"המוסטנג": רוץ בן סוסי

הבלגי בן ה-42 לא מסמן נקודות עצירה בקריירה ההולכת ומסתעפת שלו. כל שנה מניבה אחריה כמה וכמה סרטים, המון המון דרמה ומדי פעם קצת אקשן, אבל שונראטס לא נראה כאילו הוא מחפש להוזיל את איכויות הדרמה שלו בשביל לנפח שריר ולהפוך לסתם חתיך מהלך ומזנק. בכל תפקיד, הוא מפגין אופי, כישרון משחק והמון המון יציקה אישית לתוך הדמויות שהוא לוקח עליו לגלם. הפעם הוא אסיר, שקט ובעל הליכה שפופה, שאין באמת דרך לדעת מה עובר בראשו במרבית הזמן.


לא תאכל את הגזר, אתה יודע איפה אני אדחוף לך אותו | צילום: IMDB

עם תחילת הסרט מקבלים הצופים סקירה קצרה לגבי סטטוס סוסי המוסטנג בארצות הברית של אמריקה, מה שבקלות מתכתב עם הדוקו, אשר ראה אור לפני כשבע שנים - "בין סוסים ואנשים", במסגרתו הוצגו מספר אסירים המרצים את עונשם במרכז כליאה, הממוקם במרכז נבאדה ולקראת סיום עונש מאסרם הם מקבלים הזדמנות לאלף סוסי פרא, על מנת לצאת בשלים יותר אל העולם שייתכן ולא יכירו כאשר ייצאו מהכלא. הסרט הנוכחי משתדל שלא לסטות יותר מדי מהקו הכללי הזה ולהציג בעיקר אסיר אחד, שסיפורו יתגלה בחלקו, בד בבד לצד זה שהוא עומד לאלף סוס פרא משלו.

לאחר פתיחתו של הסרט, עם דהרת סוסים ומספר עובדות עליהם באמריקה, ניגשים לעבודה ולרומן קולמן (שונארטס), אשר מרבית תקופת מאסרו הייתה מבידוד אחד לאחר וגם כאשר הפסיכולוגית של הכלא (קוני בריטון) מנסה להציע לו מזור ושיטות אחרות להעביר את זמנו בכלא, הוא מנסה, באימפולסיביות ואגרסיביות רגעית, לגרום לה לחזור בה ולשלוח אותו חזרה אל הבידוד. במרבית הסרט לא נתקלים ברומן שובר את השקט המלחיץ שלו, אבל כאשר הוא שובר אותו, המנעד הרגשי שהוא מציג מזנק בין הרוגע שהוא מציג במרבית הסרט לבין טירוף ואיבוד עשתונות (שנבין אחר כך שגרמו כמובן לכליאתו) ובין דיכאון רגשי חזק.


אז...היום לא עשיתי כמעט כלום, איך היה היום שלך? | צילום: IMDB

ואיך לא? הדרך שלו לגאול את עצמו ולהביא את עצמו לשליטה כלשהי בחייו, בתור אסיר שאמור להשתקם, היא דרך אילוף חיה סוררת שדי מזכירה אותו, באופן לא מפתיע כלל וכלל. רומן עובד עם ומול אסירים אחרים וכמובן שאף אחד לא מצליח להוציא ממנו כמעט אף בדל של רגש, זולת סוסו ובתו, שמגיעה לביקורים קצרים וגם הם, ברובם, דלים מהבעת רגשות או שיחה שאיננה טכנית וקונקרטית.

דווקא הדגש הגדול שמנסה להעניק לנו במאית הסרט, הוא שלמרות האדישות וחוסר התקשורת של רומן עם העולם שסביבו, כל מה שנדרש הוא שבריר שנייה, בשביל להוציא אותו משיווי משקל ועל כך יחסיו עם סוסו, אמורים לאזן זאת חזרה, בדיוק דרך אותם שברירי שניות של איבוד שליטה ולתעל אותם לכדי השגת השליטה חזרה.


סיפור אהבה לא פשוט, אבל ענקי | צילום: IMDB

הסרט הזה נע בקצב איטי משלו ולא שם שום דבר חדש על השולחן, אבל הוא פשוט עובד. אי אפשר להישאר אדישים אליו ומצד שני, קשה לומר שהוא סוחף באופן יוצא דופן. הוא נאמן למקצב שלו ומלבד הפרעות ססמיות מינימאליות, הוא נותר בגדר דרמה מלנכולית ומהורהרת, כמעט אפשר לומר שיש כאן סוג מסוים של מערבון, במסגרתו פרש בודד מצליח ללמוד על עצמו יותר דרך סוסו ודרך מפגשים אקראיים וקצרצרים עם בני אדם שסביבו, כאשר הוא כלוא בין גבולות גזרה מצומצמים למדי.

מרבית הסרט מתנהל, במרביתו, דרך נקודות ברורות של התפתחות וצמיחת היחסים בין הדמות המרכזית לבין החיה שהוא אמור לאלף וכמובן שברור שעל אף כל הקשיים וחבלי הלידה הקשים, הבונדינג בין שתי הדמויות המרכזיות יקרום עור וגידים ויקרה בסופו של דבר ועל כן, נפלא לראות את התהליך הזה. כל זאת מתרחש לצד התפתחויות צדדיות בחיי בית הכלא, שאי אפשר לשים אותם בצד וכמובן האינטראקציה עם העולם שבחוץ, שחייב לכלול לפחות למספר רגעים את משפחתו והצדדים האפלים בחייו של קולמן, שהביאו אותו עד הלום.


אני רואה לך בעיניים, אני רואה את הכל | צילום: IMDB

כבר היו לא מעט סרטים שנושאם המרכזי עמד על אופיו של קשר חזק הרבה יותר בין חיה (שאיננה רק כלב) לבין אדם, מאשר קשר בין בני אדם ומרביתם בהחלט מיוחדים וגם הסרט הנוכחי שאינו מרגיש צורך להשתמש באנימציה חדשנית, על מנת להקל על השליטה בחיות. העובדה היא שגם הפעם מתקבל סרט נהדר, עם כוכבים מעניינים ותהליך מרתק, שעל אף העובדה שהוא צפוי למדי ועל אף העובדה שקשה להפיל צופים מהרגליים שלהם, עדיין ישנה מעטפת בטוחה, שכוללת עלילה מוצקה, משחק משובח וצילומים מרהיבים ומרתקים וכמובן סוסי פרא, שמשקפים את מאלפיהם לא אחת.

בתקופה הנוכחית ובזמנים שמרבית הסרטים משתחררים לצפייה ביתית מבלי לבקר אפילו בקולנוע, אפשר לתהות על נחיצותם ונחיצות הצפייה בהם במסך גדול וגם הסרט הנוכחי מגיע למקום ההוא, שבו הוא יישפט לשני הכיוונים על הצורך בצפייה בו במסך מגודל מסוים. אולי רק בשביל ללכוד את הטבע הפראי, שעוטף את הרוכב וסוסו, אפשר היה לזלוג לקולנוע, מעבר לכך העלילה, הקשר המרגש והדרמה יכולים להתיישב אצלכם היטב בסלון ואף רצוי שכך יקרה.


גברים בכתום. על סוסים בחום | צילום: IMDB

משפט על הסרט:
נהדר, מרגש במידת מה ומעניין לכל אורכו ועם זאת צפוי ולא מצליח לפרוץ תקרת זכוכית, בכל הנוגע לתוכנו וליציאתו מהאיזור הבטוח.

משפט על הבמאי:
לורי די קלרמון-טונרה, שהשתתפה בתור שחקנית, בין היתר, בסרטים כמו: "הפרפר ופעמון הצלילה", בסרט ראשון, אמיץ ולא פשוט לביצוע ועם ליהוק מפתיע למדי, מצליחה לעשות מעבר חלק משחקנית לבמאית מוצלחת.

משפט על השחקנים:
מתיאס שונארטס מצוין ומסגל לעצמו תדמית שונה ממרבית התפקידים שהיו לו עד כה. נפלא. לצידו ברוס דרן הוותיק והמצוין וגם קוני בריטון בתפקיד מינורי למדי ונואל גוגליאמי, בתפקיד אסיר – איך לא?

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי. קליל ומהיר, כמו רכיבה על סוס פוני לילד, בפעילות שבת, אבל באמת שלא היה צריך יותר מזה.

"לאלף מוסטנג" ישודר ביום שלישי (ה-2 ליוני) בערוץ yes3, בשעה 22:00 וגם זמין לצפייה ב-yesVOD