"משחקי הרעב: עורבני חקיין חלק א": לא משביע

"משחקי הרעב" הוא המותג החם של השנים האחרונות, לא נשקר. הסרטים האלו הם הדבר הכי רווחי ופופולארי מאז ימי "הארי פוטר", וזה אומר הרבה, אפילו שהסרטים הללו מנסים להישען על "אמירה חברתית" מסוימת שרק מי שראה שני סרטים בחייו ימצא בה "עמוקה". לא באנו לראות את משחקי הרעב בשביל האמירה, אלא בשביל קטניס ופיתה, ואם הסרטים הקודמים סיפקו לכם את הסחורה, מתחו אתכם, סחררו אתכם וגרמו לכם להצביע עם שלוש אצבעות לכל נאום כריזמטי ששמעתם, היכונו להתאכזב - "עורבני החקיין: חלק א'" הוא כמשמעותו חלק מסרט. ניצול מגעיל ולא הוגן כלפי הכסף של הצופים שמשלמים בשביל לצפות באירוע הקולנועי הגדול של השנה, ובמקומו צופים בהקדמה לאירוע הקולנועי הגדול של השנה הבאה. לפחות יש את ג'ניפר ופרנסיס לורנס שעושים את המיטב עם המעט שניתן להם.

הסיפור מתחיל מנקודת סוף הסרט הקודם, והפעם מדובר בספויילרים (=קטעי עלילה חשובים) רציניים לחלוטין שמומלץ למי שעדיין לא ראה את הסרטים האלו (אם הוא קיים) ללחוץ איקס ולרוץ לראות. מחוז 12 נהרס. ראשי הקפיטול השולטים על כל המחוזות כבר במרעם, והאזרחים הממורמרים והמתוסכלים פועלים נגד השלטון בכל יכולתם. במחוז 13, שמסתבר שעדיין קיים ופעל במחתרת נגד הפאנם (שלטון המחוזות), בעצם מתפעלים את שלל האזרחים לפעול כנגד השלטון, ובשביל שיהיה להם סמל מסחרי שיוביל אותם במאבקים הם לוקחים את קטניס, אבירת משחקי הרעב. אך החיים אכזריים יותר. הנשיא סנואו לא מוכן להתמרדויות, הוא כבר עם יד על ההדק ומוכן להרוג את כל מי שאפשר בשביל למנוע את המרד, ופיטה, אהוב ליבה של קטניס, כבר לא נשאר לצידה. המלחמה הגדולה בין השלטון לאזרחים גדלה ועכשיו רק נותרה השאלה לאן היא תתפתח, ואת זה נדע בסרט הבא.



כמו שכבר אמרתי, מדובר בהכנה. אנו רואים כיצד מתנהל מחוז 13 ומהי תכניתו, אבל אנחנו לא רואים את תכניתו המיושמת. אנו רואים את ההכנות למלחמה מצידו של סנואו, מטוסי קרב ענקיים, טילים ושליחת חיילים להתעלל באזרחים, אך אנו לא רואים את המהפכה עצמה ואת המלחמה הגדלה אלא רק את ההכנה. בתור אחד שקרא את הספר אני יכול לומר שמדובר בעיבוד מאכזב. הקטעים הטובים בספר הוסרו, המשעממים נשארו, ודמות משעשעת ומעניינת בשם פיניק מקבלת כאן תפקיד כה מועט בניגוד למה שמגיע לה שזה פשוט מעליב. גם החצייה לשניים היא די מזלזלת; זה נראה כאילו באמצע הסרט פשוט נכבה המסך, נדלקו האורות ואנשים קמו והלכו הביתה. ללא קתרזיס, ללא טוויסט, ללא סוף וללא הפתעה, סתם סוף שכזה, עוד לפני שהתחיל כל העניין.

החלוקה הזו התחילה בימי הארי פוטר, שבאמת היה ספר עמוס שנדרש לחלקו לשניים, וזו היה הצלחה מסחרית אדירה. גם דמדומים לקח חלק מהמסורת, וחולק לשני חלקים שגם הם סיפקו את הסחורה, חולקו באופן הוגן ושניהם סיפקו עלילה מעניינת עם התחלה אמצע וסוף בכל אחד מהם, כמובן שהכל יחסי. בספר האחרון של משחקי הרעב אני לא יודע אם החלוקה נצרכת, אומנם מדובר בספר רב פרטים ומרובה עלילה, אך על פי העיבוד נראה שממילא התעלמו מהחלקים החשובים, והחלק הזה פשוט מחוויר לעומת הסרטים הקודמים. הוא ארוך, הוא מרוח, הוא מלא בדיאלוגים והוא כולו מצולם בגוון אפל ומדכא שגורם לנו לחשוב מדוע אלו הסרטים שאנשים כל כך מחכים להם. זה ניצול אכזרי של כספי הצופים שמשלמים 40 שקלים בשביל לראות חצי סרט.



אבל גם בחצי החיוור והעייף הזה, יש לא מעט יתרונות; ג'ניפר לורנס השחקנית המהוללת מספקת כאן מספר רגעים מרגשים, מצחיקים וכרגיל מחזיקה את הסרט. גם פרנסיס לורנס הבמאי שומר על החזון הויזואלי המרהיב של הסרט הקודם וגורם לסצנות האקשן הקצרות והחסרות חשיבות שבסרט הזה להיות גדולות, מרהיבות ומותחות שאי אפשר להסיר את המבט מהמסך. הסרט עצמו לא כל כך משעמם, יש בו עניין ויש בו מתח, הבעיה היא שזה בעיקר המתח לקראת הדבר הגדול שאמור לקרות, והוא כבר יקרה בסרט הבא. כנראה שהסרט הבא יהיה מדהים, עם אקשן עצום וקתרזיס רב, אבל הסרט הזה הוא פשוט הקדמה בינונית לקראתו שהמטרה היחידה שלה היא לסחוט את הכסף שנמצא לכם בארנק.