"חברי הדרקון אליוט": הדרקון השני שלי

גל החידושים לסרטי עבר הוליוודיים ובתוכם חידושים של סרטי אולפני דיסני לעצמם נמשך בכל הכוח, הפעם לא מדובר באחת ההצלחות והקלאסיקות הדיסניות הנושנות, אבל בכל זאת מדובר בסרט דיסני נושן ואי אפשר שלא להגיע לסרט כזה, שאתה לוקח אליו את הילד מבלי להסתכל עליו באופן אישי לחלוטין. באופן האישי, אצל כותב שורות אלו, הינוקא, אשר מגרד את גיל ארבע מהצד של גיל שלוש, נחשף לראשונה לעלילת הדרקון הראשון שלו דרך ספר מרופט ומודבק של דיסני ששרד מימיי אביו. אליוט היה דרקון מצויר, "בלופ בלופ" ו"גלופ גלופ" היו המילים אשר מתרגם הספר המאויר ידע לתרגם לציקצוקים והנהמות מהסרט של דיסני משלהי שנות השבעים. הוא היה ירוק ברובו ועם כנפיים ורודות, הכי לא דרקון שיש, בטח לא שיש "זעם לילי" בסרט אחר שראה הג'וניור כמה ימים לפני שצפה בסרט הנוכחי. הדרקון של פיט, כפי שהסרט נקרא באנגלית מקורית, הוא הדרקון הכי לא דרקוני בעולם, די מזכיר את "שום שן" (Toothless עדיין נשמע יותר טוב) של "הדרקון הראשון שלי" בהתנהגותו, ככלב נאמן לאדוניו וגם מסורבל וקלוצי כמו כלבלב עצום בחנות חרסינה שהיא יער עבות, סמוך לעיירה מייהייבן.

רשימת העובדות שבלתי ניתן להתעלם מהן, כאשר סיימת התיישבות עם הילד והתחלת צפייה בסרט, הולכת ומתארכת ככל שהסרט הולך ונמשך. אתה מגלה שהעלילה שפעם התרחשה בעיירה פאסאמאקוואדי (שבכלל חשבת שהיא מומצאת, אבל חיפוש זריז בגוגל גילה לך שיש דבר כזה) הועברה ללוקיישן שונה לגמרי, בשם מייהייבן, שם ישנה אגדה על דרקון מקומי, אשר מספר תושבים מקומיים סיפרו שפגשו בו או נתקלו בו (עובדה נוספת ששונתה) ואחד מהם מגולם על ידי רוברט רדפורד, שנראה תמהוני וכלל לא כשיר לשבת ולשוחח עם ילדים. אין כאן את משפחת גוגן הידועה לשמצה והמרושעת עד אחרון חבריה ואין כאן דוקטור טרמינוס, רמאי, שרלטן ובעל תוכניות ברורות כיצד להשתמש בדרקון, אילו רק ישים עליו את ידיו. אתה מגלה שפיט מוצג בסרט כמן מוגלי, ילדון יער שגדל בין העצים ושוב מפשפש בזיכרון הטרי של הספר שהקראת לא מזמן לילד ורואה כי העלילה שונתה מקצה לקצה והפרט האחרון, אולי החשוב מכל – דמותו של הדרקון, זאת ניתן לראות על כריכת הספר וגם בסרט המוזיקלי, אשר הפיקה דיסני בשנת 1977 ונושא את אותו השם כמו הסרט הנוכחי, שם הדרקון היה המצויר היחיד מבין שלל הדמויות ה"אמיתיות" שעיטרו את סט המיוזיקל מבית היוצר של דיסני.


(קצת כבד יותר ממקל שזורקים לכלב)

הדרקון ההוא מפעם, היה, כפי שתואר בתחילה, ירוק, אהבלי, גמלוני, שמן, קלוצי כזה ועם כנפיים ורדרדות וזעירות יחסית למימדי גופו העצומים והדרקון הנוכחי גם נותן פלאשבק לשנות השמונים ומזכיר את "פאלקור" הדרקון מ"הסיפור שאינו נגמר", רק בצבע ירוק, בלי הדיבורים ונראה טיפה יותר טוב ומקצועי. סיפורו של פיט השתנה ועבר התאמות לחידוש גרסה ומביא את המקור להיותו יתום מהורים, הוא מאבד אותם בתחילת הסרט בתאונת דרכים ביער ומשם ניצל ומגודל על ידי אליוט, הדרקון הכי חמוד בסביבה. גם בסרט הנוכחי ישנו אב, אשר ראה את הדרקון במו עיניו ובת שלא כל כך מאמינה לו, אבל חוץ מהעובדות היבשות הללו – יוק. אין שום זכר לסרט והסיפור המקורי משנות השבעים, סיפורו של פיט נראה כמו ערבוב בין מוגלי וטרזן, כאשר הוא מובא כפליט של היער, רחב הידיים והעצים וה"רעים" בסרט הנוכחי הם חבורה של כורתי עצים, קריצה למסר אקולוגי לא כל כך סמוי, אשר ממצב אותם בצד הפחות נחמד של הספקטרום לסרט הילדים, משובב הנפש הזה.


(גם הדרקון השני שלו)

לאחר שמנסים לביית את פיט, מגלים כי הזיקה והרצון שלו להמשיך ולחיות תחת חסותו של הדרקון עדיין חזקים, למרות עצם העובדה שהוא מוצא משפחה אלטרנטיבית של בני אדם ומשם מתחיל מן סיפור "לשחרר את ווילי" בגרסה מודרנית ופטנסטית, שקצת מאבדת את הכיוון. אם בסיפור המקורי דוקטור טרמינוס והגוגנים רצו לשיר את דרכם לכיוון התעשרות מעצם העובדה שהם אוחזים בדרקון, שיוכל למנף אותם כלכלית, הרי שכאן גאווין (המגולם על ידי קארל אורבן היבשושי), כורת העצים המקומי, לא בדיוק יודע מה לעשות עם המציאה הגדולה שמצא, מעבר לכך שהוא מאמין שהוא יכול לעשות עם זה משהו, לא ברור (אפילו לו) בדיוק מה. הסרט ממשיך לפנות לקהל הצעיר עם סוף שמח, חברי ומרגש, אבל איפה שהוא במהלך הדרך וגם עם סופה, מרגיש קצת דלוח וכזה שיישכח במהרה ויירד מהמדפים של דיסני ברגע שיעבור מספיק זמן, לא מותיר חותם מעניין ולא יצבור זכויות להיות ברשימה אקסלוסיבית של סרטים שהפכו לאגדת דיסני.

ברייס דאלאס הווארד מככבת בתפקיד המשני, בתור גרייס, היערנית שמחליפה את נורה ואילו את למפי השמנמן, ההזוי, השיכור והזקן, מחליף רוברט רדפורד, קשישא, בתור האב התמהוני למחצה בתפקיד די בנאלי וחסר התלהבות ותשוקה. קארל אורבן, כאמור, בתפקיד ה"רע" יחסית, לא עוזר ליצור רגשות שליליים עזים כלפיו, מכיוון שהוא די בר חלוף בתפקידו ובתפקיד קטנטן ולא כל כך משמעותי, ניתן למצוא את אייזאה וויטלוק ג'וניור (קליי דיוויס וה"שייייט" האלמותי שלו מ"הסמויה") בתור השריף של המחוז. מעל כולם, אבל לא בהרבה, מככב אואקס פגלי, שכבר צבר קילומטראז' ב"חובשת קרבית" וב"מכאן אני ממשיך" ומגלם לא רע בכלל את פיט הצעיר.


(יאללה, הגיע הזמן למקלחת החודשית | צילום: יח"צ)

מרגיש כמו עוד דיסני מאולץ, אשר מנסה לשכתב את העבר ולמרות שהילדים שלכם כנראה יאהבו אותו, אתם כבר תביטו עליו בשבע עיניים משתוממות, בוחנות ותתגעגעו לקסם של דיסני, על אף שכלל שירה אינסופית בסרט המקורי. אין בשורה חדשה ומעניינת מהסרט הזה מעבר לעוד סרט ילדים חביב, שיתאדה במהרה מהמחשבה ומאולמות הקולנוע בעוד מספר שבועות.