"סמוך על סול 2": קאסה דל סול

כאשר הוא ערבב את כל העולם ואחותו, עבור וולטר ווייט ב"שובר שורות" אתם סלדתם, אבל נמשכתם - כמו פרפר אל אש וכאשר הספין אוף הגיע, כססתם ציפורניים ורציתם לדעת איך ולמה, למה סול גודמן הוא כזה חרא? איך הוא נהיה כזה? ובאותו הרגע בו וינס גילגן ומארק גולד זרקו לקלחת גם את מייק ארמנטראוט, אחת הדמויות המרתקות ש"שובר שורות" הציעה, זה כבר היה רומן על אמת וכזה שבלתי אפשרי להתנתק ממנו ושוב מצאנו את עצמנו מכורים, עם היד על השלט, צורכים עוד חומר ממכר מבית היוצר של "שובר שורות" (לא קריסטל מת') והאמת, מבחינת שתי העונות הראשונות של "סמוך על סול" אל מול שתי העונות הראשונות של "שובר שורות", אפשר לומר שהקרב צמוד, עם יתרון קליל ומפתיע לסול.

ההדרדרות המוסרית של ג'ימי מק'גיל רק הולכת ומחריפה וככל שזה ברור, שהוא הולך לסיים את הסיפור שלו בתור מנקה ברשת מזון מהיר, כך גובר הצימאון בשביל לקלוט איך הוא הולך לדרדר את עצמו ואת הקרובים אליו, על מנת להגיע למצב ולנקודת האפס, בו אין לו מה להפסיד והוא יכול להיות השד, שכולנו יודעים, אשר מסתתר בתוכו ומת לפרוץ החוצה. וינס גיליגן המשיך לטלטל את גיבוריו בין מצבים, בהם נדרשו להמציא את עצמם מחדש ולקחת את המצבים ואת אופיים לקצה; אצל מייק זה הלך והוציא את הצד המחוספס, המחושב והקפוא שלו, הוא הציג את רגשות הסבא בפעם המי יודע כמה ובו זמנית שלף את הרוצח הקר ומעורר הפלצות, הדוגמא המושלמת הייתה עם סיום הפרק השביעי ותחילת הפרק השמיני, כאשר מייק עיצב עם קיילי את "צינור ההשקייה", אשר שימש בסופו של דבר לשוד של משאיות משפחת סלמנקה.

אצל ג'ימי (עדיין לא סול) הטלטלה הייתה פחות קריטית במובנים של חיים, מוות ופעולות קיצוניות, אבל הפיתולים שלו מול קים ומול מעסיקיו החדשים הלכו והתגברו, ככל שאופיו הבעייתי החל לשדל אותו לבצע מעשים הנוגדים את דרך הישר, נוחה ככל שלא תהיה. רק קים המגניבה ממשיכה לתת לחליל של ג'ימי להוביל אותה, למרות כל סימני הקריאה הזועקים לשחרר, לוותר ומצוא כיוון אחר ובוחרת צד, באופן סופי בסכסוך הבלתי נגמר בין ג'ימי לצ'אק.


(אני ואתה ניפגש בצמצום העונה)

בעונה הזו ג'ימי ומייק המשיכו בשת"פ מצומצם וממקום מסוים העלילות שלהם חדלו להיפגש וההפרדה הפכה להיות כמעט מוחלטת, עד כדי פיצול במהלכי כל פרק. העונה הנוכחית המשיכה להתאפיין ביצירתיות וויזואלית, סימבולית ולא פספסה אף הברקה תסריטאית, אשר תרמה לפרקים להרים את הרף מעבר לסיפור עצמו. שוטים מכוננים, אומנותיים ויפיפיים, קומפוזיציה ומשחקי אור וצל וכל אלו הצטרפו לתושבים הקבועים: הדמויות, הסיפור ואפילו הפתיח המבריק, שתוכנו משתנה בכל פעם מחדש מבחינת הוידאו, אך נתקע ונקטע באותו המקום מבחינת האודיו. זוויות הצילום שיחקו תפקיד רציני, לא פחות מהתפקיד שייעד להן גיליגן אצל סדרת האם ולכל שוט וסיקוונס הייתה משמעות, כל כלי, חפץ או מקום העניק משמעות נסתרת או כזו די גלויה שרק צריך לחפור מעט בשביל להבין על מה היא מדברת ולמה היא נמצאת.

כן, "משחקי הכס" כבר דופקים על הדלת ונכנסים בדיוק איך שג'ימי מק'גיל אורז את מטלטליו וממשיך להרוס את הדבר הטוב הבא בחייו, אבל בעוד "משחקי הכס" וסדרת המקור של סול, "שובר שורות", נהנו משידורים מקבילים והיסטריה עולמית כללית, איכויותיה של הסדרה הנוכחית איכשהו מתמסמסות ומתבטלות, כאשר היא נראית יותר כחימום במה להופעה המרכזית של סכסוכי הסטארקים והלאניסטרים.

לפני קצת יותר מחודש, בעיצומה ועדיין לא בשיאה של העונה השנייה, הכריזו סוני ו-AMC על ההארכה הצפויה לעונה נוספת והמשך העונג והטעם הנפלא שעוד נותר לנו מ"שובר שורות" ונראה שעורך הדין של וולטר ווייט ממשיך לקבל את הקרדיט שמגיע לו, לפחות מבחינת העניין שיש בסדרה, שמגלגלת את קורותיו ואת הפיכתו מאותו חייכן, שעבד וישן במכון היופי הקוריאני למכונה משומנת ונעדרת שביבים מוסריים. אז קצת לפני שנפנה את כל הפנאי לנופים הרריים, מושלגים וארצות רחוקות ומלחמות על כס מלוכה אחד ומעוטר חרבות, הגיע הזמן לנבחרי העונה השנייה:


(מוכה, חבול ו...אהוב)

הדמות האהובה:
ג'ימי מופלא, קים שובת לב ואפילו נאצ'ו הפושע המתחבט התגנב אל הלב, אבל אין כאן פייט. סבא מייק הוא הסבא שכל אחד היה רוצה שיעשה איתו עבודות לבית הספר, לבית, לגינה או לכל סיבה אחרת וחמש דקות אחרי שתצאו מביתו, יעשה מהן כלי שישמש לפשע מינורי או מג'ורי. מייק ארמנטראוט גנב את ההצגה גם ב"שובר שורות" וכאן הוא ממשיך לגנוב כל כך הרבה מהזרקורים, שאך טבעי שהוא מקבל זמן מסך כמעט שווה לזמן המסך של ג'ימי. כולנו יודעים איך ג'ימי יסיים וגם איך מייק יסיים, אבל כולנו יודעים מה מניע כל אחד מהשניים ובעוד שג'ימי, עדיין אוחז בקים ובהזדמנויות שמציעים לו החיים, למייק נותר לאחוז במשפחתו ולנסות להגן עליהן וכיוון שהוא עושה זאת מתוך דאגה, חוסר אנוכיות וניסיון לפצות על טעויות שעשה בעבר הוא פשוט הדמות שהכי קל להתחבר אליה.

הדמות המאוסה:
טוב, זה די קל וכבר עונה שנייה ברציפות, או יותר נכון החל מסיום העונה הקודמת ועד לסוף הכמעט טראגי של העונה הנוכחית - צ'אק הוא הזוכה, הוא מניף את הגביע בגאון, עטוף כולו בנייר כסף, בעוד אוזניו צורמות מצלצולים מכאניים, אלקטרוניים ומה לא? בעצם. הייתה לו תחרות, מצד האוורד, שותפו הנאמן, הבלונדיני, קר הרוח והמחשבה, אבל זה עדיין לא זה. האח שניסה לעשות קולות של אכפתיות כלפי גורלו של ג'ימי, נכנע לאותם משקעי העבר שהוא נושא כלפי ג'ימי (גם אם חלקם מוצדקים), שהם כסלעים הרריים, שקשה להוריד עם השופל החזק ביותר. הוא החל בעינוי הגלוי של ג'ימי בתום העונה הקודמת, המשיך בעונה הזאת ועד שקיבל את מכת הכמעט מוות, הכה מיוחלת בראשו, במקום הכי לא זוהר ביקום (בחנות הצילום הפתוחה 24 שעות ביממה), הוא הצליח לעורר סלידה ובחילה, גם כאשר הצדק היה עימו והגדיל לחתום בסצנה מפוררת, בתום העונה. צ'אק צדק וצדק במשך כל העונה ובגלל שלא יכול היה להרפות מג'ימי, על אף צדקתו הוא, הוא הדמות המאוסה של העונה (וכנראה גם של כל הסדרה).

חביבת הקהל:
קימי, קימי... עם שם כל כך מחייב, בעולם המעוות של היום (מי מכיר קים מפורסמת יותר מהבעלים של קניה?!), היה ניתן לצפות משועלת הקרבות הוותיקה הזו להבין לאיזו בור עמוק היא נופלת, אבל הוא שובה, אנחנו יודעים. היא לא תמימה, אבל גם לא חדת שיניים מספיק בשביל לפלס את דרכה דרך שביל הפראיירים העומדים מולה ולבסוף היא, בעצם, הייתה הפתייה הגדולה ביותר של הסדרה, לכן כל כך קל לאהוב אותה ולרחם עליה ועל הכיוונים הלא חיוביים, אליהם מסלולי ונתיבי חייה עולים, כאשר היא פועלת גב אל גב עם ג'ימי, ההולך וגדל להיות סול.


(מה, מה, מה? מה לובשים היום?)

הפרק האהוב:
טוב, כאן אין ספק. מהשנייה הראשונה ועד הקרדיט הראשון פרק 7 היה הפרק המשובח ביותר, כמעט מכל זווית אפשרית. בין אם מדובר על זוויות אומנותיות (שרק הפרק שאחריו גנב את ההצגה, בתחילתו) ובין אם מדובר על הצגת פלאש בק מהעבר וכלה בעלילה, המצחיקה, החדה ומלאת הסמלים. זה החל בגניבה מהקופות של האב התמים, בפלאש בק ארוך מהעבר, בו ג'ימי מגלה על הנבלה שבו, שלא ממש תואמת לאופיו של אביו הרך והמעניק. סיקוונס נפלא עמוק ומלא תובנות על החיים ועל מסלול חייו של ג'ימי.

הפרק המשיך דרך אחד הסמלים הבלתי נשכחים של העונה הזו - כוס הקפה של ג'ימי, אשר מתאימה באופן מופלא לגרוטאה בה החל את העונה ובלתי אפשרי היה למקם אותה ברכב הפאר, אשר קיבל מעבודתו החדשה והמפונפנת, שגם אותה הוא נוטש בדרך המבדרת ביותר שאפשר היה לשער. ברגע שהוא מגלה שאם הוא מתפטר אין כספי בונוס, הוא עובר דרך עוד סמל, בובת הפרסומת המתבדרת והמתנפחת מהרוח, סמל לשחרור, לקלילות ולזריקת זין ענק על הכל, חוץ מעצמך - הסצנה הזו מובילה למונטאז' העניבות והחליפות ההיסטרי, לוידוי על אי הורדת מים באסלה ולשיא: נגינה בחמת החלילים במשרד ופיטורין מתבקשים כלאחר חוסר כבוד. סוף הפרק מכניס את ג'ימי והשולחן המפואר מהמשרד הקודם, בחזרה אל "משרדו" הישן ומכניס סמל נוסף קטן, למערכת היחסים בינו לבין קים, כאשר הוא מציע לה לפתוח משרד משותף, היא קורעת את כרטיס הביקור והשאר... היסטוריה.

הקאמבק התורן מ"שובר שורות":
את טוקו כבר פגשנו בעונה הראשונה והוא היה טריגר עלילתי למקור של מייק, אבל את הדוד שלו, הקטור, על שתי רגליים ונהמות ברורות יותר, יצא לנו לפגוש רק בפלאש בקים מ"שובר שורות". הקטור עוד ניצל בינתיים, בזו העונה, מאיבוד כל יכולותיו המוטוריות, אך אין ספק שהסיפור הזה תפס תאוצה ומעיד על עוד ועוד שילובים מ"שובר שורות", אשר עוזרים לפענח את עלילתה ומציגים פס נרחב מעברן של דמויות משמעותיות בסדרת האם.

הסצנה שנחרטה:
פרק 8 - הסיקוונס מפתיחת הפרק התחיל בשוט ארוך, ממצלמת עגורן וממעוף הציפור וממשיך דרך שלל טכניקות צילום פשוטות כסבוכות ועוקב אחרי משאית הגלידה והנהג שלה, דרך המעבר בגבול עם מקסיקו ועד לליקוק קרטיב הניצחון, מחלקה האחורי של אותה המשאית, שלא מובילה רק גלידות וקרטיבים. הסיקוונס הזה לוכד בקליפת אגוז את תווית וחותמת האיכות שמותיר יוצרה, וינס גיליגן, שכבר הציג לראווה לא מעט סצנות וסיקוונסים אומנותיים בסדרת האם והסצנה של פתיחת פרקה השמיני של העונה, הוא תמונת הניצחון, אשר משקפת עונה שלמה של איכות, עניין וחיבור הולך ומתהדק עם הצופים.

ניחושים לעונה הבאה:
ג'ימי יסתבך וימשיך בהידרדרותו המוסרית, מייק יגרום בסופו של דבר לנכותו של הקטור סלמנקה, קים תנטוש את הספינה לאיטה וצ'אק והווארד ימשיכו להיות דוחים, מרושעים ועתירי לקוחות עצומים שימשיכו לדחוף ולמשוך את העסק שלהם קדימה. האם כאן יגיע השלב שבו דמויות מפתח מ"שובר שורות" נכנסות לתמונה? כנראה שלא...אבל נותר רק לקוות שהן יגיעו להופעות אורח מתי שהוא, בשעון ההולך ואוזל לסדרה המשובחת הזו של צמד היוצרים הנפלא.