"משפחה במסכה": האריה שרצתה רק לרבוץ

המעלות עולות, חופי הים מלאים, הבריכות מפוצצות והמזגן בבית כבר עובד שעות נוספות ומנפח לכם את חשבון החשמל? לא תנסו את מזלכם באולם הקולנוע ובסרט שאינו נמנה עם הגדולים והעמוסים שבבתי הקולנוע? תנסו... אחד מהקטנים והמיוחצנים קצת יותר מדי מהחדשים באולמות הקולנוע הוא סרט גיבורי על נוסף, שאינו באמת סרט על או עם גיבורי על. יש כאן חליפת גיבור אריה, אשר עוברת מדור לדור, מאמא לבן ומבן לבן ולבת ובעצם כל מי שרק מתקבל בתנאי הסף המינימאליים. חליפת הגיבור הזו היא זו שמעניקה את הכוחות לגיבורים שלה ובלעדיה הם בעצם אנשים רגילים למדי, בדיוק כמו הסרט הזה, שהוא סרט ילדים עם קווים כלליים ורגילים למדי ובלי מעשי הגבורה הרגעיים ממש, הוא אפילו קצת פחות.

אנחנו יודעים שזה מה שנקבל, כאשר מדובר בהפקה נוספת, שמקורה באירופה והיא מסתמנת בתור אחת בינונית למדי, אשר לא תנסה להשוות את עצמה לאלו הגדולות, אבל תנסה ללכת על פי כל הכללים המוכרים ואולי לנסות וקצת לשחק עם הנרטיב של הסרט. המסר כאן הוא על ועבור הורים שאפתניים, שרוצים מילדיהם שיהיו כמוהם לפחות ואולי גם קצת יותר טובים והם לא יבחלו בשום אמצעי בשביל להראות את הכיוון הכללי של החיים לילדיהם. מסר ברור ואפילו מוקצן לנקודות מוגזמות למדי בסרט, אבל כפי שתוכלו להבין מיד עם תחילתו, לא מדובר בסרט לקהל בוגר במיוחד; גם בקרב הילדים, ככה שאם כבר רומזים להם ורוצים שהם יבינו בוודאות, אפשר לעשות זאת בצורה לא מעודנת.


סבתא, אולי תיקחי אותי לסרט בקולנוע? | באדיבות בתי קולנוע לב

אנה, אשר השם בשפה המקורית (נורווגית) הוא בכלל הדוויג, היא ילדה רגילה למדי, החובבת משחקי מחשב בעיקר ופחות פעילויות ספורטיביות. לאף אחד לא באמת אכפת מהעדפותיה, בכל הנוגע לתחביבים ולספורט, רק שישנה בעיה אחת: אביה הוא גיבור העל המקומי, אליו פונה העיירה בכל עת צרה אפשרית. כוחו של האב מגיע בעיקר מחליפת האריה, אותה הוא לובש ועבורו היא מגבירה את יתרונותיו ואת חסרונותיו (אשר משום מה לא זכור שהופיעו בכלל בסרט). אביה של אנה מחכה בחוסר סבלנות מזה שנים רבות, על מנת שבתו תתחיל לאותת שהיא מוכנה לרשת אותו, בתור גיבורת העל המקומית החדשה, אבל תאונת מכונת כביסה מאיצה את הצעדים ומאלצת אותו לצאת לפרישה מוקדמת, תוך כדי שהוא מנסה להעביר את השרביט, בחוסר הצלחה, אל בתו.

ידוע שבכל סרט גיבורי על שגרתי צריך נבל מוצלח, בשביל לייצר עניין מוגבר והצלחה בדינמיקה בינו ובין הגיבור הראשי. במקרה הנוכחי כמעט ואין כאן הופעה כלשהי של נבל אמיתי, שכן בן דודה של אנה והוריו השחצנים הם המקסימום שהסרט הזה מפיק מעצמו, בכל הנוגע לסוגי דמויות אנטגוניסטים. מעבר לחלק השני של משפחתה, המעורר שאט הנפש, בגדול, יש כאן חלק עלילתי טוב הרבה יותר, בו מתמקד הסרט הנורווגי הקטנטן הזה. האב מגדל את אנה לבדו, כיוון שאמה נפטרה והשניים נעים בשני צירי זמן או התרחשות מקבילים, שכמעט ולא נפגשים וכאשר הם נפגשים, גוררת העובדה הזו בעיקר התנגשויות והמון אכזבה - לשני הצדדים. נושא רגיש, שהסרט מטפל בו בצורה קצת גסה ולא מלוטשת, אבל המסר מועבר היטב.


אז...לייק גדול לגיימרים, באשר הם | באדיבות בתי קולנוע לב

מעבר למסרים שהילדים שלנו לא צריכים לשאוף להיות משהו שאינם ואין הם צריכים עזרים מיוחדים בשביל לפתח את הכישרונות שלהם, יש כאן מסר עמוק יותר להורים, בנוגע לאיך לגדל את הילדים שלהם ומה היא השיטה הנכונה לדחוף אותם קדימה. לא מדובר במסרים חתרניים וכאלו שלא נראו אי פעם לפני הסרט הזה, אבל בהחלט מדובר כאן על נקודה שעשויה למשוך את תשומת לבם של חלק מההורים, בנוגע לאופן שבו הם מגדלים את ילדיהם ודורשים מהם בדיוק את אותם הדרישות, שדרשו הוריהם כאשר הם היו ילדים. וכן, יש כאן מסרים של צניעות, הכלה ואפילו מספר עקיצות למערכת החינוך הנורווגית (שבוודאות מתפקדת טוב יותר מזו המקומית, ככה שכל עקיצה לשם תתקבל פי עשרת אלפים בארץ).

בסופו של יום, מדובר בסרט שהוא תוצר הפקה נורווגית קטנה וצנועה ועל פי האנימציה שלו הוא גם מעניק קצת תחושה כאילו אנחנו צופים ב"סמי הכבאי" על ספידים. הסרט מתקדם במהירות רבת למדי אל עבר קו הסיום ומרגיש כאילו הוא היה מוכן לוותר על מטען עודף, לטעמו, בכדי לארוז את הכל מוקדם ככל האפשר ובלי סיבוכים מיותרים. הוא מצטרף לעוד ערימת סרטים מסדר גודל בינוני ומטה, שהציפיות מהן אינן גבוהות מלכתחילה ופשוט מאפשר להורים וילדים לבלות את זמנם בנעימים, אל מול המסך הגדול ובלי להתחייב לזכור שום דבר ממה שהם צפו בו, מעבר לקווים הכלליים. כך מגיע לאמצעו הקיץ של שנת 2023, עם עוד מוצר בינוני ושכיח עבור הילדים, שככל הנראה יעדיפו ללכת ולצפות בצבים המוטאנטיים, אשר עלו במקביל ומוקרנים באולם ליד.


זה מה שתזכרו בסוף, ככל הנראה | באדיבות בתי קולנוע לב

משפט על הסרט:
ככל קיץ, את ישראל פוקד גל חום הולך ומתגבר ועמו גם מגיע גל סרטי ילדים בינוניים, שאף אחד לא יזכור בכלל שפקדו אותנו. נורווגי קטן וצנוע שמגיע לנסות ולפרוט לכם על מיתרי הלב, אבל עושה את עבודתו עד גבול מסוים.

משפט על הבמאי:
ז'אן-לוק ג'וליאן הוא שחקן קולנוע ובמאי, שבוודאי לא שמעתם עליו יותר מדי. שותפו -רסמוס א. סיברטסן הוא במאי של סרטים מצוירים, בעיקר והשניים מאחדים כוחות בכדי לספק לכם את היצירה הבינונית של הקיץ.


לא לשכוח חליפה ומסכה | באדיבות בתי קולנוע לב

משפט על השחקנים:
לא סביר להניח שיצא לכם להכיר את רשימת המדבבים הנורווגית האקראית הזו וגם סבירות כמעט זהה שתכירו מישהו מהמדבבים בגרסה המקומית, אשר מתהדרים בחברי משפחת ליופריו, שגם אותם לא סביר להניח שתזהו, גם אם הם יעמדו לידכם בתור לפופקורן. עם זאת, אתם יכולים להיות בטוחים שהילדים שלכם בוודאות יידעו במי מדובר.

משפט על אורך הסרט:
שעה ורבע, מינוס מזכים (קרדיטים, למי שאיננו פלצן), זמן טוב לארוז, לסגור ולשגר את עצמנו חזרה לחיים האמיתיים.