אחרי שנמאס להם לציית למנהלים, ניק (ג'ייסון בייטמן), דייל (צ'ארלי דיי) וקורט (ג'ייסון סודייקיס) מחליטים להיות הבוסים של עצמם ולהקים עסק משלהם. אבל משקיע נכלולי מושך במהרה את השטיח מתחת לרגליהם ומשאיר אותם חסרי כל. מיואשים וללא סיוע משפטי השלושה שחולמים להיות יזמים, רוקמים תוכנית לחטוף את בנו הבוגר של המשקיע ולבקש כופר תמורת שחרורו.
nir1521כל כך שמחתי ששמעתי שהם חוזרים, הסרט הראשון היה, איך לומר בעדינות: הורג מצחוק! כך שציפיתי לאותו הדבר גם, לא יכול לומר שקיבלתי את מה שרציתי אבל מאוד נהנתי מאוד.
בשונה מהסרט הקודם, שלושת החברים מחליטים בסרט הזה להיות הבוסים של עצמם ולקדם את הסטארט אפ שלהם (שהוא די מפגר אני חייב להודות) עד שמגיע אליהם משקיע שכל מה שהוא רוצה זה את הכסף שלהם שבינתיים הבן ש לאותו משקיע מנסה להרוג את אבא שלו. עלילה מסובכת יש כאן, גם בסרט הקודם הייתה ובשתי המקרים זה פועל לטובת הסרט.
התסריט פה נחמד מאוד אבל יותר מדי מנסה לרכוב על הגל של הסרט הראשון והמוצלח יותר, מבחינת הבימוי קשה להבחין בהבדלים בין שתי הסרטים למרות שמדובר בבמאי אחר בכלל, כניראה שגם הוא די מנסה לרכוב על הצלחת הסרט הראשון.
השחקנים שהובילו את הסרט הקודם רובם ככולם עדיין פה אבל מצטרפים אליהם כריסטוף ואלץ שכמו תמיד גם פה הוא בתפקיד הרשע וכרגיל מגלם אותו בצורה מושלמת רק שפעם הוא נתן לעצמו להצחיק ולהיות לא רציני. בנוסף אליו גם כריס פיין בתפקיד הבן שלו, אחרי שהופיע בלא מעט סרטים כושלים (ג'ק ריאן, אל תוך היער) שהראה בהם יכולות משחק בינוניות ומטה מגיח הנה לתפקיד חמוד ומעולה שיושב עליו כמו כפפה ליד. על השלושה אין אין טעם מלדבר בכלל, מוכיחים שו יכולות קומיות אדירות.
הסרט מצחיק מאוד, לא כמו הראשון אבל כסרט קומדיה הוא עושה את העבודה ומעביר שעה ו-50 בצורה הכי כיפית שיכולה להיות.
ציון: 7/10
לפני 5 שנים
0 אנשים אהבו
B0B0השילוש הקדוש חוזר, במצב קצת שונה ועם רצון להיות הבוסים של עצמם אחרי טראומת הפרק הראשון, הם עולים על סטארט אפ משל עצמם ומנסים להצליח בגדול בתור בעלי בית עצמאיים, שמנסים לפלס את דרכם בעולם הגדול. כל זאת ועוד עד שהם נתקלים בדרגה מעליהם, בעל בית ובעל עסק ותיק ודורסני, שמאלץ אותם להתכופף עד שבירה ולחשוב על דרכים, לא אלגנטיות, לצאת מהצרה הקיומית בה הם והחברה שלהם עומדים.
הסרט הזה נשען על הצלחת הראשון וכמעט שומר על הרמה שלו, למרות שאין צורך לציין שהוא חולה במחלת סרט ההמשך ואת מרבית השטיקים כבר למדנו לחבב בראשון ולכן אנחנו זורמים בקלילות יתרה עם הסרט השני, בעוד שהסרט הראשון יחסית טרי מבחינת שנת היציאה והזיכרון הכללי (ובוודאי שטוחנים אותו בטלוויזיה בלוויין מדי כמה חודשים במשך אותם שלוש שנים).