נטפליקסים בשירות BLM

שנת הקורונה, כידוע, הביאה איתה גם גל מחאות, עקב הרצח של ג'ורג' פלויד וכמובן קשרה אליה גל של סרטי מחאה או סרטי הצגת המציאות של חיי השחורים בארצות הברית. נטפליקס הצליחה לגרוף אוסקר בעזרת אחד מהסרטים אשר מייצג באופן מובהק (אולי אפילו מובהק מדי, יש שיאמרו) את הקושי בחיי השחורים בארצות הברית ובעיקר אל מול אוכלוסיית השוטרים. סרטים אחרים אולי לא הגיעו לטקס האוסקר, אבל בהחלט עשו עבודה נאמנה בהעברת המסר ובעיקר בביסוסו, במציאות שבה אוכלוסייה שלמה מחפשת תיקון ופיצוי (קולנועי לפחות) על שנים של עוול. אז...הנה באים הגברים בשחור [כפיים, כפיים].


"זרים גמורים": העיקר שדיברו עליהם כל הדרך אל האוסקר

והפעם הסרט הקצר מקבל באז שאינו ישראלי, אבל יש בו משהו שלא מעט ישראלים ידברו עליו. הוא בנטפליקס וכאמור, עד לאחרונה זו הייתה רשת הסטרימינג היחידה בארץ, אשר יש לכולם גישה אליה. אמזון פריים החל להזדחל פנימה, אבל עד כה נטפליקס הם חברת הסטרימינג היחידה שמהווה מעין מדורת שבט מודרנית, כאשר היא מייצרת שיח על תכניה. בין אם מדובר בסרט, סדרה או דוקו, נטפליקס לכדה את הציבור בישראל וכל תוכן חדש שעולה אצלה, עולה אוטומטית לסדר היום המקומי ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר במועמד בולט לאוסקר (אשר גם זכה בסוף), גם אם מדובר בקטגוריית הסרט הקצר ובטח ובטח כאשר מדובר על גזענות והבדלים בין שחור ללבן.


אני ואתה....זה פשוט לא מסתדר, גבר | צילום: IMDB

עלילת הסרט מציגה את סיפורו של קרטר, בחור אפרו אמריקאי (הראפר ג'ואי בדאס), אשר מתעורר לאחר סטוץ לילי ורוצה להמשיך את יומו, הביתה לכלבו האהוב. ברגע שהוא מסיים את ענייני הבוקר שלו בבית של הבחורה איתה בילה את הלילה, הוא יורד למטה, מדליק סיגריה ו....מותקף על ידי שוטר לבן (מגולם על ידי אנדרו האוורד), זועם וכזה שלא מוכן לשמוע אף הסבר הגיוני. ג'ורג' פלויד מיד עולה בראש ואכן החלק הראשון של הסרט מעלה בדיוק את ה-I Cant Breath המפורסם ואתם יודעים, פחות או יותר, לאן הסרט הזה הולך ועל מה הוא הולך לגרום לכם לדבר לאחר הצפייה בו.

אמנם הצפייה הזו לא תארך הרבה זמן, אבל הדיון בסרט ובתמה המרכזית שלו עשויה לקחת לא פחות מאורכו בן ה-30 דקות. סרטם של טרוון פרי ומרטין דזמונד רו; במאים של קליפים, סדרות וסדרות דוקו, הוא סרט שנעשה בצורה מוטית מאוד ואיננו מותיר יותר מדי מקום למחשבות או תהיות בנוגע לכיוון שאותו לוקחים הבמאים. הוא זורק את האמת שלהם ושל אוכלוסייה שלמה בפנים, אולי אפילו משמש בתור שופר בוטה ומאוד ברוטאלי, על מנת לשאת את הכאב ולפזר אותו בפניהם של הצופים. הסרט ממחיש, יותר מכל, כיצד אוכלוסיית השחורים בארצות הברית חשה, כאשר הם יוצאים לרחוב, לעשות את הפעולות היומיומיות הרגילות שלהם ונתקלת ברוע וגזענות בלתי מוסברים, מצידה של המשטרה והממסד הלבנים.


מה יש לך לחפש למטה, מה? תישאר איתי ונעשה עוגות | צילום: IMDB

מצד שני, הצגת האדם הלבן ומדויק יותר - השוטר הלבן, בדמוניזציה כזו מוקצנת מרגיש קצת יותר מדי. גם אם יוצרי הסרט רוצים להעלות את הנושא לדיון, בפעם המי יודע כמה ובטח בימים שבהם תנועת Black Lives Matters תופסת תאוצה, בייחוד אחרי אירוע הרצח של פלוייד, ייתכן והם היו יכולים לבצע מסר יותר מפויס או קצת פחות מוקצן ומוטה. אפילו עם כל הרצון לתמוך במאבק, להבין ולהכיל את הדרך שבה הם בוחרים לבטא את עצמם, זה עדיין מרגיש יותר מדי; יותר מדי מוקצן, יותר מדי דורש יחס ופשוט יותר מדי בצד אחד...מצד שני, אולי זה בדיוק מה שצריך בשביל למשוך את תשומת הלב ולייצר המשך דיון, שלא יקרה בכל פעם שנרצח עוד אדם שחור בידי המשטרה.






"קאובוי של אספלט": מי יודע מהיכן מגיע השם Cow Boy?

הקוץ באליה מגיע מהרגע הראשון שהסרט נוחת עליכם, כאשר עלילתו מנחיתה את אחד הסיפורים הישנים ביותר בז'אנר. קול, צעיר אפרו-אמריקאי מוסע על ידי אמו מדטריוט אל עבר פילדלפיה, שם שוכן אביו, שאיתו לא היה לו קשר כמעט בכלל בשנים האחרונות וזאת על מנת שיציל אותו מעצמו ומהתרסקות ונפילה לקרשים. במקרה, רצה הגורל ואביו מתגורר בלב ליבה של שכונה, שחלק מתושביה הם בוקרים מודרנים אורגינליים, שמתמרמרים על היחס שהם מקבלים מהמדינה ומתרפקים על ימים, בהם היו מוערכים יותר, ביחד עם סוסיהם, המשמשים מקום מפלט לנוער בעייתי וכאלו המונעים התדרדרות פוטנציאלית של צעירים סוררים כמו קול. הקוץ המרכזי הוא עצם הקו העלילתי השחוק עד אל מתחת לפרסות הסוסים וקשה לומר שהוא מפתיע מישהו בשלב כזה או אחר של הסרט.


אתה תבוא, תרכב על סוס ותשפר דרכיך! | צילום: IMDB

החלק המרענן של הסרט הוא לאו דווקא הסיפור של החיבור בין הנער לבין הסוס ולבין אביו, כי גם כאלו ראיתם בעבר ובערימות, כי אם סיפורם המרגש והאמיתי כל כך של מגדלי הסוסים מרחוב פלטשר בפילידלפיה. הקהילה המחוברת הזו היא לכשעצמה הרעיון המרכזי והשווה חקירה בסרט, הרבה מעבר לסיפור הבנאלי בין ילד לאביו ולסוס, שיעמוד בייעודו ויהפוך את הילד הפרובלמטי לקוביית סוכר, שאותה יעניקו לסוס, לאהוב וללקק כל מילימטר ממנה. על אף שמרבית השלבים ברורים ומובנים, לכל אורך הדרך, אי אפשר שלא לבצע חיבור לתוכן הסרט וזאת גם לא מעט בזכות הקאסט והעלילה, הזורמת למדי.

ריקי סטאוב, בסרטו הראשון, דווקא מצליח לייצר עניין בלא מעט מפגשי סולו, במסגרתם שניים מגיבורי הסרט פותחים את הלב במפגש אחד על אחד ואפילו במפגשים מרובי משתתפים הסרט מנסה לתת רקע על הרחוב, ההיסטוריה שלו ושל הבוקרים השחורים, אבל בלא מעט שלבים זה מרגיש כי כל סיטואציה נמרחת במשך לא מעט זמן והצופה יוצא עם מעט מדי. על אף המריחות היחסיות, הסרט הזה מרגיש כאילו חסרים בו המון שלבי התפתחות עלילתית וזאת, כאמור, חרף זאת שהוא מתנהל בקצב איטי למדי ומתקרב לשעתיים. סטאוב, שעד עתה היה שחקן והתמקצע בכתיבת תסריטים קצרים או שביים אחד כזה לפני הסרט הנוכחי, מביא אל הצופים את החוויה של פילידלפיה עם הרבה Vibe נוסטלגי, שלעיתים נבלע בתוך הלכלוך, הזוהמה והפשטות העירונית, שהם מנת חלקה של השכונה המעורבת (סוסים ואנשים).


אתה תבוא, תרכב על סוס ותחרבן דרכיך! | צילום: IMDB

לקלחת מכניס גם סטאוב את יחסי השחורים-לבנים וגם כמובן טוען את נושא הגזע משל היה כרטיס מתעדכן של הרב תו. הצופה יכול לבחור בכל שלב של הסרט היכן הוא פורק את רגשותיו ואילו הסרט יודע להתמודד עם שני הרעיונות המרכזיים שלו היטב. לעיתים זה מרגיש שהפוקוס מנסה להיגנב על ידי העלילה המרכזית, אבל כבודם של הבוקרים השחורים המודרניים עדיין מוטל כאן על הכף ומקבל את המיקוד שלו גם במהלך הסרט, ברגעים מרגשים שיצאו אל מחוץ למצלמה. אידריס אלבה וקיילב מקלאפלין עושים עבודה נהדרת ואיתם צוות שכולל עוד כמה מוכרים כמו מת'וד מן וג'ארל ג'רום ("אור ירח"), אבל בעיקר שחקנים לא מקצועיים שנמצאים בשביל לייצג את הרחוב הייחודי שממנו הם באו.





מפלצת: אתה מי שאומרים לך שאתה?

שוב קלווין האריסון ג'וניור בתפקיד התלמיד המבריק שמסתבך וזה הולך ונראה כמו דפוס חוזר לבחירת התפקידים שלו. הפעם בסרט שהוקרן בפסטיבל קאן לפני שלוש שנים. האריסון ג'וניור יונק כל רגע משנותיו הצעירות ופורח בתפקידים ראשיים, המיועדים לשחקנים בגילו ובסטטוס שלו והוא שב ומגלם צעיר שחור, אשר אשמתו המרכזית נובעת בעיקר מצבע עורו. על אף שהסרט הגיח לראשונה להופעות אורח בבתי הקולנוע לפני שלוש שנים, הוא נוחת עכשיו בנטפליקס, בעיתוי שאין רלוונטי ממנו, וכמובן שהוא משרת היטב את הנרטיב המוביל בתנועת ה-Black Lives Matters, שמעצימה כל צפייה בסרט, שגיבוריו הם שחורים וסובלים מקיפוח.


אפשר מספריים? אני רוצה לגזור את הטיקט | צילום: IMDB

סטיב הרמון הוא נער צעיר, אשר לימודי הקולנוע המבטיחים שלו נקטעים עקב שוד חנות מכולת, אשר השתבש וקיבל תפנית חדה, אלימה וקטלנית. בעודו עומד למשפט ביחד עם עוד מספר פושעים שחורים וצעירים, הוא מהרהר בעברו ובהיכרות שלו עם הטיפוסים שהובילו אותו למצבו, ביחסים עם הוריו, חברתו וחבריו. הוא מסתכל על ההווה שלו בכלא, מול עורכת הדין שלו וכמובן שחושב על עתידו, אשר יכול להיפגם באופן רציני, בגלל מה שניכר כמעורבות, מצידו, לשוד האלים שהשתבש.

אנת'וני מנדלר, במאי קליפים במקצועו, כבר יותר מעשרים שנים, מביים את ספרו של וולטר דין מיירס ומעטר אותו בקאסט עשיר בשחקנים מוכשרים, שמרביתם נמצאים בתור תפאורה בעיקר, מלבד השחקן הראשי הנפלא. מנדלר לוקח את הצופים ומעניק להם מבט מהצד, עם כמות מידע קצת יותר עשירה מזו שמגיעה למושבעים במשפטו של הרמון, כאשר הוא מציג את העלילה באופן קצת מבולגן, מערבב בין זמנים, סיפורי רקע ומבליט בעיקר דמות אחת - הגיבור הראשי, שעומד למשפט על מעורבתו במקרה השוד שהשתבש.


מאמי, אני לא יכול יותר, מכבה את עצמי לרבע שעה, סבבה? | צילום: IMDB

מנדלר מנסה לחשוף, בפעם המי יודע כמה, שמי שעומד למשפט לפני כל עובדה שהוצגה במשפט, הוא קודם כל צבע עורו של הנאשם והוא גם מציג זאת בעזרת סיבוב מראה לציבור הצופים, אשר משמשים בתור מושבעים מוטים מעט. שם הספר והסרט הם הדין שנחרץ, עוד לפני שסיפורו של הגיבור מסופר ועל כן מדובר באתגר לא קטן, עבור במאי הסרט וצוות השחקנים שלו, לנסות ולזכות אדם שהואשם עוד בטרם עלה להעיד.ג'פרי רייט ו-נאס, הראפר, הם שניים מהמפיקים של הסרט (בנוסף לג'ון לג'נד, הזמר), אשר כולל גם שחקנים נפלאים דוגמת ג'ון דיוויד וושינגטון, ג'ניפר האדסון, טים בלייק נלסון והראפר ASAP Rocky במה שהופך להיות ציון דרך חודשי נוסף בנטפליקס למען קהילת השחורים בארצות הברית.