"חיים שלמים": אתם הולכים להתרגש

האמת הכואבת היא שקשה כבר למצוא סרטי דרמה רומנטית, שלא נופלים למחוזות הקיטש, אשר גובל באזורים הכמעט קומיים. כאשר זה מגיע למחוזות הקומדיה, הז'אנר בכלל משתנה והופך באופן כמעט אוטומטי לקומדיות רומנטיות ועבורן ישנן אוכלוסיות שונות לחלוטין. קשה לשים את האצבע בדיוק על הסיבה המדויקת למה הסרט הזה עושה מה שהוא עושה ולמי שהוא עושה, אבל הוא לגמרי עושה זאת. הסרט הוקרן בפסטיבל ברלין, בסאנדנס וגם בפסטיבל ירושלים המקומי שלנו והרוב תמימי דעים, בנוגע להד שהוא יחולל בזמן הנכון.

הבעיה עבור הסרט הזה שהזמן הנכון בשבילו הוא רחוק מדי ביחס לתאריך היציאה שלו ברחבי העולם, מבחינת הפסטיבלים ואפילו רחוק ביחס לתאריך השחרור הרשמי שלו, ביחס לטקס פרסי האוסקר. אם נשים בצד תאריכים ופרסים ונתייחס לסרט כפי שהוא מבקש שיתייחסו אליו ולהצלחה שלו, אפשר לייחס את מרביתה לכימיה המדהימה בין גרטה לי וטאו יו ואי אפשר בלי הבימוי הבוסרי והנפלא של סלין סונג, אשר משתמשת בכלים כל כך צפויים לעיתים, שאי אפשר שלא להישבות בקסמם. הכל עובד, המסר המרחף מעל הסרט מתגלגל באופן טבעי, נפלא ובשורה התחתונה והסיכומית שלו אי אפשר לבקש סיום הולם וטוב יותר לסרט, אשר לעיתים מפלרטט עם מחוזות הפנטזיה, בעיקר בראש שלנו - הצופים.


מצליבים מבטים - טייק 1 | באדיבות בתי קולנוע לב

ניכר שהגברת סונג הכינה שיעורי בית ויודעת להשתמש במרחבים שניתנו לה היטב. שוטים נפלאים, צילומים מרגשים ונוגעים וכל מה שתרצו בתור תפאורה מוכן היטב, בכדי לתת את הבמה המרכזית לצמד השחקנים הראשיים שלה, אשר מהרגע הראשון אפשר לראות את הכימיה המטורפת בינם בוערת היטב. האימפקט של גלי ההדף שעפים מהם לא משאיר את היושבים באולם הקולנוע אדישים ובאמת אי אפשר שלא לשקוע ברומנטיקה מהזן התמים והטהור ביותר, כאשר נתקלים בסיפור של צמד הגיבורים הראשיים הללו ולקוות ביחד איתם שהסוף הטוב יגיע, גם אם עמוק בפנים קשה להפנים או להאמין שיש אפשרות אחרת מלבד הגעת התרה אופטימית וקלאסית.

השוט הראשון הוא נפלא ומייצג את הסרט ואת הדינמיקה בין הדמויות היטב. הוא מציג שלושה גיבורים יושבים על הבר ומקבלים ווייס אובר מאת צופים מהצד השני של הבר, המשקיפים עליהם ומשחקים את משחק הניחושים, בכדי להבין את טיב היחסים בין הדמויות. המילים והשיח הוא של הצופים, התמונה היא של הגיבורים והניחושים שלכם ושל המשקיפים הם טובים בדיוק כמו של כל צופה, אשר נקלע לסיטואציה. רוצים להבין מי נגד מי? תקפצו עשרים וארבע שנים לאחור, אל קוריאה ואל צמד הגיבורים שכבר נתקלתם בהם בכרזת הסרט או בטריילר שלו. צמד הגיבורים מוצג בגיל שתיים עשרה - מספר שיהפוך בהמשך הסרט למספר מפתח בדילוגים בין תקופות חיים, בחייהם של הגיבורים הראשיים.


מצליבים מבטים - טייק 2 | באדיבות בתי קולנוע לב

שני הגיבורים גדלים בקוריאה והם החברים הכי טובים. נה-יאנג בוכה כאשר הא-סונג עקף אותה במבחן ואילו הא-סונג מתרעם מעט על תגובתה, כיוון שהוא ציפה לפרגון, אפילו קל שבקלים, מצידה של נה-יאנג. הם מחזיקים ידיים ומשחקים בתמימות ילדותית, למרות שבהמשך אנחנו נחשפים לחלומותיה הגדולים של נה-יאנג, בנוגע לזכייה בפרסי נובל עתידיים. גם הוריהם של הילדים מכירים באהבת הילדות התמימה והמקסימה שלהם ונראה כי המסלול לחתונה עתידית מוכן לשיגור, אך הוא ייקטע בגין רצון הוריה של נה-יאנג למצות את הפוטנציאל שלהם בארץ אחרת. השניים מגיעים מעולם ותחום האמנות והם רוצים הזדמנויות יותר מוחשיות וממשיות לעצמם ולבתם.

קצת לפני שהוריה של נה-יאנג לוקחים אותה למסע הגירה לקנדה, אשר דומה מאוד וכמובן מבוסס, במידת מה, על מסלול חייה של במאית הסרט - סלין סונג, נה-יאנג ואחותה מתחמשות בשם מערבי והיא מחליטה, בעזרת אביה, להיקרא: נורה. סצנת הפרידה בין צמד הילדים הללו תהיה אחת המקסימות והנוגעות שראיתם לאחרונה בקולנוע ויותר מכך, היא תהיה יפיפיה בבניה הוויזואלית שלה, הגובלת בקיטש מצולם ועם זאת עדיין קסומה. זו אחת הסצנות, אשר נחקקות ונצרבות בזיכרון גם הרבה אחרי שהסרט מסיים ואתם יוצאים מאולם הקולנוע. לגזור ולשמור.


עוד טיפה נסתכל זה בזו | באדיבות בתי קולנוע לב

קפיצה של שתיים עשרה שנים קדימה ונורה היא כבר חלק מסצנת המחזאות הניו יורקית וכבר מזמן לא גרה בבית הוריה, אשר בקנדה. היא מחפשת, בשביל הבדיחה, קולות ושמות מן העבר ואפילו לא זוכרת את השם של "הנער שהיה דלוק עליה", אבל אמה זוכרת והשניים מוצאים את עצמם עד מהרה בקשר סקייפי, מרוחק ועם זאת גם מאוד קרוב ואינטימי. לא משהו שלא ראיתם בסרטים רומנטיים אחרים, מלבד הכימיה והרגש הכל כך חזק, אשר מוצג באותם רגעי שיחה אינטרנטית רחוקה, בסרט הספציפי מאוד הזה.

מבלי לשטוח את כל העלילה, לפרטי פרטיה, אתם יכולים לתאר לעצמכם כי תהיה עוד קפיצה של שתיים עשרה שנים קדימה, כיוון ששם בעצם הכל החל, בכל הנוגע לכרונולוגיה ההפוכה של הסרט וצריך לחזור לאותה סצנת מסעדה, עם דיבוב חיצוני. החיים ייקחו את צמד הגיבורים של הסרט למסלולים שונים לחלוטין שלה משלו ולהיפך, אבל המשיכה, הכימיה והכמיהה הבלתי מוסברת (ועם זאת; כל כך הגיונית ורציונלית) של השניים האחד לשנייה יהיו קיימים במהלך כל הסרט ולא משנה באיזה שלב של החיים הם נמצאים במסגרתו כעת.


ועכשיו תראו איזה פרופיל | באדיבות בתי קולנוע לב

בשלב מסוים אחד מהדיאלוגים בסרט יפלוט את המונח המרכזי והחשוב ביותר בו: יין-יאון. המונח הזה, אשר נשמע קצת כמו יין ו-יאנג בהתחלה, מדבר על כך שאם ישנו קשר בין שני אנשים בחיים הללו, זהו סימן שהם כבר נפגשו בחיים קודמים ואם ישנה אהבה בין השניים, סימן שהמפגשים היו במסגרת מספר גלגולים ולא רק אחד. הנקודה הזו והמונח הזה ילפתו את הגיבורים של הסרט ויגררו דיון בנוגע לשימוש ב-יין-יאון וכיצד משתמשת בו סונג (הבמאית) ביצירתה ומה היא בעצם מנסה להביע דרך אותו קונספט.

אהבה, אכזבה, ריחוק, גורל, קרבה על שלל סוגיה ובעיקר סימבוליזם נפלא אשר משרת את הסרט בכל כך הרבה מטרות, שהמרכזית בין אותן מטרות היא פשוט למשוך את הצופה לכדי חיבור אינטימי ועמוק עם שני הגיבורים, בהם הוא צופה ולהפוך להיות חלק מהחוויה שלהם ומקשת הרגשות הענפה, אותן הם חשים במהלך עלילתו של הסרט. מעבר לגל הביקורות הכל כך חיובי (ובצדק) שהסרט הזה נישא עליו, מדובר ביצירה רגישה, כנה, אמיתית לחלוטין ועל אף הבוסר שלה והרגעים העשויים בדיוק כפי המצופה מהבמאית הטרייה הזו, יש לסרט הזה קסם יוצא דופן, אשר בהחלט מצדיק את ההייפ סביבו. לא סרט השנה, אבל בהחלט אחד הטובים והמרגשים שלה.


מה זה מרגיש לי כמו גלגל שלישי | באדיבות בתי קולנוע לב


משפט על הסרט:
דרמה רומנטית עם איכויות איננה מילה שגורה באולמות הקולנוע של היום. בדרך כלל כשזה מגיע וזה טוב, זה לא מגיע מכיוונה של הוליווד הקלאסית, כי אז כנראה יהיה מדובר בסרט בינוני עם נטייה לקומדיה או לקיטש כלשהו. הפעם מדובר ביצירה אשר דוברת אנגלית-אמריקאית בחלקה הגדולה, אבל הלב קוריאני והלב הזה, כפי שלמדנו בשנים האחרונות, מנצח כמעט תמיד.

משפט על הבמאית:
סלין סונג בסרט הביכורים שלה מצליחה לסחוף ולסחרר את הפסטיבלים ואת הוליווד כולה. הבמאית החדשה למדי משתמשת בטריק של מנוסים ממנה ויוצקת מסיפור החיים האישי שלה אל תוך הסרט עצמו ובכך הופכת את עבודתה ליותר אישית וטוטאלית ובכל הנוגע למבעים הקולנועיים והרגש שהיא משדרת - הלב בהחלט במקום הנכון.

משפט על השחקנים:
גרטה לי וטאו יו מדהימים בתפקידים הראשיים ופשוט עושים את הסרט כאשר הם מתפקדים בתור הלב הפועם שלו. ג'ון מגארו הוא הצלע השלישית, אם אפשר לקרוא לו ככה, בתפקיד היותר משמעותי משחקני המשנה והוא עושה זאת בהופעה נהדרת, מרגשת ונוגעת גם כן.

משפט על אורך הסרט:
כמאה דקות של סרט מרגש, שלעיתים מורח רגעים מסוימים, אשר קצת נוטים להתיש ולגרום לסרט להרגיש ארוך יותר, שזו גם עובדה יפה מאוד בסרט קצר יחסית, שהמסע והסיפור שבו מרגישים כמו אפוס רחב יריעה הרבה יותר מהזמן המוקצב לו.