"מיס סלואן": האישה הלא טובה

מיס סלואן היא הסיוט של כל בתי המשפט אי פעם. היא הלוביסטית הכי נוראית שתמצאו בשוק המשפטים; היא חדה, היא חתרנית והיא בעלת יכולות ניסוח ודיבור פנומנליות, היא יכולה להוציא את הפושע הכי נוראי בעולם זכאי ואת האיש הכי מוסרי וטוב בעולם אשם. ניתן להגיד שאם אתם רוצים להיות עורכי דין, לוביסטים או כל עבודה אחרת בתחום המשפטים, להיות "מיס סלואן" יהיה החלום שלכם. את "מיס סלואן" בסרט משחקת ג'סיקה צ'סטיין, והיא, כנראה, השחקנית הכי מוצלחת שיכלו להלביש לתפקיד הזה אי פעם. אני לא זוכר שנהניתי לראות אותה כל כך מאז ששיחקה ב"כוננות עם שחר" הידוע.

מיס סלואן, למרות התדמית הקשוחה והאפלה בסרט, מתגלה כדמות מאוד מוסרית כאשר נדרשת לפעול למען קמפיין לקידום מכירת הנשק באופן חופשי בארה"ב, ובוחרת לא רק שלהתנגד אלא לפעול למען קמפיין אשר נוגד את החוק ובעד שימוש בנשק רק בידי אנשים בעלי רישיון לכך. נשמע משעמם? גם אני חשבתי, אך יש שני דברים שהופכים את הסרט הזה, בסופו של דבר, למרתק, והם: ג'סיקה צ'סטיין וגו'נתן פררה, תסריטאי נהדר שזוהי גם היצירה הראשונה שכתב.



ג'סיקה צ'סטיין. את השם הזה תראו בכל מקום הקשור לסרט, בפוסטר שלו, בכתבות עליו ובביקורת הזו כמובן, מהסיבה הפשוטה: היא פשוט נפלאה. כאן היא משחקת דמות קשוחה, מלאה בכרזימה, זריזת מחשבה וחכמה באופן מבריק. היא מצליחה ליצור תדמית של הלוביסטית המושלמת, כזו שתהיה איידול לרבים מלומדי המשפטים. היא כל כך נפלאה שהיא מדברת כמעט לאורך כל הסרט בלי הפסקה, לא נותנת לאף אדם להשחיל מילה, ובכל זאת היא מרתקת. אני מסוגל להקשיב לאישה הזו שעות מבלי להשתעמם.

אך מעבר לעובדה שמדובר בדמות פנטסטית, היופי בסרט הוא שהוא מצליח גם להעלות דילמות מוסריות ברמה גבוהה אודות השימוש בנשק, וגם, בין היתר, ליצור עלילה מאוד מפתיעה. אמנם ישנם כאלה שיגידו שהסרט צפוי ורמת המתח לא כזו גבוהה, אך בעיני, כאחד שראה הרבה מותחנים בחייו, מדובר בחתיכת סרט מפתיע וכזה שהרבה צופים יסיימו אותו במילה "פאק!" ובמובן החיובי, כמובן.



"מיס סלואן" הוא סרט שעם כמה שהעלילה שבו מוצלחת, בסופו של דבר מדובר בסרט דמות. הדמות הזו, באופן חינני ביותר, איננה מושלמת, ורואים בסרט נקודות קטנות בהם היא מתחרטת שאינה יכולה ליצור חיי משפחה, רגש וחברות לטובת הקריירה. החיסרון היחידי שמצאתי מהבחינה הזו היא שמיס סלואן, למרות כל המגננות, יוצאת מוסרית מידי; היא בוחרת בסוף הסרט לשלם מחיר כל כך כבד שאני בספק אם הייתה מוכנה לשלם את המחיר הזה אם הייתה קיימת במציאות. בסופו של דבר, הסרט הופך את מיס סלואן מדמות מחושבת, קרה ואינטלגנטית, לדמות רגישה, אימפולסיבית ואידיאולוגית מסוג ז'. הצדק לא שווה כל מחיר, אבל כנראה שהתסריטאי חשב ההפך. ויחסית לתסריטאי שזו העבודה הראשונה שלו, הוא ללא ספק הצליח לרתק אותי במשך כמעט שעתיים וחצי, אז אפשר לסלוח לו על כמה טעויות קטנות לעומת סרט מעולה.