"משחקי הכס", פרק 5 - להרוג את הילד: איפה הילד?

הממוצעים של חאליסי וסנואו ממשיכים להישמר והמעבר החד בין המיקומים של עלילות השניים ממשיך להתחדד. מצד אחד חאליסי במירין, שטופת השמש ורוויית הגופות השוחות בדמן, ברחבי מירין. האלמנה המבוקשת מבצעת צעד בסיום הפרק, שהוא הכי לא נשי, אבל הכי דומיננטי שיכול להיות מצד אישה בשבע הממלכות. מהצד השני של העולם, ג'ון סנואו בטירת שחור (אף פעם לא נשמע טוב בעברית) הקפואה והחורפית, ממשיך לבסס את מנהיגותו וכמובן שממשיך להתכונן לחורף הקר ולא באמצעות קניית אקסטרא שימורים למחסן או הגדלת אוסף שמיכות הפוך של חייליו.


(ואת חשבת שזה נגמר בג'ופרי. צילום: מתוך "משחקי הכס")

הבולטונים וסנסה (בעיקר הבולטונים) לוקחים את הנתח העלילתי הגדול, שנפער עבורם בחסות היעדרם של תושבי מעלה המלך ואריה סטארק חסרת השם והזהות. לסיום, בפעם השנייה או השלישית כבר, טיריון וג'ורה הביובי ממשיכים במסעם לעבר מירין וחאליסי, השתקן אל מול הפטפטן בסיבוב נוסף. שוב נעדר וזה כבר מעצבן... הודור!

ממסעותיו של סר זיו בצפון הקר:
הצפון לא שוכח ושמח שם... שמח

ושוב הגענו לפרק נוסף ב"הרווק הסדיסט". להזכירכם בפרק שעבר סאנסה הגישה את הורד לרמזי סנואו/בולטון. תחילת הסצנות הקשורות לבולטונים מתחילה עם מירנדה, ביתו של הכלבן, שבמקום לשמוח שרמזי לא יתחתן איתה היא כועסת עליו ומדליקה אותו (דו משמעית) עד שהיא מבינה שהיא עשתה טעות. אבל מירנדה היא לא בדיוק אישה חכמה ולכן במקום לסתום את פיה היא הולכת ועושה הכרות מחודשת לסאנסה ולסרחן (מעניין האם זה יעלה לה בהמשך) - הלא הוא תיאון גרייג'וי מינוס איבר מין.

האיחוד לא מרגש בכלל ולכן רמזי, ששומע עליו, מחליט לעשות איחוד נוסף, הפעם בארוחה משפחתית כמו שבני בולטון אוהבים - הרבה שתיקות מביכות ונושאי שיחה לא נעימים ולקינוח הוא מספר לסאנסה על הרעיון החביב שלו, במסגרתו תיאון גרייג'וי, שלכאורה רצח את אחיה הקטנים, יהיה זה שילווה אותה לחתונה, ואחרי זה לא ברור למה אומרים שהרומנטיקה עברה מהעולם. הבעיה אצל רמזי היא שהוא מגלה שרוס וולדה הצליחו במשימה הבלתי אפשרית - להתעבר! ולכן הולך להיות לו אח קטן, למי שלא מכיר במשפחה של פסיכופטים זה לא דבר משמח.


(מי בא להילחם עם אבא?. צילום: מתוך "משחקי הכס")

למרות הכול, רוס בולטון בנאום מרגש (עם כמה שהוא יכול לרגש עם המונוטניות האדישה שלו) מסביר לרמזיל'ה שהוא הבן שלו לא משנה מה והוא צריך אותו למלחמה עם סטניס (שאגב ניחן באותם התפרצויות של רגשות עזים כמו רוס בולטון), השאלה האמיתית היא האם כל הנאום המרגש היה בשביל לרתום את רמזי סנואו למלחמה הקרבה או שמדובר במשהו שיישמר גם במידה והבולטונים ינצחו.

על הדרך, אנחנו מגלים שבריאן העקשנית (ופודריק) עומדת על המשמר ושולחת מסר לסאנסה שיש לה חברים ולא שכחו אותה, בריאן שולחת דרך אחת המשרתות של סאנסה את המסר הזה ואומרת לה שבמידה והיא תרצה עזרה היא תצטרך להדליק נר על אחד המגדלים וכפי שנגלה בהמשך, סאנסה תרצה להדליק חנוכייה שלמה.

המלומד מיכאל הולך לאיבוד בטירת שחור:
סנואו, סטאניס והפיל שבחדר

כן, יש פיל גדול ושעיר בחדר; טורמונד הג'ינג'י, הוא כנראה יהיה המנהיג הבא של הפראים והוא מייצג את החלוקה הבולטת והכמעט חד משמעית בין תומכיו של סנואו לבין שונאיו, סנואו מתלבט ומתחבט ביחד עם המלומד איימון (טרגריאן לשעבר, כזכור) לגבי החלטה, שתקרע, תפלג ותפצל עוד קצת את החבר'ה בטירה ורואה שהכנסת הפראים להסכם שלום, טיפה אחרי שטבחו בחצי מהטירה שלו, לא פופולארית גם בקרב תומכיו ואוהביו. ככה זה שעושים הסכם עם דאע"ש להילחם באיראן.


(נשבע לך, אחרי ל"ג בעומר הכל יורד. צילום: מתוך "משחקי הכס")

וכך הוא מתחיל את הדרך הארוכה שעושה לוחם צה"ל; דרך דרגות קצונה ועד לרמות הפיקוד הגבוהות ביותר, אלו שחותמות על טפסים של הסכמי שלום מפוקפקים, שאינטרס מסוים משרת אותם. הפראים הם חרצף נוסף שצריך לבלוע סנואו וזאת על מנת לשמור ולהגן על הטירה בכל מחיר, אמנם לא בדרגה האישית של הסכם עם הבולטונים (כפי שסיפרו העוויות בפניו בזמן שחתם על המסמך לסאם), אבל עדיין הסכם כואב למרבית חיילייו.

המלומד איימון כבר יודע שהשלבים הללו מבתרים כל זכר לילד/נער סנואו והופכים אותו בהינף נוצה חותמת לגבר ולמנהיג, שנולד להיות. הכינוי סנואו הולך ומתלבש עליו מבחינה שמית וסמלית, כאשר ג'ון אייס נשמע מתאים לא פחות, בעודו מוכיח פעם אחר פעם שהחלטות פופולאריות נשארות לחלשים והוא לוקח החלטות כואבות שיסייעו לו בהמשך, בקור רוח מעורר התפעלות.

סטאניס, לעומת זאת, כבר מוכן ומתכונן למערכה ההולכת ומתגבשת על הצפון, האיש שהכתיר את עצמו למלך בעיניו, בעיניי אנשיו ובעיניי ג'ינג'ית אחת מופלאה ורצחנית, אוסף את הפקאלע'ך ויוצא לפתוח חזית מול הבולטונים, שלאיטם, הפכו למשפחה השנואה של הסדרה ומציגים הרכב מגובש של חלאות אדם, בעוד ג'יימי, טיריון מינוס ג'ופרי משפרים את מעמדם הלבבי בקרב על התואר: המשפחה השנואה בסדרה.


(לך, לך תעבוד על סטאניס. צילום: מתוך "משחקי הכס")

הבולטונים בהכנותיהם וסטאניס בשלו, עושה עלייה או ירידה ורוצה להכין את עצמו ואת צבאו, שנח בינתיים, לכיבוש מהיר בשלושה שלבים. סטאניס עוד שואב פיסות חוכמה מסאם, קוטל המתים המהלכים. ואילו סאם בעצמו הולך ומקבל צורה של נזיר פרנציסקני עתיק יומין ולא של מגן חומה, קרי, שמן עם תסרוקת שפשוט חובה למרוט ועם כל הנאמר הוא ממשיך בדרכו הקסומה ומנהל את יחסיו המוזרים עם גילי על אש קטנה, אבל עם אינטראקציה של זוג בתחילת דרכו.

הקרב על הצפון הולך ותופס את התאוצה שכל הצופים מחכים לשיאה בשני פרקי הסיום של העונה וכל הפיונים ומנהיגיהם עושים את הכיוון לעוד התנגשות טיטאנים. בקרב אחד סטאניס חזר עם הזנב כרות ממעלה המלך, הקרב עם בולטון על הצפון מחכה להנפת החרב הראשונה והראש הראשון שיתגלגל על הרצפה.

האחים לבית משפחת טרגרמן בנווה מירין:
זה הדרקון המקשר בינינו:

זיו: חאליסי ממשיכה במסע ההתפתחות שלה מילדה בת 13 (לפחות בספר) לכיוון מלכת העולם (בשאיפה) והפעם אחרי שהסתכסכה עם ילדיה המקושקשים היא מחליטה לספק להם בוהוריים פינוק ומה דרקונים הכי אוהבים? נכון... משעבד עבדים וחשוד ברצח בלתי טמאים. חאליסי במחוות פיוס ומחוות הפחדה לוקחת את ראשי המשפחות השולטות במירין וזורקת אחד מהם לדרקונים שלה למען יראו ויראו, בסופו של דבר היא מחליטה שזאת לא הדרך הנכונה - ככל הנראה.

סר בריסטאן סלמי עדיין מצוי ברוחו והוד מעלתה, בהחלטה, שלא זכתה לברכתו של דאריו נהאריס, פוסעת בדרך שונה (בזכות הכוונה של מיסנדיי) ומציעה נישואין, בדרך הכי פחות מקובלת, לאחד מראשי המשפחות השולטות במירין.


(רגע...מה?. צילום: מתוך "משחקי הכס")

כך הופך ממועמד לארוחה טובה לדרקוניה של חאליסי, לאיש המאושר בכל מירין והזוכה של צופי ומשתתפי הסדרה להצצה נוספת לגופה המוסווה של אם הדרקונים ולמרות פרצופו המופתע והלא כל כך מתלהב, במבט ראשוני, אפשר לומר שהוא זכה בכל הקופה והאלים נטו לו חסד.

תולע אפור מגלה למיסנדיי, שלמרות שהוא מסורס ולא אמור להתאהב, היא כנראה יוצאת דופן וזה מזכה אותו בפיצוי הולם בדמותה של נשיקה ונראה שלפחות עוד דבר אחד יצא טוב עבור החייל, כרות איבר המין, מהקרב האחרון נגד אנשי ההרפיה.


(עזוב אותך מפרטים קטנים. צילום: מתוך "משחקי הכס")

מיכאל: הלינק הישיר בין תושבי מירין בזמן הנוכחי לבין אלו העושים דרכם בסירה הוא הדרקון האבוד, דרוגון, שיצא לחפש אמא חדשה, דרוגון תר מעל ראשיהם המופתעים של טיריון וג'ורה בדיוק, כאשר הם היו במהלכה של שיחה מרתקת בנושא החם אצל השימדון: איפה היין ולמה אני סחי בלטה? טיריון מצליח לשרוף את שארית עצביו המרוטים של הגונדולייר הפרטי שלו וכבר גורם לו להתחרט על החטיפה, בזמן שהוא כנראה רצה להעביר במינימום דיבורים ומקסימום תנועות חתירה לכיוון בית שחייה החלקלק של מלכתו.


(אני מסטול או שזה...דרקון?. צילום: מתוך "משחקי הכס")

אבל מסתבר שדרוגון הוא לא היחיד אשר מעיף בהם מבט מלמעלה ומתקפה בלתי צפויה של אנשי אבן, המותירים את טיריון כדג מחוסר סנפירים במים, מותירים סימנים מדאיגים (יותר מאוזנו הצלויה היטב) בזרועו של סר ג'ורה.

אמצע העונה חלפה, החורף מתקרב, אבל העלילות מתחילות להתהדק ולהרגיש כמו בתנור בוער. ההערכה היא שבפרק הבא נחזור למעלה המלך ולמשולש הכלבות והכלבלב שיוצרות מרג'ורי, סרסיי ותומן התם, תוחזר גם אריה סטארק לפעילות מינוס חרב, שם וזהות, אבל עם מורה מרתק וכולנו תפילה חרישית שבראן יאותת עם רגליו חסרות החיים על מקום הימצאו של הענק האהוב של הסדרה. הודור.