"אגדה ממבט ראשון": הזייה ממבט שני

עונת החגים תמיד מזמנת בפתחה שלל סרטי ילדים; על אחת כמה וכמה כאשר מדובר על פורים. תופעות תרבותיות מנסות לצלוח את מזלן קצת לפני, כדי לתת זמן לילדים להזמין תחפושות בארץ או מחוצה לה, אבל כולם רוצים להיות מקושרים עם החג הצבעוני הזה ולו בשביל למכור עוד סוגי מוצרי צריכה בדמותן של תחפושות ססגוניות. החג הזה לא יהיה שונה, בכל הנוגע לתחפושות והניסיון להיות מקוריים ואם בא לכם ממש להיות מקוריים, תנסו את מזלכם בתחפושת של אחת מהדמויות המוזרות של הסרט הזה.

הוא מתחיל במקרה שוד וגניבה ולאט לאט לוקח את הצופים לפלאשבק אחד ארוך, אשר מסתמן בסופו של דבר בתור עלילת הסרט המלאה. סיפורו של גיבור העשוי ללא חת, אשר אינו מעוניין להציל אף אחד או לשרת אף אדון, מעבר לשירות מטרותיו שלו. גבריאל (אשר שמו שונה מזה הרוסי, המקורי - קושצ'יי ואפשר לחלוטין להבין למה) הוא אביר צעיר, שרודף ונרדף אחרי מפלצת-רוח קרה, אשר מנסה להשמידו ולגרור כיליון על ממלכת האגדות (או משהו בסגנון הזה). כאשר הוא פוגש בה שוב ומוצא את עצמו בקרב כמעט אבוד מראש, הוא מחליט לנסות ולאחד כוחות עם השליט המקומי, בשביל מטרה משותפת.


כן. באגדה שלנו יהיו כמה רגעים עם אופנוע ופלאפון, כי אנחנו עכשוויים ומגניבים | באדיבות סרטי רד קייפ

אבן יקרת ערך נגנבת מהטירה של השליט המקומי וזה שולח את גבריאל למסע, אליו יצטרפו מספר דמויות מקומיות ובהן, איך לא? מיי, שהיא פיה(?!) צבעונית ובעלת כוחות קסומים (או משהו דומה). כאשר השניים מוצאים את עצמם רודפים אחרי אותה האבן, הם עוברים שלל הרפתקאות, אשר יציבו אותם, בסופו של דבר, בפני גורל זהה והוא, בשורה התחתונה, מתקשר להגנה על ממלכת האגדות, על שלל יצוריה ובחירה בין התועלת האישית שלהם אל מול התועלת של הכלל, בכדי לנצח את האיום אשר מרחף הן מעליהם והן מעל הממלכה כולה.

לגבריאל יש גם חרב פטפטנית במיוחד ולמיי יש אח שיכול להפוך לדב פנדה. למה? ככה! חוץ מהם יש גם איזה שד ג'לי, שטיח מעופף, גמדים וערימה של מפלצות, אשר נראות כמו הכלאה מלא מעט סרטים וסיפורי אגדות. הקוהרנטיות העלילתית או העלילה עצמה מגיעות בגדר המלצה בלבד וכל מי שיכול לעשות משהו או להזיז את הסיפור לכיוון שלו, עושה זאת כאילו שהכותבים ישבו, שתו ועישנו המון ופשוט שרבטו מה שיצא מהם על דף נייר. ממש בהתחלה יש עוד איזה סדר וקו עלילתי ואחרי כן הם זורקים את הכל לפח אחד גדול וצבעוני, שורפים ומקווים שהילדים ישאבו מספיק הנאה מהצבעים וערימות יצורים קסומים ויוצאי דופן.


בוא ניקח המון צבעים וחרב עם עיניים ופה ונראה מה ייצא | באדיבות סרטי רד קייפ

עבור המבוגרים, היושבים בקהל ומנסים שלא להירדם, מדובר בחוויה מכאיבה למדי, לעיניים, לאוזניים ובעיקר לראש. הסרט הזה הוא תוצר נחות ומיותר מפס ייצור של סרטי ילדים סתמיים, שמזלזלים באינטליגנציה; הן של ההורים והן של הילדים. חברות גדולות מאוד בשוק האנימציה כבר הוכיחו לא פעם ולא פעמיים כי אפשר לעשות את הכל אחרת ולצאת עם ידן על העליונה. ההפקה הרוסית הזו מוכיחה, פעם נוספת, שאולמות הקולנוע בארץ נותנים במה ליותר מדי בינוניות ומשחילים מוצרי צריכה מיותרים למדי, בכל הנוגע לסרטי ילדים ובונים שהצבעים ימשכו אותם, מבלי להתחשב בצורך לייצר תוכן אמיתי.

האנימציה חובבנית; במקרה הטוב, העלילה מזעזעת ואל הכל מצטרף גם הדיבוב המקומי המביך למדי, שמנסה כאילו להתחשב בשפת המקור הרוסית ושומר על זיקה, בכל הנוגע לטון של הסרט. כל העובדות המובאות מוכיחות, פעם אחר פעם, במהלכו של הסרט, כי אין שום התחשבות באף אחד מהקהלים, מלבד אלו אשר טרם התחילו ללמוד בבית הספר. למרות כל הקיטורים של האדם המבוגר (יחסית), אשר כותב את ביקורת זו - ניכר כי הילדים, על שלל הגילאים (גם הבוגרים יותר) דווקא שאבו הנאה מרובה מהתכנים שהוצגו להם בסרט ועם זאת, קשה לומר כי זו צריכה להיות השאיפה של יוצרי סרטי אנימציה, גם אם הם דלי תקציב.


נגמרו הצבעים? נחפור באדמה ונמצא חדשים | באדיבות סרטי רד קייפ

בקיצור ולעניין:
סרט אנימציה משמים ומיותר. הוכחה ניצחת נוספת כי בכל מקום בו תתקבל במה עבור יצירות מהסוג הזה, המהלכים הללו רק יחזקו את יוצרי הסרט, דומיהם ועוד כאילו שכבר היו בחצי הדרך להתייאש מההפקה החובבנית, לה הם שותפים. שטויות נבובות, מקושקשות ומבולגנות כמו הסרט הזה יצוצו מדי פעם כמו פטריות אחרי הגשם.

ביים וסיים:
אנדרי קולפין - במאי של סרטי אנימציה בשפה הרוסית, עם עוד יצירה רדודה וחלשה, בדיוק כמו עוד לא מעט סרטי אנימציה אחרים שנוצרו על ידיו, אם לשפוט על פי הפילמוגרפיה שלו עד כה.

לוהקו ושיחקו:
מספר שחקנים רוסיים, שאינם מוכרים, ככל הנראה לקהל המקומי, דיבבו את הסרט במקור. בגרסה המקומית מובלט דניאל סטיופין, אשר מככב ב"קופה ראשית" ומתפקד בתור החרב הפטפטנית ובעיקר גורר רצון לשמוע את קולו בסדרה הקומית והמוצלחת ולא בסרטי ילדים נחותים.

כמה זמן זה?
שעה וחצי שהרגישה כמו נצח למי שלא מתחת לגיל 10, שהיה מחובר לפופקורן ושאר דברים מתיקה.