"ספנסר": בלתי נשכחת

ביקורות
קריסטן סטיוארט בהופעה בלתי נשכחת בתור הנסיכה דיאנה; אישיות בלתי נשכחת בעצמה, בסרט שהוא כל כולו זרקור על שלושה ימים, שרק מדגישים את הקושי בלהיות אחת הנשים הנערצות והמרכזיות באותה התקופה.

"ספנסר": בלתי נשכחת
"ספנסר": בלתי נשכחת

הבמאי הצ'יליאני - פבלו לריין, כבר הגיש לנו מנה גדושה ואינטימית מאוד של אחת הנשים האייקוניות של סוף המאה שעברה, בחסותה של נטלי פורטמן הנפלאה, לפני שש שנים בדיוק. הדיוקן על הימים, אשר עברו על ג'קי אונאסיס, במעבר החד מהיותה רעיית נשיא ארצות הברית לאלמנתו, היה יצירה מרתקת, אשר בזכותה של השחקנית המוכשרת, נתן הצצה חודרנית אל נפשה הפצועה של אותה אישה ייחודית. הפעם הוא לוקח שלושה ימי חג מולד, בחיק משפחת המלוכה הבריטית ועם מיקוד נרחב על דמותה, הווייתה וחוויתה של הנסיכה דיאנה את עולם המלכות, בזוויות שעדיין לא ראיתם, גם אם לא כולן מבוססות על אמיתות. לריין בוחר לחשוף את האישה האייקונית, בעיקר ברגעים הפגיעים ביותר שלה ובתקופה הפגיעה ביותר שלה ובאמצעות הסרט והשחקנית הראשית הנפלאה שלו, הוא מצליח במשימת הקילוף היטב.


קוקו...רוצים להציץ לחיי ולו לכמה ימים? | באדיבות בתי קולנוע לב

בתחילת הסרט תוכלו לראות פסיון ירוי על כביש הגישה למתחם הנופש של משפחת המלוכה. הוא שוכב, מוטל ללא רוח חיים וערימה של רכבים משוריינים עוברים וחולפים מעליו. לאט ובזהירות אתם תבינו את תפקידו הסימבולי של הפסיון אל מול הנסיכה הוויילשית, אשר מקבלת את הפוקוס בסרט שהוא כל כולו נבירה אל תוך הנפש ההומה והבלתי מסוגלת להכיל של האישה שהפכה לסמל, עד מותה הטרגי. את הנסיכה מגלמת קריסטן סטיוארט, שהיא שחקנית אמריקאית ויוצאת סרטי "דמדומים", אשר על אף איכותם ורמתם הירודה, הצמיחו, עם השנים, כמה מטובי השחקנים ההוליוודיים המובילים בתעשייה. את התפקיד הבריטי הראשון שלה עושה סטיוארט בחן, במחויבות ובאופן כל כך מרשים, ועליו היא כבר זכתה להיות מועמדת לאוסקר השנה ואולי אף תזכה בו, לראשונה בחייה, ממש בקרוב.

הנסיכה דיאנה קיבלה המון התייחסות במשך השנים. גם בחייה וגם אחרי מותה הטראגי. הפוקוס הפעם הוא על ימי חג המולד של שנת 1991, במסגרתם נפגשים חברי משפחת המלוכה, נשקלים, נמדדים, מולבשים, מואכלים ויוצאים לירות בציפורים להנאתם ולהנאת ציבור הצלמים וכלל הציבור באנגליה. זה מרגיש ונראה כמו סרט שהולך להרדים אתכם יופי, אבל לריין מצליח להתגבר לא אחת על הקשיים בבניית סרט שלם, אשר מתפרש על שלושה ימים ואין בו יותר מדי בשר (גם על שולחנם של בני משפחת המלוכה, האמת). הוא לא פשוט לעיכול, בדיוק כפי שהיה "ג'קי" שלו, אבל יש בו משהו מיוחד, בחומר ממנו הוא קורץ, באייקוניות ובדמויות הבלתי נשכחות, אשר מחייבות אתכם להמשיך ולהציץ עוד קצת אל הפשטות שלהן.


זו השמלה הראשונה מבין עשרות, לאותו הסופ"ש | באדיבות בתי קולנוע לב

לא בכדי קורא לריין לסרט שלו על שם המשפחה המקורי של הנסיכה דיאנה, כאילו מנסה להרחיק ולבדל אותה משאר בני משפחת המלוכה הבריטית, כפי שהוא גם מתאר ומצייר בסרטו. היא מאחרת כרונית לכל מפגש משפחתי, היא דואגת לילדיה, שלא יהפכו להיות חלק מהנוף הממלכתי המאוד מרצה את הציבור והיא מנסה להתוות דרך משלה ולהפריש את עצמה אל מחוץ סיטואציות שאינן נוחות לה. דיאנה מצטיירת לא אחת ולא פעמיים בתור הבעייתית, זו שמושכת תשומת לב בכל דרך אפשרית, אבל האמת (של הסרט לפחות) בנוגע לאופיה ולמצבה הנפשי, מדברת על כך שהיא אישה, אשר פשוט לא מסוגלת להכיל את המחויבות הענקית שתפקידה בממלכה דורש ממנה.

היא רוצה לזלול, להתלבש באין מפריע וגם מעדיפה לבחור לעצמה את הבגדים. היא רוצה שהילדים שלה לא יירו בפסיונים והיא רוצה להיכנס למטבח, מבלי שתיתקל במבטים סימפטיים ומלאי יראת כבוד, אשר מחביאים מאחוריהם המון קנאה, זלזול וחרושת שמועות ורכילויות זולות. היא גם רוצה לחדול ולהיות הרעיה הנבגדת על ידי נסיך הכתר, אשר מוריד אותה עשרות דרגות מטה ובעיקר רוצה להסיר מסכות רבות, שהמעמד שלה מאלץ אותה לעטות ולא בשביל להגן עליה מקורונה. את כל המורכבות הנפשית והפיזית הזו מטיל לריין על השחקנית הראשית שלו והיא עומדת במשימה בהצלחה עצומה ומעניקה עומקים רבים לדמותה, עם ביצוע פשוט יוצא מן הכלל.


יום יבוא וכל הפוקוס יעבור אליכם. תהנו | באדיבות בתי קולנוע לב

רבים המומחים, המקורבים וחלק מהמבקרים והצופים אשר יצאו נגד הסרט ונגד תוכנו. לא פחותים גם אחרים, אשר נפעמו מההופעה של סטיוארט ושהתרשמו מהיכולות של הבמאי הצ'יליאני להציג את הנסיכה במינימום הגנות ובמקסימום פגיעות וחשיפה. כל אשר הסרט הזה רוצה להדגיש לצופיו הוא האופן שבו הסתובבה הלביאה המגוננת הזו בכלוב זהב, אשר הלך והצטמק עם הזמן, עד שסגר עליה מכל כיוון. בעלה, צ'ארלס, אשר מזמן איבד עניין באשתו, חוזר בפניה, באחת השיחות המעטות בין השניים בסרט ומדגיש את מה שכולנו כבר מבינים משלבים מאוד מוקדמים של הסרט, כאשר הוא מפציר בפניה לפצל את עצמה לשתיים: דיאנה של העם, בעלת המסיכה המחויכת ונטולת הצרות, אל מול דיאנה הפרטית; בעלת הפרעות האכילה, בעלת הצורך לפרטיות וזו שרק רוצה לעוף כמו פסיון, אשר דווקא מצליח לחמוק מהכדורים השורקים.

חופשת חג המולד המשפחתית הזו, אשר אורכת שלושה ימים, מרגישה כמו נצח עבור דיאנה, שכל בעיותיה נערמות ומתפוצצות במסגרת מה שאמור להיות חופש חגיגי ואינטימי. בפועל היא מוקפת עוזרים, עוזרות ואנשים אשר מורים לה מה ללבוש, מה לאכול ואיך, שוקלים אותה, מודדים אותה וכולאים אותה בכלוב צפוף מיהלומים. היא עורגת לפרטיות ולתא המשפחתי הקטן, שכולל אותה ואת שני בניה ועל כן שם הסרט, על שם נעוריה. היא פוצעת את עצמה, מרעיבה את עצמה ואז טורפת, מקיאה, נגעלת, מדברת שטויות והיא בעיקר רוצה לברוח. על אלו מתרחשים במסגרת הופעה מרתקת של אישיות מרתקת, על ידי שחקנית מרתקת ובמאי מוכשר, שפשוט מביאים לבד את הפרשנות שלהם, על סמך ערימת עובדות ויוצרים את אחד הסרטים המרתקים והשנויים במחלוקת של השנה הקרובה.


ועכשיו אני אלך להשיט את הסירה שלי באמבטיה | באדיבות בתי קולנוע לב

משפט על הסרט:
יצירה שנויה במחלוקת, הן בגלל התכנים שלה והן בגלל הקצב וההתפתחות של האירועים שבה. אבל בכל צדפה שכזו מסתתרת פנינה והיא מגולמת על השחקנית הראשית, שמיטיבה להפוך את הסרט לתענוג קולנועי.

משפט על הבמאי:
מאחורי כל שחקנית גדולה עומדת לה יד מכוונת ויצירתית וכך, בעזרתו האדיבה של סטיבן נייט, אחד מהתסריטאים המוכשרים והעסוקים של הוליווד, מביים לוריין, בכישרון רב, כל סיטואציה; קטנה כגדולה וגדולה, כגדולה יותר. בעזרת צילומים נפלאים ותמיכה יוצאת מן הכלל של צוות עצום שעמל על לבוש, איפור ובנייה יוצאת מן הכלל של האווירה הייחודית והכל כך אותנטית, שמשרה הסרט הזה על צופיו וגורם לבמאי שלו להצליח להעביר את התחושות והלך הרוח של התקופה ושל נפשה הסוערת של הגיבורה הראשית שלו.


את בדיאטה. לא לגעת בכלום כאן! | באדיבות בתי קולנוע לב

משפט על השחקנים:
טימות'י ספול בתפקיד, שגורם לשערות על העורף להזדקף. פשוט יוצא מן הכלל. שון האריס וסאלי הוקינס עם תפקידים משלימים ומושלמים ולצידם עוד שחקנים מדרג זוטר, שמעניקים הופעות טובות. אבל מעל כולם וכולן ממגנטת אותנו השחקנית הראשית - קריסטין סטיוארט בהופעה חד פעמית, מדויקת ומרשימה כל כך, שכבר העניקה לה את המועמדות הראשונה שלה ואף אולי יותר מכך, כאשר טקס האוסקר כבר ממש נמצא בפתח.

משפט על אורך הסרט:
קצת ארוך מדי ובהחלט אפשר היה לרדד אותו ברבע שעה, אבל הבנייה של כל סיטואציה, בהכרח גוררת אחריה סרט עם בערה איטית וכך יצא לו סרט של כמעט שעתיים, שהבמאי התקשה לוותר על דקה אחת מהן.

סיכום המבקר
10/
7.5
תגובות
כתוב תגובה ותהיה הראשון להגיב על "ספנסר": בלתי נשכחת
סרטים בקולנוע