"להציל את מארק וואטני": להחזיר את רידלי סקוט

ביקורות
מים במאדים? מאט דיימון מגשים בזריזות את תגליתה המרעישה של נאס"א, בסרט שמחזיר את רידלי סקוט לתודעה והפעם בפן החיובי. הבמאי המעוטר הולך על בטוח ועם קאסט חלומי, כאשר מחבר בין וויזואליות מרשימה בחלל, הומור וכמות גדולה של קיטש רגשי, היישר לגרונות הצופים.

"להציל את מארק וואטני": להחזיר את רידלי סקוט
"להציל את מארק וואטני": להחזיר את רידלי סקוט

ביום שני ה-28 לחודש ספטמבר הודיעה נאס"א על תגלית מדעית אדירה (כלשונם), שמקורה בכוכב הלכת מאדים ובישרה על ראיות מוצקות לכך שזורמים כיום מים על גבי המאדים והחל מאותו הרגע, כנראה שהטלפון של רידלי סקוט לא מפסיק לצלצל. תיאוריות קונספירציה כבר קושרות בין הוליווד לבין סוכנות החלל והרצון של נאס"א לגייס 100 מיליארד דולר לשם ביקור התיישבותי במאדים, שייארך כ-20 שנים, קיבל דחיפה רצינית מהכיוון הכי פחות ממשלתי שיש.

הקונגרס לא מוכן לממן? אולי הוליווד ומעריציה המושבעים יתנו כתף למשימה. מהדורות החדשות סערו ביום שאחרי ההודעה וסרטו של רידלי סקוט קיבל דחיפה רצינית, לקראת הופעת הבכורה שלו בארצות הברית, ביום שישי הקרוב - השני באוקטובר (אצלנו יום לפני האמריקאים וגם מהדורות החדשות המקומיות לא פסחו על האירוע והפרסום חינם בימים האחרונים).


(מי אמר שיש פה מים?. צילום: יח"צ)

הציונים באתריי הקולנוע משבחים, הקופות מבעבעות ורידלי סקוט מנפח חזהו בגאווה, לאחר שאיגרפו אותו בבטן ובביצים בשנים האחרונות. הבמאי של יצירות המופת האגדיות והקאלטיות ("בלייד ראנר", "הנוסע השמיני" ו-"גלאדיאטור&quo t;) שוב הולך זקוף ומורם אחרי שהתרסק עם "אקסודוס" ו"היועץ" בשנים האחרונות, הוא מזנק על הסוס ומתקמבק באופן הכי מושלם שיכול להיות ולא בכדי.

הסרט שהוא יצר הוא מרתק, ועל אף אורכו הדי מיותר, הוא מצליח לשמור על גחלת בוערת ולא מרפה מהצופים דרך התרגילים העתיקים ביותר בספר, אשר מכוונים לרגש ולהומור. אבל וזה אבל גדול, רידלי סקוט לא לוקח כמעט סיכונים בסרט והולך על ההימור הכי בטוח בהוליווד: סרטי חלל. הקאמבק שסרטי החלל וטיולי החלל, עושים לאחרונה, נראה כמו הדבר היחידי שיכול לתת פייט למארוול והקומיקסים.

אם בשנת 2009 היה סאם רוקוול תקוע על הירח, שאין עוד איש מלבדו ו... מלבדו ב-Moon, הרי שבשנים האחרונות סרטי אנשי החלל עושים קאמבק מרשים ובמאים גדולים מגייסים שמות עוד יותר גדולים בשביל לתרגם לצופים את חזונם וכמובן בתלת מימד. אלפונסו קוארון עשה את "כח משיכה", גייס את ג'ורג קלוני וסנדרה בולוק וגרף אוסקרים בבימוי ועריכה בזכות המכלול ובזכות אהבת הקהל והמבקרים. כריסטופר נולאן ביים את "בין כוכבים", גייס שורה אדירה של כוכבים ותוגמל "בקטנה" עם אוסקר על אפקטים וויזואליים, שבהחלט היו מרשימים וגם עזרו לסחוף את ציבור המעריצים והמבקרים.

רידלי סקוט ניסה להפסיק את הג'יעג'וע שלו בין סרטים מדהימים לבין סרטים טובים ובינוניים והלך על כל הקופה ואפילו נאס"א "גויסה" למשימה עם תזמון לא פחות ממושלם עבור שני הצדדים. קאדר עצום של שחקנים, כאשר בראשם מאט דיימון שוב זקוק לחילוץ והצלה ומי יודע, אולי סקוט יזכה סוף סוף בפסלון המוזהב אי שם בסביבות פברואר.


(שיט, ידעתי ששכחתי את ראסל קרואו. צילום: יח"צ)

איך מגדירים הרגל? המילונים טוענים שהרגל הוא "פעולה שנוהגים לעשות שוב ושוב עד שהיא נהיית טבע שני...". אולי צריך לשאול את המפיצים המקומיים ביחס למה שמתחיל להתפתח כהרגיל והוא: הענקת שמות לסרטים בהם מאט דיימון מגלם דמות שצריכה חילוץ. נראה שכל פעם שהבחור זקוק לחבל הצלה, העניין קובע את שם הסרט; פעם הוא היה טוראי ראיין אצל שפילברג, אבל אז התרגום של שם הסרט היה מושלם, הפעם הוא ״איש המאדים״, אך קודקודי המתרגמים חשבו אחרת ויצאו להציל את דיימון פעם נוספת, עדיין לא הרגל באופן הקלאסי של הגדרתו, אבל מי יודע מה יועיד לנו העתיד?

הסיפור ברור וידוע כבר מראש ומי שהצליח לחמוק מכל הפרסומים והטריילרים, בייחוד נוכח גילוי החיים האופציונאליים במאדים, יכול לטפוח לעצמו על השכם על עבודת עצימת עיניים נהדרת. מארק וואטני הוא אסטרונאוט, אבל לא אחד כזה שהראש שלו לא מחובר לגוף במהלך מרבית שעות היממה, אלא אמיתי, שחוקר את פני השטח במאדים ומעניק זווית מקצועית מהצד הבוטאני, בהיותו בוטניקאי מלומד.

ההתחלה נראית שאולה מ"כח משיכה", כאשר חבורת אסטרונאוטים גיקים מתבדחים בחלל ואז קורה הנורא מכל, סופה (תלת מימדית ברובה, שאחריה אפשר להסיר את משקפי התלת מימד) שתעיף אחד מהם (את וואטני, כמובן) ותאלץ את השאר לברוח או למות. חברי הצוות בורחים, בוחרים בחיים ומשם מתחיל סרט הישרדותו בחלל של חבר הצוות העזוב ובדיוק כמו רוקוול, בולוק ומקונהיי לפניו, יוצא דיימון למסע היחלצות, כמעט חסר סיכוי בחלל.


(כמה אסטרונאוטים צריך בשביל לנקות אבק?. צילום: יח"צ)

חציו הראשון של הסרט מתאר את הסתגלותו בזכות מוח המדען המבריק שלו ותנאים שהוא יוצר להישרדותו שלו, החצי השני מערב כבר את יושבי כדור הארץ, שיקוליהם ולוחות הזמנים שלהם לתכנון הצלתו, המאוד מתוקשרת. החל מהרגע הקומי הקליל הראשון ודרך רגעים רבים וקלילים דומים הפזורים לכל רוחבו של הסרט, מצהיר סקוט על קו דרמטי, אבל לא כבד מדי, שמשלב הומור להקל על הצופים.

התעתיק הדי דומה לעבודתו של קוארון, בבחינה הרעיונית לא מותיר לו מרחב תמרון רב והוא חייב לשנות את הגישה ועל כן הוא מציג את דיימון באופן הירואי, על גבול הקומי, כאשר הוא מפרשן ומקריין את כל מהלכיו, במהלך שהותו במאדים, ביומן מצולם ומתועד. בחזית השנייה, עובדים אנשים ימים כלילות על מנת להצילו ומצמצמים לוחות זמנים באופן כמעט חסר אחריות, עד שחייבים להגיע לפתרון הדרמטי, המרגש והכה צפוי.

את הסרט מלווה מוזיקת דיסקו מהאייטיז, שוב, על מנת להקליל כל רגע דרמה ולמען הוספת פן בידורי נוסף לאווירה הדי כבדה, שמשרה החלל השומם על הצופים בסרט. עם כל הדברים הטובים שאפשר לומר על הסרט ואפשר לומר עליו דברים נהדרים הוא לא חף מטעויות ובעיות והן אפילו מרובות, אבל ההכוונה של סקוט למכנה המשותף הנמוך ביותר די מטשטשת ומטאטאת את כל אותן הבעיות תחת השטיח.


(בטוח יש שם מים למטה, כן?. צילום: יח"צ)

גם אם נסלח לו שהוא מחקה את "כח משיכה" בכל כך הרבה שלבים, אי אפשר שלא להימלט מציפורניו המחודדות של הקיטש, שבו מלעיט סקוט את צופיו, בסרט של שעה וחצי זה היה נסבל, אבל אחרי הסף הזה, הבדיחות והעקיצות השנונות הופכות להיות מייגעות ומעייפות. הרצון להאמין לכל שטות תסריטאית, שמפילים על הצופים, גוברת במרבית השלבים, אבל גם אחרי עוד ועוד טריק חסר בסיס והיגיון, המתח נפרץ ואפשר להתחיל בהומור פנימי כנגד הסרט; לטוס במאדים עם ברזנט בתור גג? מי שמע ומי יישמע?

האורך של הסרט הוא מופרז ובקלות אפשר היה לחתוך חצי שעה עד ארבעים דקות, אבל ניחא; הסרט קולח, זורם ואין בו רגע דל, הוא מתאר בפרטי פרטים את השהות, שאמורה להיות משמימה, בצורה מעוררת כבוד. אבל שוב ועם כל האמור דלעיל, מי שיתחיל לראות את חצי השעה הראשונה, יירדם ויתעורר בחצי השעה האחרונה (ולא חסרו דוגמאות חיות, אשר נמנמו להן במהלך הסרט), יוכל להשלים את האינפורמציה די מהר, גם לבד וגם מלחישה קצרה באוזן וזוהי לא תעודת כבוד לתסריטאים של הסרט.

נקודה אפרורית אחרונה מופנית למרבית הקאסט האדיר, שמככב בסרטו של סקוט. ראסל קרואו לא פה. אבל מאט דיימון כן והוא מצוין, אמין ומבדר, כפי שמצופה ממנו. שאר הקאסט כל כך לא מנוצל, שזה פשוט מעורר כעס. אומנם רובם ככולם מתאימים כמו כפפה לתפקיד הרציני ועם זאת, בעלי כשרון קומי מוכח (ג'ף דניאלס, מייקל פנייה, קריסטין וויג), אבל שחקנים זוכי אוסקר (צ'יווטל אג'יופור), מועמדים לאוסקר (ג'סיקה צ'סטיין) וסתם שחקנים נהדרים (שון בין, אקסל הני וקייט מארה) הם ממש אובר קוואליפייד לתפקידים הדי פלקטיים, בהם הם מככבים בסרט.


(מי יזכור אותנו עוד חמישה חודשים?. צילום: יח"צ)

השורה התחתונה היא שלפרקים רבים "להציל את מארק וואטני" הוא ספקטקל מרשים של וויזואליות בין כוכבית, הוא בידור קולנועי קלאסי, עתיר שמות ומאויש בהם בכל עמדה אפשרית. לפרקים אחרים הוא נותר במשבצת די נמוכה של בידור זול (גם אם עלה מאוד יקר) להמונים, בעל מכנה משותף נמוך למדי, לא מקורי ובעל תלת מימד חיוור ועדיין, ככלות הכל, הוא הימור בטוח של הבמאי לעלות על האוכף והיי... יש גם פרסום חינם מנאס"א.
סיכום המבקר
10/
5.5
תגובות
כתוב תגובה ותהיה הראשון להגיב על "להציל את מארק וואטני": להחזיר את רידלי סקוט
סרטים בקולנוע