"מעופפת": שתתעופף למקום אחר

הקיץ הגיע. החופש הגדול הגיע מיד בעקבותיו - הטמפרטורה בתקרה ורמת סרטי הילדים דווקא לא מתביישת לגרד את הרצפה. הפקות מאירופה מגיעות בכדי להעשיר את התפריט של הסרטים המקומיים, אליהם נסחוב את ילדינו וכמובן שבין הסרטים, אשר יעברו את סף הכניסה ארצה, צריך גם לרצות את הזאטוטים והטף. הסרט הנוכחי עונה בדיוק על כל ההגדרות המינימאליות, על פיהן סרט ילדים מורכב. מסר חיובי ובסיסי, אנימציה מינימליסטית וחסר שאיפות, רעים מוחלטים ודווקא גיבורה אחת שלא בדיוק עונה על דרישות המינימום של סוג הפרוטגוניסטים, על פיהם אתם רוצים לגדל את ילדיכם.

ליליאנה הפייה היא לא בדיוק הטייפקאסט הפייתי אליו הורגלתם, ההורים, בתור ילדים. היא שמנמנה, מחפשת צרות ולא יוצלחת במיוחד בעבודתה הבסיסית. ליליאנה היא חובבת ממתקים ועוגיות וכושלת פעם אחר פעם במבחני פיית השיניים שלה, בעודה נותרת מאחורי כולן וגרוע מכל - היא נותרת מאחוריו של רונאלדו השחצן, אשר עובר בהצטיינות יתרה את מבחני פיות השיניים ודואג להזכיר לה, לאורך כל הדרך, את מקומה בתחתית, אל מול ההצלחות שלו. בעולם האנושי והמקביל עוברת מקסי מהבית הכפרי שלה ושל אמה לעיר הגדולה ולדירתו של החבר של האם, אשר מתגורר עם שני בניו, שלא מתאימים בגיל או בהתנהגות לאורך חייה של מקסי הצעירה.


לא הפיה הכי מחודדת בכפר | באדיבות בתי הקולנוע לב

מקסי חובבת הפרחים אמנם מקבלת בית חם אצל אמיר, החבר של אמא שלה ופעיל בולט בניסיונות ההצלה של אחד מהעצים הוותיקים של העיר, אבל הבנים שלו לא מרוצים מהעניין שגרם לאיחוד שניהם לחדר אחד ואילו היא מקבלת את חדרו של האח הקטן - סאמי. איך הכל מתחבר, אתם שואלים? לסאמי נפלה אחת מהשיניים וליליאנה מוצאת פרצה בעולם הפיות, אשר תאפשר לה להתגנב אל העולם האמיתי, לנסות ולקחת את השן, לחזור עם תהילת עולם וכמובן לקוות שכל המעשים הנלוזים, אשר הביאו אותה עד הלום, ייסלחו לה בקלות כי היא חמודה ומאמינה שהיא מיוחדת.

ישנו גם רשע אחד אשר רוצה לבנות מלונות יוקרה על חשבונו של העץ והוא יהיה טוטאלי ומוחלט, כדי שלא תהיינה אפשרויות לנסות אפילו להתחבר לדמותו ולרצון שלו להתעשר על חשבון הזכרונות המתוקים של אנשי העיר, בזכות כריתתו של העץ העתיק. דווקא האנימציה והמראה של האנטגוניסט הקלאסי, שהסרט הזה מציג, נראית בכמה רמות מעל שאר הדמויות הספק מגוחכות, ספק מביכות. גם הרעיון, לפרקים, מרגיש כמו משהו חדש ומרענן, שאולי לא נראה קודם לכן, אבל כל המשך העלילה וההתדרדרות לבנאליות התבניתית מסרבים לשחרר את הסרט הזה מהכבלים שכפו עליו החוקים העלילתיים של הקולנוע המודרני.


שלי! כל הצלחת שלי! | באדיבות בתי הקולנוע לב

הסרט הזה לא מנסה לפרוץ אף גבול ולא רוצה לנסות ולומר שום אמירה מעניינת. הוא רוצה לבדר את הילדים הקטנים שלכם ולהיראות מספיק חמוד, בשביל שתקנו כרטיסים לכל המשפחה ולא תשאירו חצי ממנה בקולנוע ואת החצי השני מסתובב בשופינג באותו הזמן. קו-פרודוקציה גרמנית-לוקסמבורג ית אשר משתחררת בעידן שבו אנחנו כבר רוויים באנימציה, משכרת החושים, של פיקסאר את דיסני ומרגישים שהזיווג ההוא כבר לא כל כך מצליח להניב לנו משהו מלהיב מספיק. בגדול אין הרבה מה לעשות בנוגע לכך כיוון שהילדים שלנו נולדו לעידן שבו הבינוניות העלתה את הרף, בכל הנוגע לאנימציה ואפשר כבר לזהות את סממני הבינוניות בשלב של הצפייה בטריילר או בכרזת הסרט.

התרגום המקומי לסרט לוקח את השמות ומנסה לבצע להם אדפטציה מוכרת, כאשר הדמות הקרויה יולאנדו במקור הופכת לרונאלדו, שהוא גם שחצן ומלא בעצמו מעל ומעבר. גם הגרסה המקורית וגם התרגום המקומי שלה דוגלים בוולגריות, שלעיתים גודשת וגולשת אל מחוץ לגבולות הרצויים בסרט לילדים קטנים, כאשר נפיחה מקבלת תרגומים רבים, בכל כך הרבה צורות וגוונים, כאילו שחסר תוכן נמוך בשאר חלקיה של הרשת. התוצאה הסופית היא סרט ילדותי מאוד, שעובר חלק בגרון בעיקר עבור ילדים בגילאים נמוכים מאוד, על אף העקרונות והרעיונות הלא רעים שהסרט מתיימר להציג בתחילתו. עוד ניסיון אירופאי כושל לנצל את הפרצות שהקיץ מציע באולמות ויישכח מלבבות הילדים ובטח ממחשבותיהם של ההורים כבר בעת היציאה מאולם הקולנוע.


דווקא מתאים לי לחיות בבית הבובות הזה | באדיבות בתי הקולנוע לב

משפט על הסרט:
עוד סרט קיץ שמגיע מחו"ל, כאמור, בכדי למלא את השורות ומעבר לאנימציה המתקתקה והמאוד בוסרית שלו, אין הרבה רגעים בעלילה שיתנו להורים עונג רב, אבל הילדים הקטנים בהחלט ישאבו הנאה מסוימת ואז...ישכחו לחלוטין ויסכמו ב"כיף" - כרגיל.

משפט על הבמאי:
קרולין אוריגר הלוקסמבורגית מגיעה מתחום האפקטים הוויזואליים וזה סרט האנימציה הראשון עליו היא חתומה בתור במאית. לא משאירה חותם גדול מדי, בדיוק כמו הסרט עליו היא אחראית.

משפט על השחקנים:
ערימה של שחקנים לא מוכרים מארצות הנכר, אשר מוחלפת על ידי ערימה של שחקנים לא יותר מדי זכורים או מוכרים, אשר מדבבים אותה בעבור ילדיכם ולא משאירים חותם בדיבוב יוצא דופן, בדיוק כמו הסרט עצמו.

משפט על אורך הסרט:
שעה ועשרים שמרגישה איכשהו עדיין ארוכה מדי, אם לומר את האמת.