הם היו בשטח, ניהלו והשתתפו בפעולות מבצעיות, הביאו אל ראשי הממשלות את המידע הרגיש והסודי ביותר, ישבו בדיונים, השמיעו את דעתם וקיבלו החלטות אשר לעתים קבעו מי לחיים ומי למוות. בפעם הראשונה מדברים ששת ראשי השב"כ על שנותיהם בשירות הביטחון הכללי. הם מתארים את הנעשה בחדרי החדרים של ההנהגה הביטחונית והמדינית של ישראל, מביטים לאחור, מנתחים את המדיניות, ובוחנים את עצמם ואת המנהיגים אשר תחתם שירתו. הסרט מספר את סיפורה של מדינת ישראל, מנקודת מבט ביטחונית, מאז מלחמת ששת הימים ועד היום. הוא בוחן אירועים ופרשיות, רגעים מסעירים וכואבים, שבכולם לקחו חלק פעיל ראשי השב"כ. ראשי השב"כ הם הדוברים היחידים בסרט, ולאורכו עולה שוב ושוב הדילמה אותה הם חיים: האם ערכי יסוד וצדק אוניברסאליים, דמוקרטיים, יכולים להתקיים ולהישמר על-אף האיומים התכופים על מדינת ישראל ולמרות המציאות הביטחונית המורכבת.
MaFכל כך הרבה דיברו על הסרט ושיבחו אותו, כמעט כל כלי התקשורת היו בעד הסרט והמליצו לכולם לצפות בו. תוך העלמות מהעובדה שמרבית אותה תקשור היא שמאלנית, החלטתי לראות אם יש דברים בגו. ובכן - ראשית הסרט עשוי היטב ומשתמש במיטב הטכנולוגיות שהעניק הקולנוע ליוצרי הסרט התיעודי והמרשים, אך עד כאן המחמאות. זה הוא סרט מוטה-שמאלה שבו אנשי השב"כ ירקו לבאר מתוכה שתו, דרך סיפורו של הארגון הביטחוניסטים הרשו לעצמם להשוות את חיילי צה"ל לחיילי הוורמאכט ואף להתוודות שלאחר עזיבת הארגון הם הופכים לשמאלנים ואין כמו הסרט הזה כדי להוכיח שהסרט אינו אלא תעמולה שמאלנית-גבלסית, עשויה היטב, אך עדיין תעמולה.ביקורת זו מכילה ספוילר, הצג כעת