"מלך הצפון": איסטר אגרס

רוברט אגרס עוד לא בן 40. זהו בסך הכל סרטו השלישי, בתור במאי וכבר הוא ייצר לעצמו עדת מעריצים, צוות שחקנים שהוא מעדיף לבחור לסרטיו ואם אתם ראיתם כבר את כל שלושתם, ייתכן ואתם מתחילים, בלי לשים לב, להישאב אל תוך הכת שלו. אם אתם עוקבים היטב גם אחרי המוטיבים המיסטיים, החוזרים ונשנים בסרטיו, תוכלו להבין את ההיגיון בכך שהוא סוחף אתכם אחריו, בתור חברים בכת סודית שהוא מארגן ולא מצהיר עליה בריש גלי. בסרטו השלישי בלבד ובאגדה נורדית עתיקה ומרובת כוכבים, פאתוס וצעקות בלתי פוסקות של אלכסנדר סקארסגארד, אשר בהחלט יכול לתת פייט ליובל שמלא, שנייה לפני העליה על הר המידוריאמה, אגרס הוא מוקד המשיכה, הוא המושך בחוטים, המוביל והחשוב בסרט. מעל כולם.


סולם הסלמון, הנה אני בא! | צילום: Tulip Entertainment

חיבתו של אגרס לערבוב בין מציאות וחלום או כישוף הורגש כבר בשני סרטיו הראשונים: "המכשפה" ו"המגדלור". בסרט הביכורים שלו הוא גילה לעולם את אניה טיילור-ג'וי, כאשר היא מככבת בתור חשודה בכישופים והחזקה לא חוקית בכוחות אפלוליים. בסרטו השני, הוא כבר רתם את רוברט פטינסון ואת וילם דפו והכניסם אל תוך מגדלור צפוף, על מנת לראות אותם מאבדים את זה ועל מנת לצפות בבמאי מנסה לתלות את האשם בעל טבעי, בעודו מסווה את הכל תחת איפור כבד של טירוף מהכליאה במרחב קטן, אל מול מרחבים גדולים ומלאי הכלום והמים הסוערים. בסרט הזה הוא כבר החל לגעת במיתולוגיה היוונית וכעת הוא עובר לזו הנורדית, על מנת להשלים חוט מקשר נוסף בין סרטיו המועטים, אך המוערכים כל כך.

כל זאת מוביל אותנו לנקודה השנייה הנעוצה בכך שהוא ולא אחר, הוא הבמאי של הסרט, הנחשד על פי צופים רבים בטריילר, שיהפוך להיות מן גרסה קולנועית ל"משחקי הכס". לצופה, הלא מודע לשמו ופועלו של הבמאי, עשויה להיווצר הפתעה גמורה כבר לאחר עשר הדקות הראשונות של הסרט והוא עשוי לחשוב טוב טוב בנוגע לוויתור על המשך הצפייה ולעזוב את אולם הקולנוע באותה מהירות בה הוא התיישב בנוחות אל מול המסך הענק, במסגרתו חובה לראות את הסרט. הסרט לא מתאים לכל אחד והוא גם לא הולך להיות מה שאתם עשויים לצפות ממנו שיהיה. שמו של הבמאי הוא זה שאמור להפריד את המוץ מהתבן, בכל הנוגע לקהל היעד ותשכחו לחלוטין מכל האית'ן הוקים וניקול קידמניות, אשר מעטרים את הפוסטר של הסרט.


אני פה רק לחמש דקות, חבל לכם להביא קראוון עם שלט | צילום: Tulip Entertainment

הסרט הוא דרמת נקמה אפלולית, מיסטית ואלימה, שסצנות האקשן והלחימה אינן המרכז שלו. הוא מתמקד בבנייה רבה, בערימות של טקסים פגאניים, אשר לא תמיד שופכים אור עלילתי, אבל בהחלט יוצרים אווירה שונה לחלוטין, כיאה לאפוס מלחמה אלים, מדמם וחסר פשרות. אגרס מתמקד ולא בפעם הראשונה, בלוקיישנים, בהיצמדות למציאות של הסרט והצילומים מכשפים לא פחות מהדמויות בסרט. הוא מתעכב בשביל שוטים רחבים, אשר פורסים את נופיה המשכרים של איסלנד, מאחורי גבם של השחקנים והוא נותן מגוון תפקידים קטנים לשחקנים ייחודיים, שמעניקים הופעות מצמררות, בדקות המועטות שהם מקבלים מהבמאי המחונן.

סיפורו של הסרט הוא, במידה מסוימת מאוד גם סיפורו של הנסיך אמלת', אשר מאבד בתחילת הסרט את אביו, לדודו - פיולניר, אשר נושא את אמו לאשתו ושולח את פקודיו להרוג את אמלת', אחיינו. ברגע שהוא נמלט אל מחוץ לגבולות ממלכתו, טובע אמלת' את המשפט הבלתי נשכח מהסרט: "אני אנקום את מותך אבא, אני אציל אותך אמא, אני אהרוג אותך פיולניר", שכבר בטריילר העביר צמרמורות בגב כל אחת ואחד מהצופים בו. האם הוא יתחרה עם המשפט הבלתי נשכח של איניגו מונטויה? רק השנים יגידו ויספרו לאילו ספריות קאלט נכנס הסרט הזה, אבל בהחלט יש לו את הסיכוי, כמו לכל אחד מסרטיו של הבמאי, להפוך לעל זמני וכזה שעוד יחזרו אליו אחורה, במשך השנים, בכדי ללמד יסודות קולנועיים.


לאכול לבן בבוקר ולמרוח דם על הקוביות - זה הסוד | צילום: Tulip Entertainment

אין ספק שהבמאי האמריקאי מצליח לייצר קולנוע שאוחז בצופה. הסיפור של הסרט הנוכחי העניק, בין היתר, את ההשראה של שייקספיר ליצירת "המלט" ועל אף שהסיפור הוא בעל מספר גרסאות, שנכתבו וסופרו עם השנים, הסרט נצמד ככל הניתן לזה הכתוב בכרוניקת הסיפורים הדנית, אותה כתב ההיסטריון הדני - סקסו גרמטיקוס והיא קרויה: "גסטה דנורום". בהתאם למקורות של הסרט, הוא גם משלב נורדית, בכדי לייצר יותר פאתוס, היצמדות למקור ורושם, אשר אמור לשקוע קצת יותר מעבר לאנגלית, השולטת במרבית שלבי הסרט וזאת על מנת ליצור איזון מסוים, עם לא מעט אלמנטים סבוכים בו וקצת לפצות ולהקל על הצופים, כאשר מגיעים לבחון את הסרט בסופו.

בכל הנוגע לעלילה והתסריט של הסרט, אין הרבה מה לספר, בכל הנוגע לקווים המנחים שלו. סיפור נקמה פשוט; דוד רוצח אח, אחיין רוצה לרצוח את הדוד כאות נקמה וזה בעצם הולך להיות מה שיניע אותו בחיים. האחיין גם יצטרף לשבט ברברים רצחניים ויהפוך מספק ילד, ספק ילדה, ל-ויקינג מוטרף, חובב קוביות בטן מעוטרות בוץ ודם וכמובן שיער ארוך וזקן עבות. מוטיב הנקמה, השולט בסרט, נבחן מכיוון נוסף, שגם אינו זר לזן הסרטים הללו - האם הגורל נקבע מראש וגוזר את הצמא ליצר הנקמה או שמא אותו יצר, הוא זה אשר מכתיב את גורלו של האדם? התשובה כמובן מהולה בהמון מיסטיקה והרבה יצרים ואותה תקבלו על מגש לוהט, עם עלייתם של הקרדיטים.


ראית איך אירגנתי לך סוס עם אותו צבע שיער? | צילום: Tulip Entertainment

המשך הסיפור של הנסיך הגולה מגלגל אותו כמובן לכדי הגעה למפגש עם הדוד האובד, על הדרך הוא מכיר בחורה בלונדינית (כי איך אפשר אחרת עם הנורדים הללו?), שהיא גם במקרה מכשפה סלאבית בשם אולגה והיא גם תהיה זו שתנסה להסיט אותו מהמסלול, שהוא מאמין שנקבע לו מראש. אין הרבה עלילה חדשנית כאן, אבל יש דרך חדשנית ומלאת דימיון, שאותה מספר אגרס לכת המעריצים ההולכת וגדלה שלו. הסיפור איננו העיקר, השפה איננה העיקר וגם ערימת הכשרונות הקולנועיים, המשתתפים בסרט, לא יכולים לגנוב את ההצגה מהדרך הקולנועית, אשר במסגרתה אגרס יודע לספר את הסיפור ולעטר אותו באמצעים קולנועיים מרשימים ובשימוש מקסימלי במרחבים; קטנים כגדולים, אשר הוא מקצה לו ולצוותו בסרט.

הקהל רחב ומי שנמנה על המכנה הנמוך המשותף ביותר וזה שירצה גרסת אינסנט לסדרה שהפכה את הטלוויזיה בשנים האחרונות, ככל הנראה יצטרך להמתין לפריקוול הטלוויזיוני המדובר שלה. הסרט הזה לוקח לא מעט אלמנטים מסדרת המלכים הקודמים של הצפון, אבל דרך ההגשה שלו שונה לחלוטין וככל הנראה לא תתאים ללא מעט סוגי קהלים שיבואו לבחון את הסרט הזה בקולנוע. ואם כבר קולנוע, אל תחכו שהסרט הזה יגיע לאחת מהפלטפורמות הטלוויזיוניות בעוד חודש או חודשיים. כל עוד הוא עוד רץ בבתי הקולנוע, המלצה חמה ללכת ולראות אותו על המסך הגדול ביותר, כי איפה עוד תוכלו לשמוע שוודי עצום מימדים זועק זעקות מלחמה בצורה כל כך מרשימה?


גם אני פה לתפקיד קטן, אבל תנו כבוד | צילום: Tulip Entertainment

משפט על הסרט:
לא מתאים לכל אחד, אבל אם כבר יצא לכם לצפות בשני הקודמים של אגרס, במהלך שש השנים האחרונות, אתם בהחלט תתרגשו להגיע לבית הקולנוע, בשביל לראות משהו קצת אחר שלו, אבל עדיין נפלא.


משפט על הבמאי:
רוברט אגרס הוא הסרט ולהפך. מעטים מאוד הבמאים שיכולים להתהדר בכך ששמם הוא המרכזי, בעבור סרט שהם מביימים עם כוכבי על קולנועיים. אגרס הוא אחד כזה וזה רק הסרט השלישי שלו. הוליווד...זה רק יילך ויגדל.


משפט על השחקנים:
האמת שההופעות פה נפלאות, אבל אף אחד מהקאסט לא בתפקידו הגדול ביותר וזה מורגש. אלכסנדר סקארסגארד (שכבר היה נורת'מן פעם, ב"דם אמיתי") צעקני (ושרירי) מדי, אניה טיילור-ג'וי מוזרה מדי, ניקול קידמן ואית'ן הוק מעטים מדי, בדקותיהם ושלא נדבר על נוכחות הקמיאו של וילם דפו המשובח וביורק. ועדיין...תענוג לעיניים ושלא תחשבו אחרת.


מישהו יכול להזיז לי את השטות הזו מהעיניים? | צילום: Tulip Entertainment

משפט על אורך הסרט:
שעתיים ועשר דקות, בטוטאל. רק ככה צריך לארוך אפוס קולנועי מרשים ורחב יריעה, אפשר היה להוסיף עוד זמן ולא הייתם מרגישים שזה מפריע.