"ג'ינג'י" עונה 2: ויקום הגזר... וייפול שנית

הילד בן 5, כיתה א' ממשמשת בפתח והדבר שהכי מושך בעיניו הוא מסך נדלק. לקרוא עדיין לא יודע אז איך אבא יכול לחלוק איתו זכרון עבר? דרך סדרה ולא סתם סדרה, אלא סדרה שהייתה פעם סדרת ספרים, שאבא כל כך אהב לקרוא וכזו שלה האב חיכה וציפה לכל פרק בעלילות הג'ינג'י משכונת תלפיות, אשר עמד בראש חבורת ילדים חולמניים והרפתקניים במיוחד. שום דבר לא היה זוהר בחייה של חבורת ג'ינג'י והייתה גם דנה פישמן המעצבנת, אבל בכל פעם ובכל פרק הם תוארו באופן מזהיר ומרתק, ככל שניתן לרתק ילדים בבית ספר, טרום עידן המסכים המרובים.

ונדמה שאבא לא לומד, איך לומר בעדינות? מסדרת האפוקליפסה העכשווית וההרסנית שמייצרים לתכנים של האייטיז-ניינטיז, עליהם הוא גדל. שלא נתחיל לדבר על הסרט החמישי של הרובוטריקים, אשר מעבר לרחמים על השפלים שהוא ייצר עבור הקריירה של מארק וולברג, אי אפשר לחשוב על שום דבר טוב יותר שאפשר היה לעשות עם העיניים במשך שעתיים וחצי מעבר לניקוב אגרסיבי שלהם, עם חפץ חד ומלובן. את הרובוטים השחיתו, את הדרדסים אנסו לשתף פעולה עם ניו יורקים ורק שאלוהים יעזור לנו ולא ייתן לאיש לגעת בגברת פלפלת וכפינה, כפית הפלא הקטנה שלה, שהופכת אותה למיניאטורה מהלכת ומקפצת.


(חבורת ג'ינג'י, מודל 2017 | צילום: רפי דלויה)

כל כך הרבה זכרונות ילדות שהושחתו ואפס לקחים. אבא לוקח את הבן להקרנת טרום הבכורה של ג'ינג'י 2.0, עונה שנייה ושני פרקיה הראשונים. בניינטיז הסדרה עוד הייתה סבירה, תמימה (אולי גם בגלל שהגיל תאם את התוכן) וגדל שם אושרי כהן, אבל הפעם הם ממש הגזימו. ברור לכולם שאנחנו בעידן של אייפון ושאר מסכים, ברור לכולם שההרפתקאות צריכות להיות תואמות לתקופה וברור שאת רף התמימות כבר דפקו עם פטישים של 15 קילו ומסמרו אותו לרצפה, אבל משהו בפנים רצה שהילד יצפה במשהו הרפתקני, בטעם של פעם. ברור שהילד ירותק, אבל גם אבא צריך לאשר, שהרי הם מושכים אותנו, בעיקר ולא את ילדינו, שעלילה על חבורת הרפתקנים מונהגת על ידי ג'ינג'י לא תזיז למסך הבית שלהם.

ברור שהסדרה היא רק מבוססת על סדרת ספריה המופלאה של גלילה רון פדר (שהוסיפה את השם "עמית" עם השנים) וברור שלא הולכים לראות את הדברים שקראנו, אבל משם ועד לעובדה שג'ינג'י כבר מזמן לא הכוכב של הפרנצ'ייז, שעל שמו - קצת הייתה מוגזמת. איזבלה, הרובוטית שנוצרה על ידי המדען המרושע וצוותו, הכולל רובוט אנושי, בעל מבטא ספרדי ושני מיניונים נוכליים במיוחד, היא כוכבת הסדרה, על פי צמד הפרקים הראשונים. ג'ינג'י הוא האחראי, אבל הוא מזמן לא אוחז במושכות. הוא, במקרה הטוב, נכנס לסדרה על תקן של יועץ וכך גם נראית העלילה של הסדרה הקרויה על שמו.


(משמאל לימין: טל לוי, נעמה שטרית, עידו ישראלי, ריקי בליך ועירית קפלן | צילום: רפי דלויה)

רצינו לראות אותו במחסן של הבניין שפוסטרים של מייקל ג'ורדן מעטרים את קירותיו, אבל קיבלנו את סטף קארי בפוסטר מתנוסס ברקע ואל לנו להרחיב על עודף אפליקציות וה-וואטסאפ שמכתיב גם בסדרה הזו (כמו במציאות) את העניינים. קיימת משיכה מוזרה בחוטי הסדרה, אותה מעניקים יוצריה לעלילה תלושה והזויה, המונהגת על ידי רובוטים אנושיים ומדענים מטורפים, שכל מה שמחבר בינם לבין סדרת הספרים הוא הקונספט בלבד וגם אותו הם איבדו עם ירידתו של ג'ינג'י לעמדת הסגן.

הקונספט של סדרת הסיפורים על ילד ג'ינג'י, שמאמין שצבע שיערו גם מעניק לו כוח ויצירתיות, די מתמסמס לטובת עלילה גנרית שיכולה הייתה, באותה המידה, לספר סיפור על ברווז אנושי עם חבודת חברים שפותחים חברת חקירות באסם החווה של בעליהן או על ילדה בלונדינית, שתנהיג את חברותיה הפקצות או סתם על חבורת ילדים, שמרגישים שהעולם פחות אוהב אותם (והוא אוהב), אה, כמובן בתוספת מדען משוגע והרובוטים שלו.


(כמה אהבה - נעמה שטרית ועידו ישראלי | צילום: רפי דלויה)

הצפייה בסדרה החזירה, מבחינת הרמה והביצוע, לימים בהם יצפאן כיכב ב"צצקנים". השחקנים שמככבים בסדרה מתאימים את עצמם ברמת המשחק והרצינות למכנה הנמוך המשותף ביותר של הילדים שעשויים לצפות בסדרה. אם חשבתם שיש לילדים מה ללמוד מהסדרה, תחשבו שוב כי הילדים לא ישודרגו מבחינת רמת ההומור, שמצביע על כך שיותר מחצי מהדמויות לוקות בטמטום מוגזם ובקיצור ולעניין, סתם עוד סדרה שהשאיפה המרכזית היא להפיל את אבאמא שולל, כדי למשוך את הילדים אחריהם.

סדרת הספרים שכל מה שאפיין אותה היה ריאליזם, מהול בעולם החלומות הילדותי, הפכה לסדרה לילדים של הדור הנוכחי, שחייבים גירויים ביזאריים ויוצאי דופן, שהרפתקה רגילה ברחבי השכונה לא תספק אותם, אלא רובוטים עם תכונות ודפוסי פעולה, אשר מהם ממציאים את מיטב סרטי פוסט האפוקליפסה. הג'ינג'ית היחידה שמככבת היא איזבלה, הרובוטית האנושית, שמפתחת אינטליגנציה מלאכותית ומתחילה פתאום גם לחלום חלומות ולהתאהב וקצר הזמן מהרגע שבו תצמח לעצמה מכונות ירייה מהידיים ותקצור, להנאת הצופים, את כוכבי הסדרה לפרק סיום מדמם במיוחד.


(כמה צומי - טל לוי | צילום: רפי דלויה)

הילד הקטן של אבא אמר תודה על הבילוי הזוגי וכנראה שלא יבקש לצפות בסדרה, כאשר תגיע לספריית ה-VOD הביתית שלו וזה, גבירותיי ורבותיי, הניצחון הענק של הערב הפרטי של כותב שורות אלו. הסדרה המצוירת של רובוטריקים הצליחה לשבות את הילדון, באגס באני וחבריו הצליחו להצחיקו בגילאים מוקדמים יותר (ואת אבא יותר) ונראה שגם הינוקא הבין, לאחר צפייה בשני פרקי הבכורה של העונה השנייה, כי עדיף לחכות שיוכל לקרוא בשביל להנות הנאה טהורה יותר מהמותג, ממנו אביו נהנה לפני עשרים ומשהו שנים.

ג'ינג'י עונה 2' תעלה לשידור ב2.11 בyesVOD וב- 5.11 בערוץ ג'וניור רק לילדי yes