיבות של האדם האידאלי והשגת המטרות ושיתוף עם אנשים אהובים את העשייה וההתלהבות ממנה, כל זה מוצג באמצעות מטאפורה של ארבע עונות עם עריכה מעודנת וצילום מרהיב.

שירים נהדרים ונדלקו לי כמה מנורות במוח בהקשר של ג'אז, אין ספק שזה סרט שלאנשים מסויימים ירגיש כמו קשקוש אבל אני בשמחה הייתי צופה בו שוב ושוב, כי הוא עשוי בצורה מאוד איכותית, מרקם ויזואלי חלומי, סטים אטרקטיביים, אסתטיקה וצבעוניות מדהימה תסריט כתוב היטב וצמד שחקנים מרכזיים עם ניצוצות של כימיה מדהימה, אמה סטון גנבה פה בגדול.

שימו לב, הסוף הוא החלק הכי משמעותי אפילו יותר מכל קטעי המחול והריקודים או האזכורים הזעירים לקולנוע הקלאסי של שנות ה-30' ה-40' וה-50' שווה להתרכז בסוף ולטעמי זה מה שנותן לו את התנופה להתברג מעבר למיוזיקל, בהחלט במיינסטרים של שנה זו ולאו דווקא רק כערך בידורי אלא כאחד ממחזות הזמר (הרומנטיים) הטובים שנעשו מזה הרבה שנים. ולא, להשוות את "שיר אשיר בגשם" לסרט הזה (ולכל סרט מחזמר אחר) מאוד לא נחוץ.

ציון סופי: 7 וחצי מתוך 10.
  לפני 4 שנים
לה לה לנד (2016)
כפי שכבר טענתי וטענתי כך רבות, "לה לה לנד" הוא פשוט סרט המחזמר האידיאלי. זהו סרט כל כך יפה, ועם זאת, כל כך מרגש, שכל מה שניתן לעשות איתו זה פשוט להשמיע אותו ולרקוד ברקע. אבל אתם לא צריכים לאהוב מחזמר באופן משווע בשביל ליהנות מלה לה לנד, כיוון שהוא מכיל בין היתר סיפור קטן ומקסים על הגשמת חלומות, על חוסר מיצוי עצמי ועל תסכול מאמנות - והעיסוק בנושאים הללו מצליח לרגש בפני עצמו. דמיאן שאזל יצר שני סרטים בסך הכל בכל חייו, ושני הסרטים הללו בעיני הם סרטים נפלאים שראויים לעוד ועוד צפיות. הסרט הזה אולי יזכה באוסקר הקרוב, והוא אמנם לא הפייבוריט שלי, אך אני לגמרי לא אתלונן על זה. כל הכבוד שאזל, כל הכבוד.
  לפני 4 שנים
שגעון המוסיקה (1977)
הכי שנות ה-70 שיש. דיסקו, תלבושות ססגוניות, שיער, גראס. טוני הוא בחור בן 19 ובן למשפחת מהגרים איטלקית ממעמד סוציו אקונומי נמוך. האבא מובטל והאמא היא אישה דתיה אדוקה שמעריצה את בנה הבכור שהוא כומר וקצת פחות את טוני, שמרגיש דחוי בגלל זה.ביום טוני עובד שמוכרן בחנות צבעים ובערבים יוצא לבלות יחד עם חבריו בדיסקוטק מקומי. כישרון הריקוד הוא סימן ההיכר שלו. הוא "שורף" את רחבת הריקודים וזוכה להערצה בשל כך. אחרי שהוא דוחה בחורה שמחזרת אחריו, הוא מוצא בדיסקוטק בחורה שמעבר לכך שהיא יפה, היא רקדנית מעולה. טוני נדלק ורוצה אותה כפרטנרית לריקוד ומעבר לכך כבת זוג. הבחורה קצת סנובית, ולטוני שהוא בחור פשוט, לא קל איתה. הם מתאמנים בריקוד יחד לקראת תחרות ריקודים שבה שניהם אמורים להשתתף. אחרי שאחיו הכומר "חוזר בשאלה", לדבר יש השפעה על חיו מאותה נקודה. התובנה שטוני מגיע אליה, היא שאדם צריך לחיות את חייו לפי אמונותיו ולא לפי מה שאחרים מצפים ממנו. הדבר גם בא לידי ביטוי התחרות הריקודים לקראת סוף הסרט.השירים הניצחיים של הבי ג'יז ויתר שירי הדיסקו היפים של שנות ה- 70, הן תבלין נפלא לסרט הכיפי הזה, שגם אם הוא לא פאר היצירה, הוא מחזיר אותנו לימי הנעורים היפים שלנו.
  לפני 4 שנים
ניצוצות (1996)
זה התחיל בתור המלצה מ-אמא, שאמרה שזה אחד מהסרטים מבוססי סיפור אמיתי (בשילוב מוזיקלי) הטובים שהיא ראתה.
זה הגיע בפוקס, ש-אמא דיווחה שיש את זה בשידור ב-יס, ביום שישי בערב, שמתי להקליט ויאללה...כבר התחלתי לראות תוך כדי ההקלטה. אמא שלי התלהבה (וגם הוליווד) ממשחקו הנפלא של ג'פרי ראש (הוא זכה באוסקר הראשון והיחיד שלו עד כה בזכות התפקיד בסרט הזה), אבל אני דווקא התרשמתי הרבה יותר מ-נוח טיילור הצעיר (שכבר לא כל כך צעיר היום, בכל זאת עברו עשרים שנים מאז), שפשוט זהר וזרח משך כמעט סרט שלם.
כן, ראש היה נהדר ושיחק תפקיד ריינמני כזה, אבל האחוז שלו בסרט היה די נמוך, לעומת זה של טיילור וקשה להבין למה נוטים לקרוא לתפקידים, בעת בגרות של הדמות, תפקידים ראשיים, כאשר מבחינת אחוזים, רוב השליטה מגיעה, בזמן והיקף תפקיד, מצידה של הדמות הראשית בצעירותה (כך גם קורה בלא מעט סרטים אחרים).
בכל מקרה הסרט מספר סיפור אמיתי על גאון מוזיקלי שהתקיים בעולם שלנו ובזכות או בגלל אביו נדחף למצוינות ושלמות שהפכו עם הזמן לאובססיה, אובססיה של שליטה של אב, שנושא עימו צלקות נפשיות ממחנות ריכוז נאציים וממטיר גל השלכות פיזיות ונפשיות על בנו, בעל הנפש המוזיקלית והעדינה.
לסיפור הנפילה והשיקום ישנם, כפי שמספר גם התקציר, שני אלמנטים חשובים - מוזיקה ואהבה. מוזיקה שהרימה והפילה את הגאון, הלפגוט, ואהבה ששיקמה אותו במידה מסוימת. את העבודה המחורבנת שאביו עשה איתו בקו עלילה אחד, מנסה לתקן ולשקם אהובתו, לעת בגרות וזה פשוט, מרתק ומרגש.
ארמין מולר סטאהל מגלם את האב הקשוח ועושה עבודה לא פחות טובה משני הכוכבים שמגלמים את בנו, בתור דייוויד, לאורך הסיפור והעלילה וגם קיבל מועמדות ולא בכדי, על תפקידו המשובח בסרט. היקס, שגם היה מועמד בתור הבמאי, מפליא לספר את הסיפור בצורה לא כרונולוגית ומזנק בין הזמנים, בהם הוא מספר את סיפורו ושרביט הבימוי נראית בידיים מיומנות (אך לא כאלה שראינו מהן עוד תצוגות יוצאות דופן בשנים הלאה). אמא שלי הפליגה ונסחפה שהסרט הזה גדול יותר מ״הפסנתרן״...אז הוא לא, אבל הוא בהחלט סרט חשוב, מרתק, עשוי כהלכה ומרגש במידת מה. 7.5 ומי שעוד לא ראה - יאללה...
  לפני 4 שנים
בתוך לואין דיוויס (2013)
הביקורת האחרונה מסכמת בדיוק את כל הסרט, המוזיקה ממש טובה ההומור גם פה אגרסיבי, סרקסטי ואבסורדי בנגיעות, אוסקר איזק טוב בדמות הראשית למרות שאני לא נהנה כל כך לראות אותו כי לדעתי הוא לא מביא אף פעם משהו ממש מעצמו אך הוא טוב בלבצע דמויות.

באמת שהסרט הזה הוא לא מי יודע מה יחסית לסטנדרטים שאין מה לעשות, האחים כהן הרגילו אותנו והציבו רף לא פעם ולא פעמיים, לטעמי זה עוד סרט, הפילטר האפרפר הזה ממש מסכם את הכל, מבחינת המוזיקה, הסרט פסטורלי משהו אבל סרט די אפור עם רקע יפה ששלושה כוכבים יספיקו הפעם.
  לפני 4 שנים
נולד לבלוז (2015)
אחד הדברים שאני הכי אוהב בצפייה בסרטים ביוגרפיים על מוזיקאים, זה להיחשף אליהם בפעם הראשונה וללמוד דרך הסרט קצת על עולמם ועל פועלם.
על צ׳ט בייקר למדתי כעת בזכות אית׳ן הוק, שבהופעה פשוט מסחררת הפיח חיים בחזרה בדמותו של נגן הג׳ז המופלא ההוא, שבאחד מהמשפטים שמגיעים בשליש הראשון של הסרט שובה את הצופה ולוכד את תמציתו ותמצית הסרט.
בייקר מתוודה על אהבותיו הגדולות שמתחזקות זו את זו וגם מרסקות זו את השניה. ההירואין והמוזיקה, באמצעות החצוצרה היו תמצית חייו של בייקר ומעבר לתחזוקה השוטפת של שני האלמנטים הללו לא הצליח להתמיד עם נשים או עם אורח חיים בריא. הוא מתחיל את הסרט בתוך סרט על חייו, בניסיון נואש להציל משהו מהם ולהחזיר חובות, שחוזרים אליו בכפולות ושילושים והוא מוצא את עצמו עם אישה חדשה, חובות ישנים ומנסה להרים את עצמו בדרכים שונות ומשונות.
מה למדתי מהסרט הזה? ש-הוק שחקן מבריק ומחזיק את הסרט הסה כמעט בכוחות עצמו, שצ׳ט בייקר היה דמות מרתקת שניזונה מסמים ומוזיקה, כמו מיטב המוזיקאים המשובחים של דורנו, שהשילוב בין הסיפור והמבצע בוא פשוט מצוין ושבא לי להקשיב עכשיו לכמה להיטי ג׳אז שחצרץ לן בייקר תחת השפעת סמים מרובים.
אית׳ן הוק מקבל התפקיד של בייקר המזדקן, בסבב ב׳ של הקריירה והוא פשוט כובש, כפי שהוא כובש בהופעתו גם על המסך בתוך הסרט, הוא בייקר מוחצן, שיודע מה יש לו בידיים ובפה וגם מה יש לו בראש והוא מתמודד עם השדים ביחד עם חברתו ולחוד, עם עצמו, האדם היחיד שבסופו של דבר הוא צריך לחיות במשך כל אותה העת...
ובסופו של דבר הטרגדיה הגדולה של בייקר מגיעה לידי ביטוי באותה אהבה וסנכרון בינו לבין הסמים, כאשר הוא כל כך משוכנע שזו ההשלמה שלו ולא אף גורם אחר.
סרט נהדר, מרתק, מעניין ועשוי מצוין וכזה שתרם לי באופן אישי להיכרות עם מוזיקאי מחונן ופתח עוד אופק ועוד ז'אנר מוזיקלי שפחות הכרתי. הוק משובח וכרמן אג׳וגו שלצידו נפלאה גם היא ופשוט סרט שכדאי לראות, קצר, קולע, מרגש ומתסכל באותה המידה מתוכנו, לא לפספס.
  לפני 5 שנים
נולד לבלוז (2015)
לא הרחיב במילים,
הסרט עושה את עבודתו נאמנה, גם בצד הדרמטי וגם בצד המוזיקלי.
מי שאוהב ג'ז יאהב בוודאות, גם מי שלא יכול להתחבר לסיפור.
בסך הכל סרט חביב מאוד ומומלץ.
  לפני 5 שנים
ראיתי את האור (2015)
מאותם סרטים שהשחקנים משווקים לך את הכל, מההתחלה, בעודך מציץ בקאסט ומתלבט אם כדאי לראות או לא ועד להופעה המוצלחת תוך כדי הסרט. רק לפני פחות מחודש ראיתי את ״גורד שחקים״ עם הידלסטון וזאת למרות ציון מעליב ב-IMDB ונראה שהפעם היה שידור חוזר מבחנת הציון והנוכחות שלו בסרט. לא חושב שהייתי מתעניין בסרט על זמר קאנטרי באם היה נעדר כוכב אהוב ובגלל שכך היה המצב והידלסטון בחר להוביל את הקאסט, זרקתי זין על הציון וזרמתי עם השחקן. יש לי חיבה לאיש, הוא הפך להיות אחד מהעשירייה הראשונה, אם אפשר לדרג איכשהו מבלי לפגוע בשחקני עבר וכדומה. בעידן הנוכחי, בו אני מתפלל לסרטים עם כריסטיאן בייל וטום הארדי, אני מוצא את עצמי מחכה בכיליון עיניים גם לסרטים של פסבנדר והידלסטון, ברמה פחותה מעט, אבל בשקיקה. הידלסטון מגלם בכישרון העילאי שלו, בקלות וביעילות את דמותו של אחד מזמרי הקאנטרי החשובים ביותר בכל הזמנים, זה שפרץ את תקרת הזכוכית בין ה-הילבילי הרגיל לבין מוזיקת קאנטרי שהפכה למיינסטרים. כמה שהסרט מוזיקלי, הוא אף יותר עוקב אחרי דמותו של האנק וויליאמס, הזמר והאיש. כיצד עלה לגדולה ואילו מערכות יחסים ליוו אותו עד לשם ומשם. מערכת היחסים הסבוכה עם אשתו הראשונה (המגולמת נפלא על ידי אליזבת׳ אולסן) ומערכת היחסים האובססיבית שלו עם אימו, שהשפיעה לא מעט על בחירות חייו. כל הדמויות הדומיננטיות בחייו היו אכן שטלתניות ומעורבות בקריירה שלו לא פחות ממנו עצמו. ו-וויליאמס? היה נתון לטיפה המרה, שטיח לרגלי נשים ורצה להיות איש משפחה, אבל כל אותן ההתמכרויות והפיתוי לנצלן, בזכות מעמד הכוכב שלו, הפכו את כל העסק של משפחה להיות בלתי אפשרי. הסרט מתעסק גם בדומיננטיות קרייריסטית של וויליאמס מול אשתו, אימו ושלו עצמו, כאשר מאזן הכוחות נקבע בין שלושת הגופים החזקים והבלתי מתפשרים הללו. כמו כן, הסרט לא מרפה מרדיפת הנשים והאלכוהול של הזמר ומערכות היחסים המרכזיות בחייו, לקראת הסוף גם בכנות שלו מול אחת מהנשים שהצליחו להשתחל מתחת לעורו, אבל לא הצליחו למסד את הקשר לכדי נישואין.
טום הידלסטון פשוט משובח, עם חיוך חריף והופעה נהדרת, כמוהו גם אולסן הנפלאה והשניים מרימים את הסרט, שקצת מוריד מערך התקופה ומסממניה ומתמקד, כאמור, בזמר, בעולמו ובשאיפות ההצלחה שלו, שגירשו מעליו כל סיכוי לחיים נורמאליים ותקינים עם מסגרת משפחתית. הציון שהסרט קיבל ממש לא משקף את האיכויות שלו ולמרות שהוא איטי ברוב שלביו וארוך קצת יותר מדי ממה שהיה צריך להיות, הסרט מביא סיפור מרגש ומעניין, משבוע באופן טוב על ידי הצוות ועל ידי במאי הסרט, מארק אברהם, שלו זהו סרטו השני בתור במאי עד כה.
ראוי לצפייה ובעיקר עבור אלו שמחפשים סיפור אמיתי, כנה ולא מתפשר. לא לכל אחד, אבל בהחלט שווה צפייה ולו בשביל לחזות בשחקנים הנהדרים הללו מפיחים חיים בסיפור נושן, על דמות חשובה בהיסטוריה המוזיקלית.
  לפני 5 שנים
ג'רזי בויז (2014)
קצת לפני שיוצא הסרט החדש בבימויו של קלינט איסטווד ("סאלי: נס על ההדסון"), אהוב נפשי וליבי, עשיתי ריענון קל בדף שלו ב-IMDB ועברתי על הסרטים שביים, בשביל לטפוח לעצמי על השכם, שאכן ראיתי את כולם והנה, סרט שיצא ממש לא מזמן (לפני שנתיים!!), חמק מעיניי ועוד לא זכור לי שמעתי עליו מהייפ כזה או אחר. ניגשתי למלאכה ומצאתי יצור כלאיים בין סרט פשע על בסיס מאפיות איטלקיות לבין סרט מוזיקלי עם נגיעות מרגשות של עלייה מאשפתות לגדולה. סיפורה של אחת הלהקות שעשו את שלהם בעיקר בסביבות שנות השישים ושנות השבעים. קלינט איסטווד לקח סיפור מרתק ומקסים, כזה שאכן משלב אלמנטים של סרט פשע בנגיעות איטלקיות ובזמן קצר הופך להיות סרט כמעט גנרי של להקה עם מחלוקות פנימיות, בגלל רצון להתבלט ולהצליח ובכלליות ההתמודדות של כל אחד עם אכזבות עד להצלחה ומאז עם האכזבות הרבות. הצלחה שגובה מחיר יקר בבניית משפחה, שגובה מחירים של חברויות ושואבת הרבה חלקים טובים מהשנים הפוריות והטובות בחייו של בן אדם, כל זאת בעזרת הצלחה שנראית רגעית לפרקים. איסטווד אמנם משלב בין שני הז'אנרים המובילים: פשע וסיפורה של להקה, אבל לא מוותר על פסקול מצוין, הכולל ממיטב שירי הלהקה – ללא עריכה וללא סינון של שורה ממילות השיר. העומס האומנותי, מחפה על לא מעט רגעים שהסרט קצת נסחב ונמרח ובסך הכל מתקבל סיפור מקסים ומעניין ברוב שלביו וכאשר הוא פוסק מלהיות כזה, אפשר להתנחם בקולו הערב של פרנקי ואלי. איסטווד מתרגם מחזה מצליח לכדי סרט מוצלח ושומר על פנייה כמעט קבועה של חברי הקאסט אל עבר הצופים, הוא משתמש בקאסט ראשי כמעט אלמוני לגמרי (חוץ מכריסטופר ווקן, אשר מלווה מעל וחג מעליהם כמו נשר האורב לטרפו), שפשוט עושה עבודה נהדרת ובראשם ג'ון לויד יאנג הסופר אלמוני שתורם מבעים מרתקים לדמותו של פרנקי ואלי, תוך כדי שירה (או חיקוי של שירה). לרעת איסטווד והסרט ייאמר שקצת קשה להאמין לדמות השחקן הראשי שנראה די אותו הדבר בגיל 16 ובסביבות גילאי 30 פלוס ואם אפשר להכות חטא על פשע, איסטווד גם גורם להם להימרח באקסטרא מייקאפ, על מנת להיראות זקנים יותר לקראת סופו של הסרט – לא אמין בעליל, לצערי הרב. בגדול ובקטן, סרט נהדר, מוזיקלי ומגוון. לא איסטווד קלאסי, אבל הפוגה נפלאה לנושאים כבדים ועמוסים בשביל לספר סיפור מעניין עם קצב ומוזיקה נפלאים.
  לפני 5 שנים
סרטים בקולנוע
עד במנוסה, חמצן, ביחד ביחד, איש המים, דוקטור סטריינג' ביקום השיגעון, כאן היום, מיינסטרים, דברים ששמענו וראינו, הנוסע הסמוי, שומר טינה, כוח רעם, מסעות, מהיר ועצבני 9, קאובוי של אספלט, קיץ של אהבה, ליגת הצדק של זאק סניידר, סתם אחד, יום הכּן, ראיה והדרקון האחרון, ביגי: יש לי סיפור לספר, ממשלת ארה״ב נגד בילי הולידיי, אכפת לי, ארץ הנוודים, המאוריטני, יהודה והמשיח השחור, לכל הנערים: לעולם ועד, שאנג צ'י והאגדה של עשר הטבעות, טום וג'רי, מלקולם ומארי, בספירת לשלוש, החפירה, פאלמר, ראמבל, הדברים הקטנים, החבר שלנו, הצלף, שטח קרב, קרעים של אישה, היובש, מוות ל-2020!, חדשות העולם הגדול, חנוכה, האב, חולית, דיירת להשכרה, הבלוז של מא רייני, סיפור הפרברים, מגלה את אמריקה 2, מינארי, קרודים 2
בקרוב בקולנוע
ספיריט: לחופש נולד, קרואלה, ערים, שומר הראש של אשתו של המתנקש, אבהות, הבאטמן, ספייס ג'אם: אגדה חדשה, יחידת המתאבדים, בייבי בוס 2: עסק משפחתי, ונום 2, ספיידרמן: אין דרך הביתה, אדם השחור, פנתר שחור 2, מיינקראפט

TOP 500
סטטיסטיקות
28,546 סרטים, 2,972 סדרות, 7,023 עונות, 119,523 פרקים, 391,308 אישים, 570,292 משתמשים, 267,190 הודעות, 28,809 ביקורות, 94,604 תמונות, 6,761 וידאו
מידע כללי ועמודים נוספים
שפה
סרטים © 2021