"הועידה": הורגים משעמום

קצת לפני הצפייה תכינו את עצמכם שזה לא הולך להיות קל. בשום אופן ובשום צורה. אתם עומדים לחזות בתכנים, המבוססים על הפרוטוקול מאחת הועידות המכריעות ביותר בתולדות ההיסטוריה של העם היהודי. אותה ועידה דווקא התקיימה במעמד צד אחד - צד גרמני וליהודים לא היה שום Say ויכולת לשנות או לערער על אחת ההחלטות החד צדדיות ביותר בהיסטוריה שלהם. החלטה, שמוטב שיילמד ממנה עבור ההיסטוריה הנוכחית של אותו העם וכזו שמגיעה בתור פטיש של עשרה קילוגרמים, שיונחתו בלא מעט שלבים בסרט על ראשיהם של הצופים. רצוי גם שתגיעו מוכנים בעוד פן ובזווית נוספת - הזווית שבה אתם יושבים, כאשר אתם צופים בסרט. רצוי שתהיו בזווית תשעים מעלות, כי ברגע שאתם מתחברים לסרט והזווית תתעקל מעט בשילוב התוכן המשרדי שהסרט יספק לכם, ייתכן שתמצאו את עצמכם במצב כמעט שכיבה.


אנחנו נדבר ונדבר ו...נדבר | באדיבות רד קייפ סרטים בע"מ

בועידה של ערימת קודקודים מראשי המפלגה הנאצית, אשר זומנה על ידי ריינהארד היינריך והתקיימה בוילה ואנזה, השוכנת בפרבר ואנזה הברלינאי, אשר נמצא בסמוך לאגם המקומי והפסטורלי, נועדו כל אותם הראשים על מנת להבין כיצד הם נפטרים מבעיית היהודים בעולם, לצורך הגנה עצמית מפני הנזק שגרמו היהודים, לטענתם. בכל מלחמה שותפים שני צדדים בדרך כלל וכפי שהעולם יודע וגם ההיסטוריה מספרת, במלחמת העולם השנייה היו היהודים צד נרדף, אשר הוצאו להשמדה המונית. בועידה ההיא, בפרבר ואנזה, לקחו הבכירים הנאצים המשך החלטת טיפול ב"בעיה היהודית" ופשוט חשבו על שיטות ודרכים, במסגרתם יוציאו להורג מיליונים רבים, ללא הבדל בגילאים או במגדרים של המוצאים להורג.

איך טוען הפוסטר? "בוקר אחד. על קפה ועוגה. 6 מיליון" ועוד "כשהאנושות הפסידה במלחמה"; אכן כן. בכל הסרט המתומלל הזה אי אפשר שלא להיות מבועתים מהקלות שבני אנוש (ובאמת קשה לקרוא להם ככה) מדברים על רצח גזע ועם שלמים רק משום שהם מאמינים בדת אחרת. כולנו אומרים שפעם אחת זה קרה וזה לא יקרה שוב, אבל בתוך עמנו יושבות מפלצות לא פחות נוראיות, שעל סמך אמונתנו הדתית הן מוציאות פעולות טרור אכזריות ומשוללות כל שיקול הגיוני. זה קורה בכל רחבי העולם, באופן מרוסן יחסית לשנות הארבעים של המאה הקודמת, אבל מה שקרה פעם אחת בהחלט יכול להתרחש פעם נוספת והסרט הזה מגיע בתור אזהרה ותמרור אדום בוהק, על מנת שלא נשקוט על השמרים.


תיכנסו, בכיף...יש כיבוד | באדיבות רד קייפ סרטים בע"מ

הבעיה המרכזית של הסרט הוא דרך ההגשה שלו לצופים והתוכן שלו, באופן כללי. הוא חשוב מאין כמותו ומומלץ לצפות בו, בתור שיעור מאלף, שאסור לשכוח, אבל ניכר כי מוטב היה להגישו בדרך אחרת - אולי סדרה תיעודית או אפילו עלילתית עם קצת יותר פלפל. בתור עבודה קולנועית הוא כושל למדי, בכל הנוגע למונוטוניות של התוכן שלו ונכון שהוא עושה את כל המאמצים להבהיר לצופים בו עד כמה קלה הייתה היד על ההדקים, באופן בלתי נסבל, מבהיל, מחליא ומחריד, אבל בשלב מסוים הצופים כמעט הופכים להיות קהים לתוכן, ביחד עם ערימת קציני, שרי, אנשי המנהל והמשטרה של המפלגה הנאצית. התוכן והכיוון הובנו ולא ימשיכו בגרף זעזוע עולה, כי ככל שהדקות נוקפות וחולפות, קשה שלא להתנמנם מהחזרה על התוכניות המזעזעות בנוגע לפתרון הסופי ליהודים.

הרבה לוגיסטיקה, פסיכולוגיה והיערכות טכנית, בעיקר, בנוגע לאיך משנעים יהודים, משל היו שקי אורז וכיצד נפטרים מהם, כאילו היו פסולת אורגנית, שחובה להשליך לאזור המיועד. הרבה מחשבות בנוגע לאיך הגיעו בני אנוש ויותר מכך, כאלו מלומדים ומחושבים, להיות כל כך קרים ומשוכנעים שצריך לעשות את כל העומד לרשותם בשביל להיפטר מעם שלם? כיצד המוסר לא התקיים והרחמים היחידים שהיו להם, היו על החיילים שלהם, שלא יצטרכו לסבול את זוועות המצפון והסיוטים בהרג של כל כך הרבה אנשים וכיצד לבסוף הגו את תאי הגזים בתור רעיון הומני בשביל ההורגים והנהרגים. כל אלו ועוד, בשיחות שפשוט קשה לצפות בקור הרוח והנונשלנטיות, במסגרתן התקיימו.


מתי יוצאים להפסקה? חייב סיגריה | באדיבות רד קייפ סרטים בע"מ

כל זאת ועוד זוועות לא הופכים את הסרט ליצירה שקל לצפות בה, משתי סיבות. הקושי לעכל את התכנים ובעיקר הקושי להישאר ערים במהלכם. אתם עומדים להיכנס לסרט שכל מהותו היא רב שיח בלתי נגמר ופשוט טכני, אשר ההבדל בו מכל ישיבת לוגיסטיקה, תפעול ורכש, היא שמדובר במוצר שהוא בני אדם ושהיעד שלו איננה הפעלה ומכירה ללקוחות כי אם צעידה למוות, בכל מיני דרכים בלתי ניתנות למחשבה ותיאור. הסרט מצליח לזעזע מספר פעמים, אבל אחרי שאתם שומעים את המילה "יהודים" והשימוש בהם יותר מעשרים או שלושים פעמים, החושים הופכים קהים, בדומה לסרטים שלא היו מבוססים על מקרים שהתרחשו. הוא מותיר אתכם עם מחשבות, אבל פשוט מתקשה במשימתו בתור סרט עלילתי, אשר מצליח לעניין ולרתק.

תוכלו להוציא מהסרט הזה רבע שעה של זעזוע נטו, בשביל לקחת את כל הנקודות שהייתם צריכים ולא לשמוע את הפטפטת הבלתי נגמרת של הקצינים הגרמנים על הרצון להעביר את בעיית היהודים ממחוז זה אל משנהו. בסופו של דבר הזעזוע מאבד מכוחו, רק כדי לחזור לעוד סיבוב אימפקט אחרון, בשביל לתת מכה ניצחת אחרונה. קשה לעכל סרטים בלי פרוטגוניסט ורק עם אנטגוניסטים ובעיקר שאין בהם הרבה תוכן אמיתי, שחורג מעבר לסרט תיעודי או במקרה הזה סרט שהוא כולו תמליל והסתמכות על שחקנים מקומיים, שיוכלו להעביר את הרגשות והתחושות של הצוות הגרמני והמפלצתי, אשר בלי להניד עפעפיים הורה על חיסול של עם שלם, בשביל לשמור על השקט במדינה שלהם ובעולם כולו. תנסו להישאר ערים בכדי להזדעזע באופן מלא ולהבטיח לעצמכם ששום דבר כזה לא יקרה לעולם.


ראש הנחש | באדיבות רד קייפ סרטים בע"מ

משפט על הסרט:
חשוב. מזעזע. מייצר שיח ומחשבה, אבל לא מצליח להחזיק בתור מוצר צריכה בבית הקולנוע, שצריך להשאיר את הקהל שלו מעורב, באופן מלא, פעיל ועירני במשך כמעט שעתיים.

משפט על הבמאי:
מתי גשונק טען שהפגישה, אשר ארכה שעה וחצי הרגישה עבורו כמו פגישה רגילה ועניינית של ישיבת הפקה לסרט בנוגע לכיצד ישתפו פעולה טוב יותר על מנת להשמיד ולהיפטר מהמגיפה היהודית הזו. הטכניות הקרה ונטולת הרגשות והמוסר, שנסגרו הפרטים הקטנים בה במהלכה של פגישה אחת; כל אלו ועוד הניעו אותו לייצר את הסרט ולייצר שיח עליו. הבעיה המרכזית היא שאין בסרט שום דבר מעבר לזה - לטוב ולרע ולצפייה בקולנוע התובעני בימינו, לא תמיד מדובר בצעד טוב.

משפט על השחקנים:
צוות של שישה עשר שחקנים מיטיב לתאר את הלך הרוח, אשר התרחש במהלך אותה הפגישה. כולם עושים את עבודתם על הצד הטוב ביותר ואפשר לחוש את הציניות הקרה והמתסכלת כל כך ממשחקם של אלו, אשר נטלו חלק בהפקה.

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי של פגישה, שנדחסה בתוך שעה וחצי+ של סרט. אם הייתה אופציה לקצר קצת את הרגעים המשעממים, הפגישה הזו הייתה אורכת שעה..גג.