"נרקוס 2": אסקובר. אאוט.

עונה שנייה יצאה לדרך וכמו שיצאה כך נגמרה במהירות רבה וכפי ש"נטפליקס" חילקו את שתי העונות, כמו שקית סוכריות שלמה על חתן בר המצווה, כך גם הצופים גמעו בשקיקה כל פרק ופרק ואת סיפור רדיפה והיחלצות של פאבלו אסקובר, עד שזה נגמר. העונה הראשונה התאפיינה בצפיפות ודחיסות רבה והגישה את עלייתו לגדולה של אחד מברוני הפשע הגדולים שידע העולם המערבי המודרני, כל צעד ושעל מחושבים וכמעט ללא סיכויים לסיים את הסאגה, רדפו אחריו סוכנים אמריקאים וקולומביאנים בו זמנית. בעונה הראשונה דחסו יוצרי הסדרה כל כך הרבה עד כי היה ברור שהעונה השנייה תהיה חייבת לכלול את סיפור לכידתו ויירוטו של ברון הסמים הקולומביאני, אבל אי אפשר היה לדעת אם יצליחו לשחזר באופן מוצלח את תהילתה של העונה הראשונה.

ובכן... הם הצליחו ואפילו השאירו טעם עדין של עוד ורמז ברור לעוד וכל מי שירצה להסתמך על שמועות ועובדות ברורות יידע שיש עוד שתי עונות מאושרות של הפקת הסדרה, ללא אסקובר שינפח את נשמתו באופן סופי, מוחלט וגמור בתום העונה השנייה של הסדרה. הסוכן מרפי קריין עונה ראשונה בצורה מעוררת כבוד, כאשר סיפר בקלילות את סיפורו המלא של אסקובר, שותפיו ורודפיהם, בהסתמך על קטעי ותמונות ארכיון אמיתיים, אשר נשזרו על רקע קולו הסמכותי והכמעט מרגיע של מי שיהיה מעליו שנייה לאחר צרור היריות שיגדעו את הילת הפשע וחוסר הפגיעות שאפפה את חייו של ברון הסמים הבלתי ניתן ללכידה.


(חבר'ה, תכינו לי את הבגדים לאחרי המקלחת)

הפעם מרפי (המגולם על ידי בויד הולברוק) מקריין קצת פחות ונותן לצופה להגיע למרבית המסקנות לבד, אבל זה אולי בגלל שהעלילה כבר הפכה להיות פשוטה יותר לאחר שאסקובר סיים לתעתע בממשלה ונמלט מהכלא שאותו יצר עבור עצמו ועבור ממשלת קולומביה במין הסכם פיוס ביזארי שהציג את כוחו, בעיקר, לממשלה ולשאר העולם שעמד מנגד ושפשף את עיניו בהשתאות, נוכח חוסר היכולת לכלוא אדם אחד, כוחני ככל שהיה. העונה השנייה התאפיינה בעיקר במרדפים ובמאזן כוחות פשוט – האויבים וסוחרי הסמים האחרים עולים לשלטון בעוד אסקובר יורד לאיטו למחתרת ומאבד מכוחו, אבל נותר בגדר אובססיה וחלום הולך ומתקרב של הממשלה ושלל הסוכנים האמריקאיים, שמנסים להדיחו מכס המלכות שלו. סוף העונה והמשפטים האחרונים מציגים באופן אמיתי ונאמן את העובדות: כאשר אסקובר ירד מכוחו, העברת הסמים לכיוון "הדוד סם" הלכה, התגברה ועלתה ועל כן עונה שלישית תגיע לפתח מסכי צופי נטפליקס מהר מכפי שחשבו ועם גיבורים שליליים חדשים.

אחד ממאפייני העונה המרכזיים היה הדואליות ואמביוולנטיות כלפי דמותו של אסקובר וכיצד בחרו יוצרי הסדרה להציגו. בכל פעם שחשתם שהוא מפלצת נוראית ובלתי ניתנת להכלה, הוא החל תהליך תחזוקת אמון עם הצופים, כאשר הוא הוצג בתור איש משפחה אוהב, על אף האובססיביות שלו לשלטון ולהיות הדמות הדומיננטית ביותר בקולומביה. לא חושש ממאבק ולא נותן לאיש להוריד אותו מבלי לומר את המילה שנראית אחרונה עבור אותו הרגע. בכל פעם שהצופה החל להרגיש חיבור קלוש וביזארי לאדם האיום הזה, בזכות התכונות המשפחתיות הבולטות שלו – בן, בעל ואב אהוב ואף פילנטרופ, אשר דואג לכל המחסור של תושבי מדאיין, העיר שהרימה אותו על כפיים, בכל פעם שהוא נראה גיבור לרגע, הוא איבד את כל טיפות החיבה, שרכש מהצופים, עם עוד מעשה איום של פסיכופת בעל שיגעון גדלות, שגבו אל הקיר וביצע עוד פשע מחריד ומתועב נגד תושבי המדינה, אותה רצה להניף אל על בזכות כוחו ואימפריית הסמים שלו.


(השילוש הקדוש שנשבר בעל כורחו)

לרגעי הלחץ והאימה המזוקקים הללו המשיכו לדאוג הסוכנים מרפי ופנייה (חאבייר פסקל המשובח), שקיבלו תגבורת וברקסים ארעיים בו זמנית. דמויותיהם של הסוכנים הבלתי שבירים האמריקאיים החלו לקבל סדקים רבים, אבל לא כאלו שהצליחו להסיט אותם מהאובססיה והמטרה העיקרית שלהם - ללכוד את ברון הסמים. מרפי נפרד ממשפחתו לשלום, כאשר אשתו וביתו המאומצת עקרו לאמריקה ופנייה, התלוש והבלתי תלוי רגשית, הציג אנושיות ורגעי שבירה מועטים שחיזקו את אנושיותו וחשפו אותו לביצוען של טעויות, אשר לא אמורות להיות מנת חלקם של אנשי חוק. אין ספק שהדמויות של הסוכנים עברו מספר שינויים והתעגלו במשך העונה הנוכחית, אבל הם עדיין נותרו בצילו של ואגנר מורה, שגילם את אסקובר והצליח להטביע חותם טלוויזיוני מרשים, לאחר שאת החותם הקולנועי הבלתי נמחה שלו, הציג דווקא מחוץ להוליווד, בשני סרטי "יחידת עילית", בתור קפיטן נסימיינטה, דמות, שאם יצא לצופים להיחשף אליה, לא תישכח ותשאר נקודת ציון משמעותית עבור הקריירה הנוסקת של מורה הנפלא.

מורה מכניס כל כך הרבה רבדים לדמותו של אסקובר, שזה פשוט מענג להביט בשחקן המפעים הזה מבצע פעולה פשוטה כמו הכנסת ידיו לחלק האחורי של מכנסיו, על מנת לסדרן ולהמשיך להיראות מתוקתק ושולט בכל אספקט של חייו ושל המאפיה העצומה שבנה מאחוריו. כל מבע וכל תזוזת פנים של מורה מציגה שליטה, טירוף ואיפוק יחסי. אסקובר של העונה הנוכחית כבר אינו בוגד באשתו, הוא דואג לה, לילדיו ולאימו על מנת להקצין את הדמות השפויה, יחסית, בתוך האיש המתועב אשר מוצג במשך שתי עונות שלמות. בכל רגע לחץ הוא פוקע, פיזית, דרך כל שריר בפניו וזהו אחד היתרונות הגדולים של הסדרה, שלמרות שהופכת קצת יותר צפויה ובנאלית בעונה השנייה, יש לה את מורה ששומר על הרמה העילאית של המשחק והקונטקסט לסיטואציות שנוצרו. על אף שההתרחשויות פחות דרמטיות ועמוסות מהעונה הראשונה, העונה השנייה נותרת נאמנה לקו של הראשונה, מעדכנת ומשפרת אותה עם עניין ועם אלמנטים מטאפוריים שנטווים לכל אורכה ורוחבה של העונה הנוכחית.


(נרקוד לזכרם של כל אלו שהרגתי היום?)

יוצרי הסדרה בהחלט הצליחו לרתום את הצופים לתסכול המתמשך של שנים ארוכות של ציד מצד הממשלה הקולומביאנית באיחוד כוחות עם נציגי הממשלה האמריקאית. בכל מקום שבו דרכו הסוכנים וכוחות המשטרה המקומיים היה ניחוח של דפיקה חזקה, דפיקה באחוריהם מצידו של המלך הלא מוכתר של קולומביה, שתמיד היה צעד וחצי לפני כולם. אבל הצעדים הללו הלכו ונהיו צרים וקצרים, כאשר הכוחות הפורמאליים החלו להתאחד עם כאלו של יריביו וחשפו אובססיה לאומית ללכידתו של האיש שגרם ללא מעט אנשים בפסגה להזיע בכסאותיהם באי נוחות, כאשר הם הסכימו לבלוע מגה פיגועים מקומיים וכנופיה חולנית פורעת חוק, כל זאת על מנת לשים את ידיהם על ראשו המסורק היטב של אסקובר. ואם העונה הראשונה קצת התפזרה מבחינה עלילתית, כאשר אסקובר טיפס במהירות להיות ראש הראשים, על חשבון כל מה שסביב לו ודווקא הסוכנים נותרו בעלי חיים, העונה הנוכחית זורקת את חייהם האישיים של הסוכנים וממקדת אותם במרדף הכעמט בלתי נגמר אחרי אסקובר, שמצידו עושה את כל שביכולתו בשביל לשמור לו סיכוי להישאר שליט וגם בן, בעל ואיש משפחה מסור.

הצילום והעריכה של העונה הנוכחית המשיכו לשמור על הרמה הגבוהה של העונה הראשונה, המרדפים ברחובות קולומביה, המעקב הבלתי פוסק אחרי כל הכוחות האסקובריים והדגשת הלבטים שבין ויתור על לא מעט חוקים בשביל לרסק את מי ששבר את כולם תופסים תאוצה דרך עבודת צילום מיומנת, לוכדת ושובה. הליהוק של הקאסט איבד, נוכח המציאות המרה, את אחת הדמויות המרתקות שהיו לעונה הראשונה להציע - קולונל קאריליו, אשר גולם בצורה מופתית על ידי מוריס קומפטה והתחליף שהגיע התקשה למלא את הוואקום שנפער, כאשר דובר על דמות עוצמתית ומליטנטית, שגרמה לאסקובר להזיע בתחתונים, אבל גם המכה הזו שספג הקאסט, מכורח תכתיבי המציאות, לא כאבה בצורה מרה, כאשר שלל דמויות שוליות יחסית נקראו אל הדגל, על מנת לנסות למלא אל החלל הגדול.


(איך זה נגמר בסוף - כולם יודעים)

תם ונשלם המאבק המתועד באסקובר ופני הצופים מועדות באופן טבעי לכיוונה של עונה שלישית עמוסת ציפיות וכזו שהרבה יותר יהיה קל עבורה להתרסק. עכשיו כאשר מורה ואסקובר שלו פונו מהדרך, ישנם סיכויים טובים ותחזיות מרות לצניחה חופשית באיכויות רבות של הסדרה. אין לדעת לאיזה כיוון יפנו המפיקים ויוצרי הסדרה בשתי העונות שיבואו עלינו לטובה ואפשר לומר בצער מסוים שייתכן שחבל שלא סגרו סיפור הצלחה אחרי שתי עונות ודווקא פנו לרצון הכל אמריקאי להנציל את הקפיטליזם בדרך ובצורה המקסימליות, אבל משהו מדגדג ודורש דווקא להמשיך עם עוד קצת מהטוב שנשפך על מעריצי הסדרה במשך שתי עונות והאמביוולנטיות, שאפיינה את דמותו של אסקובר במרבית שלבי העונה הזו, עוד עשויה לחזור ולאפיין את רגשות הצופים בפתחה של העונה הבאה, כאשר הם משוכנעים שלא יהיה ניתן לשחזר את ההצלחה ועם זאת יישארו נאמנים וסקרנים לגבי אופיה וטיבה של חלקה השני של הסדרה הנפלאה שחותמת פרק ראשון ומוצלח.