"חברים עד השמיים": מעשיה בשועל ועכברה

ישנם לא מעט מקרים קולנועיים בהם הסיפור מאחורי הסרט חשוב לא פחות ולעיתים אף מעניין קצת יותר מאשר הסרט עצמו. במקרים כמו סרטי ילדים, במסגרתם מחפשים המבוגרים סאבטקסט שהוא יותר עמוק מהמסר הפשוט עבור הילדים, המשימה לחפש משמעויות עודפות מסביבו של הסרט היא לעיתים אפילו מאתגרת קצת יותר. במקרה של זוג הבמאים הצ'כים: דניסה גרימובה ויאן בובניצ'ק, אפשר לראות כי המניע ליצירת הסרט היה פשוט שאלה תמימה של ילדם הבכור, שפשוט רצה להבין האם הם עומדים למות מתי שהוא בקרוב.

כאשר הם מתבססים על סיפור ילדים מאת איווה פרוחאצקובה לקחו בני הזוג את החזון שלהם אל עבר מסורת תיאטרון בובות, שנקשר למסורת עבר של העם הצ'כי. את החוויה הזו הם תרגמו דרך החזון שלהם לתיאטרון הבובות - אנימציית סטופ מושן והכניסו את הראש לפרויקט של עשור שלם, במהלכו נבנו יותר ממאה בובות, עשרות סטים של צילום ושיתוף פעולה, בקו-פרודוקציה אירופית ,שכללה אתרי צילום לא מעטים, בכדי שהחלום של הזוג יקרום עור וגידים. החזון המשותף של הסופרת ושל צמד הבמאים הבשיל ואלינו הוא מגיע כשנתיים לאחר שהחל את סבב ההופעות העולמי שלו.


אשמח לקבל צחצוח מקיף לכל שן, אז אני פותח פה ותקפצי פנימה | באדיבות קולנוע חדש

בשבת שמשית, קצת לפני שהרוחות מצפון החלו לנשוב, בשילוב עם עננים אפורים וממטרים קלילים, התאספו להם חבורת ילדים בגילאים שונים, שלא עולים על 12, אבל לא יורדים מתחת לשלוש (בהערכה גסה) על ערימת פופים צבעוניים, כיוון שהמקרן באולם חמש של הסינמטק, שם הוקרן הסרט בטרום בכורה, היה מקולקל. אחרי שהוציאו אנרגיות מרובות בקליעה לסל, משחקי פלייסטיישן, לעסו קצת פופקורן וקינחו עם וופל בלגי, אפשר היה להודות על התקלה הבלתי צפויה, שכינסה את כולם באולם קטנטנן, אינטימי וכזה שנראה כאילו הוא לקוח מסופי שבוע במלונות המותאמים לילדים, באווירה הכללית שלהם.

את פניהם של הילדים באולם קיבלה עכברה קטנטנה, שזזה באופן מוזר למדי ועמה שועלון מגמגם, אשר פרוותו מתנפנפת לכיוונים שונים משנייה לשנייה. השניים הביאו עמם סיפור מוזר במקצת, אבל כזה שבהחלט אפשר לקהל בעל טווח הגילאים המגוון (בין פעוטות לסבתות, שהגיעו ללוות) לפתח ריבוי דעות נרחב ולצאת עם לא מעט מסקנות ענפות, אחרי הצפייה בסרט. כל אחד ראה בו משהו אחר, לא כולם נהנו במידה שווה ולא נראה כי כולם התעניינו, במרבית שלבי הסרט; חלק אפילו ממש השתעממו והלכו באמצע, אבל היה בסרט הזה משהו שובה, בתור מכלול, שגרם לו להיתקע עוד קצת אחרי הצפייה.


איפה העכברה הזו ברחה עכשיו? | באדיבות קולנוע חדש

הסיפור עצמו רחוק מלהיות סטנדרטי ופשוט, כאשר הוא מספר את סיפורה של וויזי, שהיא עכברה קטנה, אשר איבדה את אביה בילדותה והתבקשה על ידו להיות האמיצה שבעכברות והעכברים ומאז היא עושה את כל שביכולתה להיות כזו, גם אם זה עולה לה במחיר חייה. מולה ועמה מגיע לגן העדן השועל שאחראי באופן ישיר ועקיף לעלייתה השמיימה (ומכאן גם השם, שדווקא נשמע מאוד גנרי, אבל הוא גם מאוד מתאים - "חברים עד השמיים") והשניים, בניגוד לכל הציפיות ודרך הטבע, מתחילים במסע חברות קסום וקצת פסיכדלי, על אף שההתחלה ממש לא מרמזת על הבאות. עם זאת, כמו בכל סרט ילדים, לא תמצאו את הסרט הזה משנה עבורכם התפיסה בנוגע לדרך, במסגרתה מספרים סיפור ילדים מקצה לקצה. אין הפתעות מרעישות.

זהו סרט אשר ממנו כל ילד יצא עם תובנה אחרת וכך גם ההורים - הגדולים חשבו שהוא היה משעמם למדי וכמוהם לפחות עוד שני ילדים בקהל, אבל כאשר נשאלו על מה היה הסרט, המחשבות החלו לנדוד. הגדול, בן העשר, ראה בסרט סיפור על פחד ובהחלט יש על מה לדבר, כאשר שני הגיבורים הראשיים מתעמתים עם פחדים עמוקים מעברם, מההווה ובאופן כללי, בעיקר כאשר מדובר על טיב הקשר שלהם אל מול החברה ושם המסרים העמוקים נחשפים היטב. הסרט דן בלא מעט רגעים ממנו גם על קבלת האחר, על חברות, על מוות, גלגול נשמות וכמובן בעיקר על מסע גאולה של שתי דמויות מנוגדות לחלוטין, אבל גם די דומות.


יום יבוא ותהיי העכברה הכי אמיצה בצ'כיה | באדיבות קולנוע חדש

לרגעים ולפרקים, כאשר מפשיטים ממנו את כל הילדותיות שלו, הסרט הזה הוא התגלמות של משהו תת הכרתי כמעט, בבניית העולם שלו. תוסיפו את העובדה שהוא מדלג בקלילות בין לוקיישנים ושולח את הגיבורים שלו למסע כמעט אינדיאני של מציאת שלום ושלווה פנימיים וגם בינם לבין עצמם וכמעט תאבדו את הקישור עבור הילדים ועל כן, בהחלט מסתמנת לה, אי שם באמצע הסרט, הנקודה שבה הוא מאבד את הילדים בלא מעט מהרגעים שלו. בעודו שואף לפשט את המוות עבור הילדים, הוא גם מעביר אותם מסע משמים, לעיתים קרובות מדי והאיזון בו חסר. הוא נע, באופן גס למדי, כמעט כמו המראה של הדמויות שלו, בין ילדותיות יתרה לבין בגרות עודפת וגם עשר שנים של עשייה לא מצליחות לאזן את הקרעים, אשר נפערים במהלך הסיפור, משל היו מפגינים ברחוב קפלן, בימים שונים של השבוע.

סרטם של זוג הבמאים הצ'כים הוא הגשמת חזון וסיפור, לכדי מבצע ארוך שנים של הפיכת בובות פשוטות למדי ובסופו של דבר כמובן גם לכדי סרט נע באורך מלא. התסריט לא תמיד קולע, העלילה לא תמיד קולחת, אבל הלב לגמרי שם וביחד איתו גם הדמויות, הדימיון הפרוע והניסיון והרצון להפוך מחשבה וסיפור לכדי מציאות מצולמת היטב. הילדים הקטנים יהיו מרותקים, ככל הנראה, אחיהם הגדולים יתחילו לפתח מחשבות ולא בטוח שכולן חיוביות, בכל הנוגע לסרט וההורים יתפצלו למחוזות שונים לחלוטין. בכל הנוגע לגירוי לכל הגילאים, הוא בהחלט עושה את העבודה. עם זאת ועל אף כל האמור ובכל הנוגע להיותו סרט שמעניין וכיף לראות; ככל הנראה שהוא יצטרך עוד תקופה מסוימת של מקצה שיפורים.


זה כריש פטיש? מה זה? | באדיבות קולנוע חדש

משפט על הסרט:
אחרי עשור של עבודה על חזון משותף, לא בטוח שזו הייתה אמורה להיות התוצאה הסופית. מסקרנת, מושכת, מוזרה וגם משמימה לעיתים, יצירת הסטופ מושן הזו לא תשאיר אתכם אדישים, אבל לא בטוח שתשאיר אתכם ואת ילדיכם מרוצים עד הסוף.

משפט על במאי הסרט:
שני במאים צ'כים, שבסך הכל נשאלו על ידי ילד בן שלוש מתי הם עומדים למות ולקחו את שאלת ההתמודדות עם המוות, בעבור ילדים, לשלב הבא. הם רצו להראות שגם חיות הולכות להן מהעולם ולהנגיש את כל שאלות העולם הבא לדור הצעיר יותר ובכך הם עושים עבודה טובה ומעניינת.

משפט על השחקנים:
זה לא יעזור אם נציג את המדבבים הצ'כים, לצורך העניין, אבל אלו המקומיים לא נשמעו מספיק טובים בשביל ללכוד את הנפשות הצעירות והן את הבוגרות ומשהו הלך לאיבוד בתרגום, בוודאות ובלי לשמוע את הסרט בשפת המקור.


משפט על אורך הסרט:
שעה ועשרים שהרגישו קצת ארוכות ומעיקות עבור אוכלוסיות מבוגרות יותר. הקטנים עשו חיים משוגעים עם כל דקה ודקה.