מסופר בצורה של פלאשבק, הסרט מתחקה אחרי עלייתו ונפילתו של מפיק הוליוודי אמביציוזי, בשם ג'ונתן שילדס (המגולם על ידי קירק דאגלס), כפי שנשקף מעיניהם של שלושה אנשים שעבדו איתו בעבר, הכוללים את התסריטאי ג'יימס לי ברלו (המגולם על ידי דיק פאואל), כוכבת קולנוע בשם ג'ורג'יה לוריסון (המגולמת על ידי לאנה טרנר) ובמאי בשם פרד אמאיל (המגולם על ידי בארי סאליבן). דאגלס מגלם את תפקידו של שילדס, שמונע ומניע את האנשים סביבו מתשוקה עצומה לקולנוע וכוללת את סיפורי עלייתם של שותפיו לגדולה.
B0B0יאאאאאאאאאאאאאאאאא...............איזה סרט!!! ממש לא מזמן ראיתי את "הרי הסיירה הגבוהים" עם בוגי והתלוננתי על יכולות המשחק של אותה התקופה. אז עשור לאחר מכן (וקצת) מגיע קירק דאגלס המנוח, שעזב אותנו בדיוק לפני שנה ומעלה את הרמה. בכמה רמות.
אני לא יודע אם זו האהבה שלי לסרטים על קולנוע ותעשיית הקולנוע, אבל יש בסרט הזה משהו שלא יצא לי לראות באף סרט אחר שאני זוכר לאחרונה. הדרך שבה וינסנט מינלי פורט את הסיפור ואת העלילה היא מהפנטת ומרתקת בעיניי.
זה מתחיל בחמש - עשר דקות של זמן רציף ואז בפלאשבקים וזכרונות מהעבר. שלוש דמויות, שלושה אנשים ואדם אחד שמקשר בין כולם וכיצד נקשרו ונכוו ממנו.
סיפורו של ג'ונתן שילדס - מפיק על, שמצליח לגרום לכולם להסתובב סביבו ולעשות כרצונו. דאגלאס היה מועמד לאוסקר על תפקידו המלהיב והפסיד לגארי קופר, שזכה על תפקידו המופלא ב"בצהרי היום". איזו שנה הייתה 1952 לקולנוע.
דאגלאס הוא שילדס, המפיק הכל יכול שאפילו את הסיפור טווים עבורו שלושת הדמויות שמתפקדות בתור גיבורי המשנה. הסרט ממגנט מהשנייה הראשונה בסיפור ובעלילה הנפלאה שלו, המשחק מדהים והצילום פנטסטי.
הסרט זכה בחמישה אוסקרים, כאשר רק אחד היה אישי (גלוריה גראהם - תפקיד משנה לשחקנית) ולא בכדי. חבל לספר יותר מדי על הקלאסיקה העל זמנית והנפלאה הזו וזאת על מנת לא לקלקל ולא לספיילר.
סרט שאי אפשר שלא להנות ממנו, אם אתם חובבי קולנוע. סרט שמגיע מאהבה לקולנוע ומציג אותה, פרושה בכל מחלקה. עלילה הפכפכה, שפשוט שואבת ומושכת מהרגע הראשון ועד האחרון והצטיינות יתרה בכל מחלקה, הקשורה ליצירת הסרט. מהבמאי, הצילום הנהדר ועד למשחק המופלא, כאשר בראש דאגלאס...יוצא מן הכלל!