"הרחק מהמון מתהולל": פעם שלישית גלידה

עיבוד שני לספרו של תומאס הארדי, "הרחק מהמון מתהולל" אשר פורסם בשנת 1874. הסרט הראשון ראה אור בשנת 1967 ואותו הובילו ג'ולי כריסטי בתפקיד הראשי ולצידה אלן בייטס, טרנס סטמפ ופיטר פינץ'. הסרט משנת 1967 היה מועמד לאוסקר על המוזיקה המקורית והשתדל להיות נאמן למקור הספרותי שלו. ניכר שמה שנשמר מהגרסה המקורית, בכיכובם של כריסטי, סטמפ והחברים, היא קליבר השחקנים אשר משתתף בסרט וגם איכותו.

הסרט משתייך לסוגת הדרמה התקופתית ומספר על אישה אחת, בת שבע אברדין, לא קרובת משפחה של קטניס, במפתיע מאוד, אבל בהחלט אישה חזקה, אשר מקבלת חותם לחוזקה בדמותה של ירושה לא צפויה מדודה המת והיא מתכוונת לעשות איתה משהו קצת שונה, מלבד לחיות טוב עד שייגמר הכסף. בת שבע מתחילה להפעיל ולתפעל את החווה ונושאת איתה קשר רפוי מעברה, אשר התאפיין בצניעות הכלכלית שלה, בדמותו של חוואי ביש מזל, בשם גבריאל אוק, אשר מגולם בהצלחה על ידי מתיאס שואנארטס.

הסקפטיות שיש לסביבה לגבי אישה שתעשה עבודה של גבר הולכת ומתבטלת עם הזמן, כאשר מעבר להצלחתה להחזיק את העובדים תחתיה בצורה נאמנה, היא גם מצליחה להתערבב בשלוש מערכות יחסים, כל אחת ברמה אחרת וכל אחת עם גבר שונה ובזמנים שונים. כל גבר מסמל צד אחר של בת שבע וכל אחד מקבל בשווה לערך האופי שהוא מסמל אצלה. רק גבר אחד מצליח להוציא את בת שבע מאיזון והוא יהיה כמובן הגבר הכי פחות אמין בחבורה, את השניים האחרים היא מסובבת על אצבע קטנה, שלא במתכוון וכמובן שרק אחד יצעד איתה אל עבר השקיעה בסוף הסרט. תוכן הסרט הוא פשוט למדי ופחות פורץ גבולות ודרכים בתקופה הנוכחית, אבל לפני מאה ארבים ואחת שנים, כאשר הוא נכתב וגם לפני כמעט 50 שנים (ארבעים ושמונה, ליתר דיוק) הוא היווה אבן דרך במאבק הנשים לצאת מהמסגרות וההגבלות.


(כמה זמן לוקח למדוד שמלה?)

בעידן הנוכחי, נשים רוצות למחות על עובי החוטיני, רוחב החזייה והזכות לעשות סלפי עם שני תינוקות יונקים. בעידן כזה, תחילתה של עוצמה נשית נראית לא רלוונטית, אבל יש בה משהו ראשוני מאוד, מזוקק וכזה שצריך לשמר ואולי להקרין לכמה כאלו שמנסות לייצר העצמה נשית דרך העצמה עצמית. קארי מאליגן היא בת שבע הנוכחית והיא פשוט נהדרת, כאשר לצידה אחד השחקנים העולים, בתקופה האחרונה, של הקולנוע ההוליוודי וגם שחקן בעל חזות מרשימה, מתיאס שואנארטס. שואנארטס מצוין, למרות שיש לו תפקיד די פשטני ולא מסובך מדי, הוא עדיין מצליח להרשים ולהעניק עומק רגשי לבן דמותו, אשר חייב להיות גבר מודרני, יחסית ולהציג צדדים רגישים מעבר להיותו מסוקס ובנוי לתלפיות. ג'ונו טמפל היפיפייה בתפקיד קטן וטוב וגם היא מפלסת את דרכה בתפקידים קטנים ובסרטים טובים ואי אפשר שלא להנות מעוד הופעה מצוינת של מייקל שין הפנטסטי, שקצת חסר בנוף הקולנועי לאחרונה, ללא תפקיד בסרט משפיע בשנים האחרונות.


(טוב, אז את מכניסה ידיים קודם?)

אז עם צוות חזק ועלילה שהוכיחה את עצמה בפורמט כתוב (ומודפס) וגם בפורמט קולנועי ותיק יותר, אי אפשר לצפות לפחות מסרט מצוין והסרט בהחלט דורך במחוזות המצוינות ונשען, בעיקר על צילומי נוף נהדרים ומשחק נהדר של חברי הקאסט, בהחלט לא פורץ דרך ולא מצדיק, אולי, חידוש, אבל עומד ברף הציפיות וחובבי הז'אנר הרומנטי תקופתי מקבלים בדיוק את מה שציפו לו.