"משחקי הכס 6, פרק 3": ברוך המחזיר עלילות לסדרן

נגמר פרק הסיום לספקולציות של הרשת, הרשת וצבאה יכולים לנוח ולגשת...לגשת לשלל ספקולציות חדשות, כמו למשל, לאן מועדות פניו החיוורות והמתמלאות צבע מחדש של ג'ון סנואו, האם פצעי הדקירה שמעטרים את חזהו ובטנו יתמלאו בשר או שמא יותירו צלקות סקסיות שיהיו לנושא השיחה שלו עם הג'ינג'ית (כנראה לא מליסנדרה) הבאה שיקפוץ איתה לסקס במערה, קצת לפני האקט עצמו, האם ריקון סוף סוף מקבל משמעות בסדרה ומתי לעזאזל טיריון יתחיל לטייל מחוץ לגבולות טירת מירין ויעוף על דרקון לחלץ את מלכתו החדשה? כל אלו ועוד, בפרקים הבאים של משחקי הניחושים של "משחקי הכס".

לוחם החופש מיכאל, מטירות התקווה
ג'וני בי גוד
סנואו מתעורר עירום כביום היוולדו, עם תוספת או יותר נכון עם דפיציט מבחינת פיסות עור שלמות בגופו. דאבוס מתרשם משובו לחיים (או מהיער העבות שמכסה את סנואו הקטן) ומיד מתחיל לפמפם משפטי הרצה לכס המלכות, בתמיכתה של מליסנדרה כמובן. השניים מוודאים שג'וני לא ראה איזה משהו מעניין ברגעים המועטים, בהם בילה בין המתים וממשיכים לנפח את תהילתו, רק בשביל לקבל אכזבה כללית בסופו של עניין. סנואו, ב-walk of fame, עם תוכניות אחרות ומלא אכזבה מהבגידה, מחליט לתלות את כל בוגדיו לייבוש, עד שיבינו כל יושבי הטירה, שתמיד "אחים לפני...", לפני הכל, בעצם. כולנו אחים לטירה אחת, אז למה? למה לחורר? הפיקוד של Castle Black עובר הלאה וכן ג'ון סנואו, עובר ליעד הבא וממשיך את מסעו בתור הפאן פייבוריט של צופי הסדרה, בקרב קשוח עם טיריון וחאליסי הנחלשת.

לא רחוק ובמים סוערים גילי וסאם ווייז פאטי עוברים מסע של התכחשויות והקאות אינסופיות. סאם המתוק רוצה להגן, לשמור ולנצור על גילי וסאם הקטן (התינוק, לא הקטן הנעלם שלו) והוא מייעד אותה ליעדים אקזוטיים בעולם בעוד הוא הולך ללמוד את המקצוע הכי לא אקזוטי בעולם (מלומד, גם כן מקצוע). השיחה מסתכמת בקלישאות נדושות ועוד קצת הקאות של סאם לכל עבר ומעלה תהיה לגבי האיחוד האפשרי בין סאם ואדונו (רמז: לא פרודו). דלוח, חביב וראשוני. נתראה בפרקים הבאים...


(ג'ינג'ית. אני ואת, לא יקרה. מקסימום קרצופים על גופתי המתה)

חלאס חאליסי
סופית, נשבר הזין ליוצרי הסדרה ולמיליוני הצופים אשר בבית, לנפנף בכל טייטל אפשרי של דיינריז "חאליסי" טארגריין. גם שהיא מגיעה, ללא טיפת הכבוד האחרונה שעוד רחשו לה, לבית נשות החאלים אי שם בשממת החאלסאר היא מופשטת מבגדיה ולא, לא תראו שם פיטמה אחת לרפואה ומתחילה לטרחן את שלל תאריה במקום שלא בדיוק מת לשמוע על כמה גדולה היא הייתה ללא החאל (דרוגו) שלה. היא חושבת שזה מזיז למישהו שהיא נבעלה על ידי חאל ועפה משם בשביל לכבוש חצי עולם? היא חושבת שהאמפטיה תבוא מנשים שהפסיקו מזמן לחיות את ימי תהילתן וכעת די מתבעסות על היום שבו החאל בחר ובעל אותן? היא יכולה לחשוב כך בדיוק עוד כמה ימים, עד שההתפכחות תגיע והיא תבין שאפילו היתרון שהיא נושאת בקרבה – לא להישרף באש חיה, לא יעזור לה לפרוץ חומות ברזל, אלא אם דרוגו יגיע לשרוף את המקום וישבית את סוסי מכבי האש של הדותראקים. חאליסי נופלת וזה לא מעניין אף אחד (חוץ מג'ורה ודאריו), אז יאללה, בלונדה...תתקדמי...


(געגועים לבגדים חמים)

ויהי א(ו)ריה
ותהי אריה...היא חוזרת, קצת פחות דרמטי משובו של ג'ון לראות, לנשום וללבוש בגדים. אריה סטארק מגלה יכולות של ספוג הפלא. היא סופגת וסופגת וסופגת ובתום מונטאז' מרגש (לא כל כך) היא מתחילה להחזיר את העניין לסיפורה, שכבר הגיע לקצה גבול יכולת הטירחון שלו. היא ישבה כקבצנית, חטפה מכות מהעוזרת של ז'אקן, נחקרה על ידי ז'אקן על כל פרט ידוע לה ולצופים וגם הצליחה להחזיר את ווישליסט ההרוגים שלה לכותרות לעוד כמה דקות של חסד. כאן ואל תשכחו שהיא כאן, כי ברור לכולם שהסיפור שלה, שהיה תקוע אי שם בבירא עמיקתא, הולך למצוא את עצמו בקרוב מאוד בצומת איגרא את רמא. אריה ללא שם, אריה רואה, אריה הולכת לכבוש את הטירה. הילדה כאן והיא כאן להישאר.


(כבה! כבה את האור!)

מנהיג היונקאי, זיו ממקדש מירין:
בראן על הזמן
אחרי שדיגמן קולקציית חורף בפרק הקודם, בשכיבה מוזרה על הקרח, בראן חוזר אחורה בזמן לקרב שקוראי הספרים חיכו וחיכו לו, קרב שבו נד סטארק הצעיר ואנשיו מגיעים להרים האדומים על מנת להציל את אחותו של נד – ליאנה. נד נלחם מול ארתור דיין, מי שקיבל מנד את המחמאה של הסייף הכי טובה באותה התקופה ואכן ארתור מצדיק את השם כשהוא מצליח בקלילות מפתיעה לחסל כמעט את כל חבריו של נד לנשק בסצינת קרב מצוינת , הוא גם קרוב לחסל את נד אבל אז הוא מקבל דקירה בגב מהאולנד ריד, קצת שונה ממה שאנחנו ובראן שמענו עד עכשיו, נד סיפר לבראן שהוא זה שהרג את ארתור דיין ללא עזרה - מסתבר שגם נד סטארק הוא לא טלית שכולה תכלת. לאחר הקרב, נד עולה ל"מגדל האושר" על מנת להציל את ליאנה, העורב בעל 3 העיניים רוצה לסיים את הפלאשבק אבל בראן קצת פחות בעניין והוא קורה לאביו, נד ספק שומע את הקריאה ספק מסתכל לראות אם מישהו משחק איתו "דג מלוח" ויוצר סצינה שייתכן ותהיה סצינת מפתח בסדרה כולה כשאחת התאוריות גורסת שבראן יוכל לשנות את הזמן והוא אחראי על השיגעון של "המלך המטורף" בכך שחפר וחפר עד שהמלך השתגע.


(כבה! כבה את האור! 2)

שתיקות מביכות במירין
קפיצה לאיש העכביש מלך המסורסים, חסר האגוזים , מלך הציפורים וחסר השערות הראשון לשמו – לורד ואריז. ואריז תופס לשיחה צפופה את ואלה, אשר הרגה את אחד הלא טמאים בעונה שעברה, הוא רוצה להוציא ממנה מידע ולכן מבצע משחק מצוין של "השוטר הטוב והשוטר הרע" כשהוא מגלם את שתי הדמויות ומצליח לשכנע את ואלה לגלות לו מי אחראי על שריפת הנמל במירין. קצת לפני אנחנו עדים לשיחה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, בין טיריון מיסנדיי ו"תולע אפור", כפי שאפשר לנחש, טיריון אחראי על רוב הדיבורים ושני האחרים אחראים על השתיקה המביכה. בסיום השיחה ואריז מעדכן את השלושה שהאחראים על השריפה הם "האדונים הטובים של אסטפור", "האדונים הנבונים של יונקאי" ו"בעלי העבדים טובי הלב של וולאנטיס" שאם ימשיכו להתגרות בחאליסי וחבריה יקבלו כולם תואר חדש - "סטייק well done".


(לא שותים, לא מדברים, לא משחקים סנוקר.)

אמבר הביא לרמזי מתנה
מפה לשם, קפיצה קטנה לצפון , אל עבר סצינה קצרה, אך בעלת משמעויות רבות. רמזי בולטון , או ליתר דיוק לורד רמזי בולטון רוצה לאגד סביבו כמה שיותר "בתים", אשר יתמכו בו ובעלייתו המזהירה. בזמן שהוא מגשש באפילה מגיע לורד אמבר, אדם עם מינימום גינונים ואפס סנטימנטים, אבל בהחלט יש לו משהו משותף עם סנטה קלאוס, אותו המכנה המשותף הוא הענקת מתנות ולא סתם מתנות, מתנות כאלה שרמזיל'ה בהחלט כתב ברשימת הדרישות שלו מסנטה אמבר:

ראש של זהב בלהות ("שעירון") - אפשר לסמן וי.

פראית שאפשר להתעלל בה (אושה) - וי.

בן למשפחת סטארק שאפשר להתעלל בו (ריקון) - אפשר לסמן 5 פעמים וי.

אם עד עכשיו רמזי היה רע כזה שעוד אפשר לאהוב, נגמרו 100 ימי החסד של רמזי ונראה שההתעללות הצפויה בריקון תגרום לרמזי לעלות מדרגה לדרגת ג'ופרי. לא רק זה, ייתכן וההתעללות הצפויה בריקון תהיה הטריגר לקרב עתידי בין הממזרים הכי מפורסמים בשבעת הממלכות: ג'ון סנואו ורמזי בולטון.


(קבל מבצע - שניים במחיר אחת)

ההר מוליד (בינתיים) עכבר
ההר, סרסיי וג׳יימי נכנסים באמצע שידול של קייבורן ל"ציפורים"/י לדים של וואריז. הגווארדיה מחליטה שיש צורך להתחיל את מהפכת "אנחנו נגד העולם" והם נכנסים באמצע ישיבת מועצה ומקבלים קבלת פנים צוננת של המועצה כולה שמתפזרת בהפגנתיות ובחוסר כבוד מוחלט לאישה שפעם ווינטרפל הייתה בכף ידה (עד שכפות ידיהם של עוברי אורח מהשוק זרקה עליהם מכל הבא לאותן כפות ידיים) ולאיש שפעם היו לו שתי כפות ידיים. השניים מבינים שגם ההר המשופצר לא יכול להבטיח להם שום דבר (חוץ ממלא חרוזים לשורה) ובטח לא להחזיר בכוח כבוד שאבד. באותו מקום, במיקום שונה טומן "ילד הכאפות" מציג תהליך התבגרות בכאילו ומתחנן שאימו תוכל לחזות בגופת אחותו, כלומר, עד שהדרור מראה לו מי משתין, מאיפה ולמה הוא רק ילד קטן עם כתר גדול. הדרור מערבב היטב ומגיש את טומן בחזרה לאימו, כדי שילמד עוד קצת חוסר נימוסים ומינימום הליכות. ילד! צא מהליגה של הגדולים.


(מה תהיו מוכנים לעשות בשביל שזיפים מסוכרים?)

העלילות מתכנסות חזרה לנקודת מוצא טובה, שהינה יותר מסתם פתיחת עונה ואחרי "הלם" ראשוני בשובו לחיים של סנואו אחד והמשך עלילות הדמים של סנואו (בולטון) שני, רכבת ההפתעות של "משחקי הכס" מתייצבת על הפסים השפוים וחוזרת לנהל ניהול קו עלילות מתון (אם יש מישהו שחשב שאריה תישבר ותגיד את שמה, אחרי כמה מכות מקל, שירים את ידו ויעוף מהחדר). עונת הכדורגל לקראת סיום, עונת "משחקי הכס" רק בתחילתה ועונת הניחושים ותיאוריות הקשר של מעריצי הסדרה כבר חוצה גבולות, יבשות ומותירה אבק לסדרה עצמה. לנו רק נותר להמתין ולהתבונן בקפידה. הנה פרק ארבע כבר מתדפק על הדלת ובייליש מתדפק איתו, חזק מכולם. וואלקאם.