"הולכת רחוק": רחוק מהעין, קרוב אל הלב

שנת 2014 עושה טוב לעולם הופעות המשחק הקולנועיות של הנשים, ומסתבר שבצדק רב. אם עד כה הסטיגמה הנפוצה שנשים שחקניות פחות טובות מגברים הייתה תקפה בבושתי גם עלי, שנת 2014 הוכיחה לי שהופעות משחק נשיות הן הדבר האמתי, והגברים נותרו בצד. הייתה השנה את רוזמונד פייק שהצליחה להסעיר עולם שלם בעקבות הסצנה הפרובוקטיבית ב''נעלמת'& #039;, ג'וליאן מור גרמה לי לצמרמורות רבות בסרטה "עדיין אליס", וכעת גם ריס ווית'רספון הצליחה להיכנס ללבי בהופעתה הפנומנלית בסרט הנפלא והלא מוערך, "הולכת רחוק". או Wild, בשמו האנגלי (והטוב יותר) שבו הופץ גם הספר המקורי בארצנו.

"הולכת רחוק" הוא סרט מסע, ומי שמכיר סרטי מסע יודע איך הם אמורים להתנהל - הגיבור עובר טראומה שמנסה לרפאות ולהתעשת ממנה באמצעות טיול שיחשוף עבורו את הרופאים הטובים ביותר, הנופים, איתני הטבע והניתוק מהסביבה המוכרת. הסרט המדובר הוא סרט מסע לכל דבר, אם כי הוא אמין, מרגש ושונה מרוב סרטי המסע שראיתי. ריס ווית'רספון משחקת את שריל, אשה מהמעמד הנמוך שחייה נמצאים בירידה אין סופית הכוללת התמכרות לסמים, בגידות וגירושין, טראומות משפחתיות, אישיות ועוד, יוצאת היא למסע בטבע למאות קילומטרים אשר ינקה אותה מהסבל והתסכול שחיה בו ויגרום לה, אולי, למצוא תובנות בהתייחדות המשונה.



''הולכת רחוק'', הוא בניגוד לציפיות סרט מציאותי. אין כאן קטעי קיטש מלוקקים ודברים שמסתדרים מעצמם, טיולה של שירל הוא טיול קשה, מעיק ומורט עצבים לפרקים. היא הולכת בחום, נתקעת בחיות טבע מאיימות ובמזיקים רבים, פוגשת גם אנשים רבים במהלך הטיול, חלקם עוזרים וחלקם עוזבים, וההתנהלות הכללית של הטיול גורמת לצופה להרגיש שגם הוא חווה מעין מסע. ג'ון מארק בלי, במאי הסרט (שגם ביים את 'מועדון הלקוחות של דאלאס' שהיה פחות מוצלח בעיני) מלהטט בין סיפור המסע הריאליסטי לסיפור חייה של שירל באופן לופת ומסתורי, ופורס בפנינו את הקושי והעומק שמתבקשת ריס לרפא, וזהו קושי שנורא קל להזדהות עמו. שירל בעצם דמות מורכבת המייצגת את ההסתכלות הפסימית על העולם שיש בכל אחד מאיתנו, ובאמצעות הטיול מצליחה לצאת מהקיבעון המתוסכל שראשה כלוא בו ולמצוא את הנחמה וההודיה על הטוב שיש לה.



כדי לרכוש את עומקיו ורבדיו של "הולכת רחוק" צריך פשוט ללכת ולראותו, במסך הקטן או הגדול, כי קשה לתאר את גדולתו במילים. כל דבר שיאמר לגביו ישמע כקלישאה; סרט שמעניק משמעות לחיים, סרט שמשנה את הגישה לעולם, וכו' וכו', אבל "הולכת רחוק" הוא בדיוק ההפך הגמור. הוא בז לאותן הקלישאות ולאותם הסרטים הדביקים אשר מנסים לסחוט משמעויות ודמעות שאנשים יחרטו בלבם בסרטי קיטש ודמע כמו "פרל הארבור" ודומיו, הוא סרט מאופק, אמין וראליסטי, הוא מציג את הקשיים שבחיים והחסרונות שבהם ועם זאת הוא מצליח באופן פנטסטי לעורר תקווה בין כל האפלה בלי להיכנע למוסכמויות. אין ספק שמדובר בסרט ארוך, מצריך סבלנות ואהבה לקולנוע איכותי, אך התוצאה הסופית היא כמו מסע; הוא קשה אך מהנה, ארוך אך משתלם, ונחרט בלב ובראש זמן רב לאחר הצפייה.