"משפחה מנצחת": וויל הי איז

שמו המקורי של הסרט משדר, בגדול, רק איש אחד. השם המקומי, איך לא? הולך על הבנאליות המסורתית וחסרת ההשראה והולך לכיוון המשפחה, אבל גם בכל סיפור המשפחה הזה, אין גדול יותר מהפטריארך, אשר מצטייר בכמה סוגי צבעים. מי שטניס עובר לידו והוא מכיר מונחי בסיס וכוכבי בסיס, עשוי להתבלבל בכל מיני שלבים של הסרט, כאשר ונוס הולכת ונוגסת בעוד ועוד זמן מסך, כיוון שהזכורה כגדולה בכל הזמנים הייתה סרינה. האחיות הכוכבות של עולם הטניס לא באמת יכולות להיות נושא שולי בסרט שמדבר על התפתחות הקריירה שלהן, אבל מי שבהחלט נמצא כאן לקחת את המושכות ואור הזרקורים אל פניו, הוא האב, ריצ'ארד - המגולם על ידי וויל סמית' והוא הכוכב הנוצץ ביותר של הסרט ושל הסיפור.

את הסיפור של האחיות וויליאמס מכירים חובבי הטניס בעיקר. מי שלא כל כך מתחבר לספורט הלבן, עשוי להיחשף אל הסיפור, ממנו קורצו מיטב החומרים לסרטי דרמות ספורט מצוינים, בפעם הראשונה בחייו. הספורט הלבן קיבל באופן רשמי וחתום, אי שם בשלהי שנות התשעים, את תוספת הצבע שכל כך הייתה חסרה לו. על הצבע, הצמות והיכולת הנדירה, אחראי בעיקר אדם אחד, אשר לא היה מוכן לקבל "לא" בתור תשובה. ריצ'ארד וויליאמס, אביהן השנוי במחלוקת ועם זאת, המסור ויש האומרים: הגאון, של האחיות וויליאמס, היה המנוע העיקרי לזריחת הקריירה של השתיים, כאשר על הדרך הוא גם שמר עליהן הרחק ככל האפשר מהרחובות התובעניים של קומפטון.


וככה, בנות, מכינים לימונדה מ-ימבה לימונים | באדיבות Tulip Entertainment

סרטו הארוך השלישי, בסך הכל, של ריינאלדו מרקוס גרין ("ג'ו בל") מרגיש לעיתים נוסחתי וצפוי, כי את הסוף....נו, באמת. עם זאת ומתחת לערימת הקלישאות והבידור הקליל יחסית, מסתתר כאן סרט מאוד חם ואנושי, שכמובן לוקח את הבלתי אפשרי, מתוך הסלאמז והרפש של הגטו בקומפטון, היישר אל לב ליבו של קונצנזוס הטניס העולמי, אשר לימים (ונכון לעכשיו ימים עברו) יהפוך להיות המגרש הביתי של האחיות וויליאמס. אי אפשר לקחת סיפור סינדרלה מבלי לכלול את סינדרלה בתוך הסרט עצמו ואי אפשר לקחת סיפור הישרדות, חינוך ואימון ביתי ועוד אי אילו אלמנטים בסרט ולעקור אותם אל מחוץ לקומפטון עצמה, מבלי לספר את ההיסטוריה המשפחתית בתוך השגרה השוחקת, המאיימת והמלאה כל כך של משפחת וויליאמס.

אז את הסוף באמת כולם כבר מכירים, או לפחות את חלק מהעובדות בנוגע לשתי האחיות. בנוגע לשאר החלקים, בכלל לא בטוח שכולם הספיקו להכיר את האיש שיכול לשים את יעקב בוזגלו בכיס הקטן שלו ולגרום לו לקפוץ לשמיים ולנבוח. האיש שהמציא את "הילדות ענקיות", שני עשורים לפני שבוזגלו האב טבע את המונח בעבור בנו, מצטייר בתחילה בתור טיפוס מסוג מסוים. הצופים וכך גם האנשים אשר נמצאים תחת מרותו לא מרגישים מאוימים על ידו, לפחות לא בשלבים הראשונים, בהם המוטיבציה היא המצרך החשוב ביותר אותו אפשר לרכוש, דרך עבודה קשה ולתת לגלים שלה לשטוף את הנישאים עליה אל עבר הפסגה הגבוהה ביותר שהוא יכול לדמיין עבורו.


אל תתבלבלו...אלו כדורי טניס, לא לימונים מהתמונה הקודמת | באדיבות Tulip Entertainment

באמת מדובר כאן באחד מסיפורי הסינדרלות הגדולים ביותר בכל הזמנים, כי באמת מי היה יכול להאמין שמתוך שכונות המצוקה הקשות ביותר, ייצאו שתיים מהטניסאיות הגדולות בכל הזמנים כאשר, למרבה התדהמה, אותן השתיים משתייכות לאותה המשפחה. אבל סיפורו של הסרט לא מגיע לתהות על גודל המזל שהיה לאחיות וויליאמס, כי על גודל המטריה הקשיחה, אותה פרש אביהן של השתיים - ריצ'ארד, מהיום שהן נולדו. כיצד אותו האיש הגיע, דרך אמונה, עקשנות וצדקת דרכו, לאורך כל הדרך, להפוך שתי ילדות חמודות לשתיים ממפלצות הטניס הקשוחות ביותר שראה העולם. הן חרטו ועדיין חורטות את שמותיהן בספרי הימים של הספורט ושל ההיסטוריה והסרט הנוכחי פשוט מציג חלק מכברת הדרך שעברו השתיים, בחסות אביהן.

ריצ'ארד מוצג בתחילת הסרט כמו אדם מעט הזוי, אשר מתייחס בהומור נאיבי כמעט לתוצרת שיש בביתו ובעיקר כזה שלא נותן לשום דבר להסיט אותו מדרכו. הוא נחוש להפוך את בנותיו: ונוס וסרינה, לכוכבות ספורט וגם אם הוא מציג את עמדתו בצורה נאיבית למדי, ניתן לראות כי רחוק מאוד האיש מלהיות תמים, בכל אופן או צורה שהם. האיש כתב חוברת מפורטת של כמעט 80 עמודים, בנוגע לדרכי האימון לבנותיו, עבר דרך כל המאמנים האפשריים בשוק ולא הסכים לקבל "לא" בתור תשובה. כאשר ריצ'ארד מצליח סוף כל סוף לשחרר את האחיזה מבנותיו בכל הנוגע לאימון, על מנת לפנות זמן לקריירה המתהווה שלו בתור סוכן בעצמו, של בנותיו הוא הופך מגונן מדי לעיתים והדרך שלו מתנגשת עם דרכיהן של בנותיו.


באמת שהמכנסונים האלו מתחילים כבר ללחוץ לי | צילום: Screen Rent

ההצגה של ריצ'ארד בתור עסקת חבילה הומוריסטית במיוחד מרגישה קצת פחות אותנטית, לצופה ההדיוט ועם זאת, עם מחקר קטן, קריאה וצפייה בעובדות שבשטח מתגלה אמת כמעט מדויקת ברמת הגימור והביצוע של סמית'. הוא מיטיב לגלם את דמותו של ריצ'ארד, אשר נעה בין רכות, עדינות ותמימות לבין קשיחות בלתי יאומנת, אותה הוא כמובן מתרץ בתור חובה על מנת להגיע לשמור על בנותיו מהרחובות הקשוחים והבלתי סלחניים של קומפטון ודרך כך גם לנסות ולהגיע לשלמות ומצוינות. עובדות אלו מגיעות כמעין הנגדה בין טחינת השכל לבנותיו בנוגע למצוינות ולשאיפה לרמות הגבוהות ביותר, אל מול בקשתו אליהן שיזכרו כי המשחק הוא כאן בשביל לגרום להנאתן של הבנות.

מדובר בסרט נהדר, מעניין ושובה, אך לא כזה, אשר מצליח להתעלות לרמה יוצאת דופן, כאשר הוא מספר את סיפורן של האחיות לבית משפחת וויליאמס ובעיקר את הסיפור בנוגע לאביהן, שבאמת יצא מגדרו במהלך חייו על מנת לספק לבנותיו כרטיס יציאה פתוח מהגטו וניסיון להפוך להיות פנומנליות, בעיקר דרך מוסר עבודה גבוה ושאיפה למצוינות. בתור סרט שהולך לכיוון סוף ידוע מראש, ניכר כי יש בו את כל הכלים הטובים ליצירת דרמה ספורטיבית ומרתקת, על אף שמרביתם מוליכים בשבילים מוכרים וקצת חסרי מעוף.


וזה המקור | צילום: insidetennis

משפט על הסרט
בסך הכל מרצה ומספק בתור דרמת ספורט, שידועה מראש לכל צופה. סרט מעניין וכזה ששואב את הצופים, בעיקר בזכות סיפור החיים המדהים והדמות הדומיננטית, אשר מגלם וויל סמית'.

משפט על הבמאי
ריינאלדו מרקוס גרין לא מצליח לסחוט הרבה יותר מדי מהבנאליות שבין רחובות הפשע, לבין הספורט הלבן. חובב דרמות ריאליסטיות מובהק, על פי ההיסטוריה שלו והוא מוסיף עוד אחת כזו לרשימה.

משפט על השחקנים
וויל סמית' בהופעה נהדרת, אשר גורמת לו לרתום את כל גופו ותנועותיו, על מנת להידמות לאב. תפקיד עדין ומאופק, כאשר צריך וגם יצרי ונלהב, כאשר נדרש ממנו שוב. ג'ון ברנת'ל בתפקיד ממש לא אופייני, שרק מדגיש את כשרונו והוורסטיליות שלו. דילן מקדרמוט בתפקידון פצפון ולבסוף צמד הנערות: סניה סידני ("גדרות") ודמי סינגלטון ("הסנדק של הארלם") בתור האחיות וויליאמס.

משפט על אורך הסרט
שעתיים ורבע קצת מתישות, שבהחלט יכלו להתקצר, אבל זורמות באופן יחסי.