"צ'או איטליה": הגידו כן לזקן

יש זמן וגיל לכל סרט. לסרטים מסוגו של הסרט הנוכחי, אותו ביים ג'יאני די גרגוריו, יש כנראה תמיד זמן ולא רק בני הגיל השלישי מוזמנים לצפות בו ולהזדהות. כמה שלא נרצה לדחוק את המחשבות על זקנתנו, היא בסופו של דבר תגיע וכמה שהמילה פנסיה, נשמעת ככזו גסה ולא מתקבלת על הדעת, היא בהחלט נמצאת מעבר לפינה בעבור רבים. לא כל פנסיה מעניקה לבעליה חיים הגונים, לא כל אדם שמגיע לגיל פרישה יכול לומר כי הוא מתקיים בכבוד מכספי הפנסיה שלו ולא תמיד משנה במה הוא עסק בעבר ומנקודת הפתיחה הזו לוקח הסרט את צופיו למסע באיזורים צנועים ברומא, דרך עיניהם של שלושת גיבוריו הפנסיונרים הלא מסופקים.


כמה פנסיה קיבלתם החודש? | באדיבות סרטי "קולנוע חדש"

הבמאי האיטלקי הוותיק לא צריך לכוון אפילו מראה עבור קהל הצופים המקומי שלו, כי אם מראה כללית בעבור אזרחים שכעת נמצאים בסיכון מוגבר, בכל הנוגע למגיפה מסוימת המשתוללת בחוץ. הוא לא מדבר על בריאות לקויה, לא על דיכאון של אנשים שלא יכולים להעסיק את עצמם ומשתעממים בבית, הבמאי האיטלקי המזדקן מדבר אך ורק אנשים ששמחת החיים עדיין מפעמת בהם, על כאלו אשר מרגישים שהגיל השיג אותם ובסוף הם נותרו כמעט ללא כלום, על אף שהם עדיין כשירים לבצע כל סוג של עבודה, לפחות לא אלו הדורשות מאמץ פיזי מוגזם.

ג'יאני די גרגוריו מכנס את הצופים להתלוות אליו ואל עוד שניים מחבריו על הסט למסע של כשבוע בחייהם של שלושה איטלקים מבוגרים, אשר מתגוררים ברובע שקט למדי ברומא. כולם כבר חצו את גיל שבעים וכולם נמצאים במשבר גיל הפנסיה, כל אחד מכיוונו. האחד בטלן לשעבר ובהווה, השני מורה בגמלאות ואילו השלישי הוא הפעיל מכולם והוא מחדש רהיטי ווינטאג' ומתפרנס מכך. שלושתם נזכרים קצת מאוחר שהם מיצו את החיים בארץ המגף ובעיקר רוצים לבדוק איזו מדינה עשויה לקבל אותם, עם כספי הפנסיה הזעומים המופרשים עבורם ושם יוכלו לחיות בכבוד.


נוסעים לחפש מקום חדש | באדיבות סרטי "קולנוע חדש"

ג'יאני די גרגוריו, אשר גם מגלם בסרטו את אחת הדמויות הראשיות (מגלם את "הפרופסור") רוצה לבחון באופן מפוכח וסאטירי, במידה מסוימת, את נושא החיים בגיל השלישי. שלושת הגברים, אשר איש מהם אינו מוצג ככזה הנמצא בזוגיות או כזה בעל עוגן משפחתי חזק שעלול להחזיק אותו, מוצגים ככאלו שלא נטעו שורשים עבותים, כביכול והם יכולים לעזוב בכל רגע, עם כספי הפנסיה ופשוט לחפש יעד חדש לפרוש בו בצורה מכובדת. הביקורת שלו על האופן שבו מזדקנים המבוגרים האיטלקים וכיצד הממשלה רואה אותם, מצידה, זועקת לשמיים.

ביחד עם השיעור שמנסה להעביר הבמאי האיטלקי על המציאות הפנסיונית של חלק ניכר מתושבי איטליה (וגם ישראל, אם יורשה להוסיף), הוא גם לא מפחד לדון, באופן מסוים וכמעט עקיף ואגבי לגמרי, בבעיית הפליטים והמהגרים באיטליה וכיצד מתייחסים אליהם הרשויות והשלטונות המקומיות. את כל הנושאים הכבדים הללו עוטף הבמאי האיטלקי והאלגנטי בהמון אהבה, חמלה ואפילו סלחנות, בעודו משתמש ברקע בנופים המשכרים והשפע הרוחני שיש לארצו להציע, גם עבור אלו שלא הייתה תקווה רבה עבורם.


פורטוגזית שפה קשסה | באדיבות סרטי "קולנוע חדש"

בכל צעד אותו מבצעים גיבורי הסרט, הם מוצאים את עצמם כמו דג אשר נלכד ברשת ומנסה להתפתל ולהשתחרר. הם רואים בעיניהם את היתרונות הגדולים בהישארות בארצם, על אף העובדה שהם עושים את הכל בשביל לעזוב וחלק מנקודות השיא בסופו של הסרט בעיקר מדברת על ההתלבטות הזו. שבוע שלם יש להם להיפרד מאורך חיים ישן, עבור אחד כזה חדש, אותו מוצא עבורם קשיש נוסף, אשר דוגל בהנחת כל הסטטיסטיקות והפרטים החשובים על השולחן וזאת על מנת לקבל החלטה מושכלת ומחושבת היטב בנוגע ליעד העזיבה והמגורים החדש.

סרטו של די גרגוריו בהחלט מביא נקודות מעניינות, אשר שמות בצד מחלוקות פנימיות ומתרכזות בפיתרון הווה טוב יותר לפנסיונרים הנוכחיים וכמובן מביע דאגה עבור אלו העתידיים. הוא כאמור גם נוגע באופן קליל בנושא משבר הפליטים המקומי באותו האופן האמביוולנטי בו הוא מציג את בעיית המבוגרים באיטליה. מעבר לנושאים החשובים שהוא מציג, הוא גם סרט קומדיה לא רע בכלל, עם רגעים יפים שפשוט מנתקים קצת מהתוכן, בדיוק באותו קשר הדוק, במסגרתו התוכן שואב אליו וזאת בעיקר תודות לכתיבה הקלילה ובזכות עלילה מעניינת.


ואז הוא ניתר עליי...כזה גודל הוא היה | באדיבות סרטי "קולנוע חדש"

משפט על הסרט:
פנינה מרומא, איטליה. סרט כיפי, מצחיק ומלא חום. מצד אחד הוא נוגע בנושאים חשובים והרי גורל, מצד שני הכל בשפת קולנוע קומית.

משפט על הבמאי:
ג'יאני די גרגוריו לוקח את צופיו למסע קסום, נפלא ומהנה ברחבי רומא. הוא נותן לצופים לטעום מהדבש והחומץ ועושה זאת באלגנטיות מרשימה.

משפט על השחקנים:
שלושת השחקנים הראשיים, בראשם ג'יאני די גרגוריו, שגם ביים, כולם מופלאים, נהדרים ושובים. עושים בדיוק את מה שמצופה מהם לבצע בסרט שכזה.

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי וסיימתם עם הסיפור. לא בטוח שתצאנה מסקנות, אבל חמים ונעים יהיה על בטוח.