"מפות לכוכבים": לילה בלי כוכב

דיוויד קרוננברג היה פעם שם שמושך את הצופים, הבטחה באריזה אישית לאיכות ורמה גבוהה, לתוכן ותעוזה, כמה חבל שבשנים האחרונות חלה ירידה, שלא נאמר התדרדרות והסימפטום המפתיע מאוד, ננעץ, בצורה סימבולית ולא כ"כ קשורה בכוכב סרטי "דמדומים", רוברט פטינסון. האמת, שאין לי שמץ של מושג למה יוצאים להם סרטים בינוניים ומינוס, אבל איכשהו החיבור הזה לא מוליד הצלחות מסחררות, בלשון המעטה ולא שחסרות איכויות לערפד לשעבר, בחור נאה מאוד עם מבט עמוק ובולע,

ב"קוסמופוליס&qu ot; כשל קרוננברג כישלון קולוסיאלי מבחינה עלילתית ונפל הודות לשעמום טוטאלי ועודף חשיבות עצמית ופטינסון איתו יחד והפעם הוא פשוט לא משתמש בכוכב הצעיר באופן נכון וגם הפעם האיחוד בין השניים לא מעלה אש ולהבה, עלילה לא רעה, מצולמת ומשוחקת לא רע, אבל מתוך הבלילה לא יוצאת בשורה חדשה, הזוי מדי, מאולץ מדי וקצת מיותר, בשלבים רבים של הסרט. ולא יודע אם שמתם לב, או לא... הוא שוב עושה את זה בלימוזינה. שני סרטים רצופים של קרוננברג, בהם פטינסון בלימוזינה וכמובן, איך אפשר בלי סקס סוער בלוקיישן הצפוף, אך מרווח יותר מחלקו האחורי של רכב פרייבט רגיל, בו מרביתנו נוהגים.



העלילה, הלוקחת את צופיה לנוף ההוליוודי הקלאסי, עוצרת בתחנות הביניים הפחות זוהרות, שלא רואה אותן קהל המעריצים והצופים והן מציגות חיים ריקניים מתוכן ועודף חשיבות עצמית של הכוכבים ההוליוודיים, מינקות ועד בגרות. סדר עדיפויות קלוקל ומטרות נשגבות, מבחינה מקצועית, המושגות בדרכים עקלקלות ולא כשרות במאת האחוזים. המטרה מקדשת את האמצעים - ובכן, מדויק למדי.



היריעה הנמתחת מציגה חלקים משפחתיים בנוף ההוליוודי וההרס הפנימי והריקבון של התא המשפחתי, הכולל התעללויות מוגזמות של ההורים בילדיהם וגם להפך וקריסה טוטאלית של המעורבים בחיי הזוהר מהבחינה המשפחתית. ג'וליאן מור מגלמת כוכבת מזדקנת, ששמה דגש על המראה ומנסה לרדוף אחרי הישגי אימה, חרף הסבל שסבלה ממנה לאורך השנים, מעבר לכך היא מציגה התנהגות לא סדירה ואף מופרעת, כאשר מדובר בעבודתה וברצון שלה להיות מלוהקת ולא להיעלם מאותה מפת כוכבים הוליוודיים, כאשר היא מציגה שלל אמצעים דוחים להשגת המטרה וזיוף, אוי... כמה זיוף.

בקצה לא רחוק של הרחוב חיים להם אבא קיוזאק המאוס ואמא וויליאמס המרגיזה ומגדלים בכישלון רב סופר סטאר קולנועי בהתהוות, שיצא מעצבן ודוחה יותר משניהם וכמובן, שהספיק להשתחרר ממוסד גמילה בגיל, ההוליוודי הבוגר - 13, אותו ילדון נערון כבר מספיק להתנסות בשנים מועטות במגוון חוויות, אשר מבוגרים לא חווים כל חייהם ונמצא במסלול התרסקות עצמי, כאשר אימו סוכנתו מנסה לגונן עליו מטעויותיו והעולם הקריר שעוטף אותו.



בין שאר הדברים ההזויים והפסולים שמציג הסרט ישנן מערכות יחסים פורות, מלחיצות ומשפיעות עם רוחות רפאים, גילויי עריות ענפים ומיה וואסיקובסקה אחת, פסיכית מטורללת וכל כך נפלאה, הממשיכה לגרום לכותב שורות אלה להתמוגג כבר הסרט, המי יודע כמה ברציפות מתפקודה המצוין בתור כוכבת עולה וכובשת בנוף ההוליוודי, היא מעלימה את הבנאליות והשיגרתיות הפטינסונית וממלאת את הסרט במגוון צבעים ומצבי רוח. וואסיקובסרה היא ההבטחה ההולכת ומתממשת מדי סרט ובזה אחר זה, גם למור לא חסר, כאשר היא נעה ונדה בין מצבי רוח והשילוב הישיר בין השתיים יוצר כימיה מעניינת ויחסים מרתקים. מעבר לכך, הוא מציג שתי דמויות שונות כל כך ובעיות לא דומות, אבל קו אחר דק שעובר בין השתיים, הרצון להיות נחשקות ונאהבות ולא משנה באיזה גיל ובאיזה סטטוס.



קרוננברג משרטט את האכזריות ההוליוודית בקווים שכבר שורטטו לא אחת, הוא עושה זאת לא רע לעיתים והזוי ומשמים לעיתים נוספות, "שדרות סאנסט" לעניים, אם תרצו, אבל אם הסבלנות מצויה בחיקכם, אתם בהחלט יכולים להזמין אותה למבחן בשידור ישיר ולבחון את היצירה השנויה במחלוקת של אומן קולנועי, שנמצא בדעיכה מסוימת בקריירה, אחרי שיאים ופסגות גבוהות, הוא לומד על בשרו כיצד מגיעות גם הנפילות.