"ארבעה ימים טובים": סמים היא מילה לא יפה

בסיפור הזה כבר היינו, לפני שלוש שנים, בגרסה הגברית עם "ילד יפה" בכיכובם של טימותי שאלאמה וסטיב קארל וזה היה מוצלח, אפילו מוצלח למדי והבליט את הכוכבים שלו ובעיקר את זה הצעיר והפורץ. הפעם גברת מילה קוניס אמונה על תפקיד הנרקומנית הזקוקה לשיקום ואילו גלן קלוז על זה של האם הדואגת, החוששת וחסרת האמונה, אבל עם זאת עדיין חדורת התקווה. קשה לומר שאפשר להפתיע בסרטים מסוג זה, כיוון שהעלילה יכולה לקחת תפניות לאן שרק מתחשק לה; לטוב או לרע. מה שלא יהיה, אתם לא מגיעים לצפות בסרט שכזה בשביל ההנאה, כי אם בכדי לקבל מנת מציאות עקומה וקשה לעיכול ובסופו של דבר סוג הסרטים הללו קם ונופל על הגיבורים שלו. כמה טוב שצמד הגיבורות הראשיות שלו הן הצמד הזה, שעושה עבודה טובה.


כוססת את הציפורניים, עם השיניים שאין | באדיבות סרטי יונייטד קינג

הסרט נפתח עם סצנה לא פשוטה, במסגרתה מולי (המגולמת על ידי מילה קוניס) מגיעה לבית אמה, דב (המגולמת על ידי גלן קלוז הוותיקה), אשר לא מסכימה להכניס אותה הביתה ולא משנה מה היא אומרת לה. מולי מגיעה בפעם המי יודע כמה, חושפת שיניים רקובות ומתחננת לאמה שתקבל אותה הביתה והיא רק רוצה להיגמל והנה, הנה, הנה...הפעם זו הפעם. הפעם היא הולכת למוסד גמילה, לניקוי ומשאירה את כל החרא מאחוריה. בשלב הזה אנחנו לא יודעים הרבה, בתור צופים, מעבר לכך שיש בת מכורה ואמא סדוקה, פגועה וחסרת אמון בבתה. עם הזמן, התמונה הגדולה יותר נפרשת, גם אם כמעט שום דבר מעבר לצמד הנשים, הגיבורות הראשיות, לא מתפתח ואין גם צלילה לפרטים אחרים ונוספים, זולת עלילת צמד הגיבורות הללו.

מדי פעם מגיעות דמויות משניות מאוד בשביל לספק רקע, אבל זה ממש על קצה המזלג ולא מספק, כי אי אפשר לדחוף כל כך הרבה התרחשות, שתגלוש מעבר לסיפור של האם ובתה. ישנם ילדים בסיפור, ישנו גרוש, שהסטטוס שלו ממש ממש לא ברור ואפילו מציץ לו בשלב מסוים החבר המדרדר, הנרקומן שנשאר מאחור ואפילו השאיר מזכרת קטנה. הרבה דמויות צצות לרגע, זורקות מילה או משפט לאוויר ונבלעות בחזרה אל החור השחור, אשר ממנו הן צצו. כל הרכבת הזו, של הדמויות הרגעיות, פוגמת מאוד בחוויית הסרט ונותנת הרגשה כאילו הבמאי של הסרט - רודריגו גרסיה, ניסה לעשות כמיטב יכולתו במסגרת הגבלת זמן שהונחתה עליו מראש והכניס הרבה דמויות, רק כדי שיוכל לסמן עליהן "וי" ולהמשיך הלאה עם העלילה.


רק קמטים היא עושה לי, זאתי | באדיבות סרטי יונייטד קינג


מאחורי שלל הדמויות וצמד הגיבורות הראשיות, ישנה עלילה המבוססת על סיפור אמיתי, כי איך אפשר בלי? ואם להעמיק עוד קצת את העניינים, הסרט פורש באופן מאוד מאוד מובהק את יחסי הסיבה והתוצאה, אשר יוצר נרקומן או במקרה הספציפי הזה - נרקומנית. היא חופרת מעברה את הסיבות שגרמו לה להתמכר למשככי כאבים, את הנטישה וחוסר תשומת הלב ממשפחתה ואילו אמה מעניקה לה תשומת לב כעת, כאשר היא נואשת לה, אבל זה מגיע עם מחיר של חוסר אמון והמון המון חרדות. במקרה הנוכחי חרדות יצרו נטישה, שיצרה חרדות נוספות, אשר גלגלו להתמכרות ומשם רמת החרדות בכל צדדי המתרס רק עלו והרקיעו שחקים.

ארבעת הימים היפים הם ימים, אשר מעבר לכך שמולי צריכה להישאר נקייה במסגרתם, היא ודב גם מקבלות הזדמנות לשפץ במקצת את מערכת היחסים הרעועה שלהן ובעיקר לנסות ולתקן את האמון שהשתיים איבדו זו בזו במהלך השנים. אותו אי אמון הזין עבורן היסטוריה של חרדות והתמכרויות - בין אם ההתמכרות הקשה של מולי לסמים או בין אם ההתמכרות של דב לשליטה טוטאלית ומוחלטת, אשר מתורץ בכל שהיא לא יכולה להאמין לאף מילה שיוצאת מפיה של בתה וכמובן גם נגרם מערימת חרדות והיסטוריית השקרים של בתה ושאר סוגי ההתנהגות השלילית, שהיא סיגלה לעצמה, מעצם היותה מכורה לסמים.


סומכת עליה כמו שזלינסקי סומך על פוטין | באדיבות סרטי יונייטד קינג


ישנם לא מעט רגעים, אשר מעלים תהיות בסרט הזה ואפילו רגע אחד מובהק של "איך לעזאזל זה קרה ועדיין קורה לה?", אבל המטרה שלו, של הבמאי והשחקניות שלו, היא בדיוק להראות שזה קורה, יכול לקרות ויקרה לכל אחד שעשוי להיקלע לסיטואציה, אותה לא צפה ולא משנה כיצד. זהו סרט, שמעבר להבלטת הדרמה האנושית וערימת הקשיים, אשר כרוכה בטיפול בילד בוגר ונרקומן, הוא כתב אישום גם למערכת הרפואית וכמובן, איך לא? גם לאותם סוחרי הסמים, אשר זהו משלח ידם והם עוסקים בסחר ולא מבדילים בין מי שהם מוכרים לו את הסם - בין אם מדובר במבוגר שקול, ילדון מתלהב או נרקומן שמוכן למכור את כל המשפחה ואת כל הרכוש שלו, רק בשביל לקבל עוד קצת לתוך הווריד.

לא מעט סרטים, אשר במסגרתם מבוגרים מצילים את ילדיהם הנרקומנים, מסתובבים בשנים האחרונות בהפצה קטנה יחסית וכאלו שלא זוכים בדרך כלל להתייחסות הוליוודית והבלטה. אולי זה הנושא הקשה, אולי הם אף פעם לא מצליחים להתעלות יתר על המידה, אבל בכל פעם מגיע אחד כזה כמו קריאת השכמה עבור אוכלוסייה לא קטנה של הורים ובדרך כלל הוא גם מצליח לשמור על סטנדרט מסוים של איכות ועניין. התסריט המציאותי מוביל בכל פעם לכך שהסרטים הללו אמנם עוברים איכשהו מתחת לרדאר הצלחות של המנות העיקריות והראשיות, אבל תמיד שומרים על מקומם בתור מתאבנים, שנתקעים חזק בגרון ולא משחררים.


אל תיגע ביין | באדיבות סרטי יונייטד קינג


משפט על הסרט:
שוב מדובר בסרט שלא יהיה מועמד לשום פרס, בשום מקום, אבל הוא סרט נוגע, חודר וכזה שעל אף לא מעט מגרעותיו, הוא מצליח להיכנס עמוק ללב ולא דרך הווריד.

משפט על הבמאי:
הבמאי והתסריטאי העסוק למדי, שלא כל כך מוכר לצופים המקומיים - רודריגו גרסיה לוקח על עצמו את המושכות, תחת שני כובעיו, על מנת לספר את סיפורה של אלי ססלואו ועושה עבודה לא רעה.

משפט על השחקנים:
מילה קוניס כבר מזמן לא נתנה לנו, הצופים, שום דבר מעבר לתמונות פפראצי עם בן זוגה - אשטון קוצ'ר והמשפחה היפה שלהם והיא נותנת יופי של ביצוע בסרט, גם אם לעיתים הוא לוקה באובר דרמה. גלן קלוז דווקא פעילה למדי, עם תפקידים טובים בסרטים אחרים ועוד אחד נוסף גם בסרט הזה, שגם כן לעיתים סובל מחוסר יציבות, אך עדיין מדובר בביצוע טוב.

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי זורמות וקולחות. אין תלונות.