שמונה נשים יושבות בתא המוות, כל אחת מהן מתמודדת עם רגעיה האחרונים בעולם. הן חוות רגעים של יופי לצד כאב עמוק, זוכרות את האהבות, האובדנים והפגיעות שעיצבו את חייהן. כל אחת מהן משקפת את סיפור חייה המורכב, מלא בחטאים ותקוות שנשארו מאחור, ומנסה למצוא משמעות רגע לפני שהסוף מגיע. בתוך המתח והייאוש, הן מזכירות לעצמן ולסובבים אותן את המורכבות של החיים – את הכאב והאהבה, את האשמה והסליחה, את התקווה והייאוש. הסרט חושף את המציאות הקשה של הנשים הללו מנקודת מבטן, כשהן מתמודדות עם גזר הדין הסופי ומנסות להבין את משמעות חייהן מול המוות המתקרב. כל סיפור אישי מתגלה כפסיפס אנושי של רגשות, טעויות והזדמנויות שנפסלו, ויוצר תמונה עמוקה ומורכבת של החיים בתא המוות. המפגש עם סופיות החיים מביא לידי ביטוי את המאבק הפנימי שלהן, את ההרהורים על העבר ואת הרצון להשאיר חותם, גם אם קטן, על העולם לפני שהן נפרדות ממנו. הסרט מציג את הנשים לא רק כעברייניות, אלא כבנות אדם עם סיפורים, רגשות ותקוות, כשהן עומדות בפני המבחן הקשה ביותר – רגעי החיים האחרונים שלהן. הסרט מדגיש את האנושיות של כל אחת מהנשים, חושף את הפגיעות והכוחות שבהן, ומזמין את הצופים להרהר בשאלות מוסריות וחברתיות עמוקות. דרך דיאלוגים אינטימיים ורגעים של שקט, מתבהרות דילמות של צדק, חמלה והשלמה. הנשים מתמודדות עם זיכרונותיהן, עם משפחותיהן ועם תחושת הבדידות שמלווה אותן. הסרט אינו מציג שיפוט, אלא מאפשר הצצה ללבבות מורכבים ולנפש שנאבקת לקבל את גורלה. כך, "נשים מתות מהלכות" הופך לסיפור אנושי אוניברסלי על התמודדות עם סופיות, על משמעות החיים ועל הצורך בקבלה והבנה, גם במצבים הקשים ביותר.
