הטובות לאוסקר

טקסי האוסקר, לאחר שנים של מחסור במגוון אתני ומגדרי, הולכים ומתקנים את דרכיהם וגם אם זה לעיתים מרגיש מאולץ מדי, זה עדיין קורה על פי דרישת הקהל והצוותים. שנה שעברה זו הייתה שנתו של הסרט הקוריאני "פרזיטים" להיכנס ללב ולזכייה הענקית וכמעט חסרת התקדים ההיא. בונג ג'ון-הו פתח את הדלת עבור המעורב האמריקוריאני, שכמעט לא הזדקק לעזרה בפילוס דרכו לעשירייה המובחרת, אבל הפעם זו הייתה שנת הנשים, ממוצא אסייאתי, שגרפו את הקופה והפרסים הגדולים, כאשר מעבר לפרנסס מקדורמונד הוותיקה והמדהימה, זכו גם קלואי ז'או הסינית ויון יו-יונג הקוריאנית הקסומה והמקסימה בתהילת עולם.


מינארי - סבתא זפטה מקוריאה

כן, "מינארי" לא היה אמור להיות כאן. לא באמת היה אמור לזכות בשום דבר מעבר לאוסקר המוצדק למדי שקיבל, בזכות הופעתה המצוינת של יון יו-יונג ועם זאת, הוא הצליח להתגנב בחסות האוסקר ההיסטורי של שנה שעברה, דקה ורבע לפני שהקורונה הפכה להיות השיח השולט והכללי בעולם. נישא על גבי הצלחתו של בונג ג'ון-הו, הגיע "מינארי" המאוד אינטימי וקטן המימדים של לי אייזק צ'אנג אל הבמה הכי מרכזית בעולם הקולנוע, כאשר כיסיו כמעט מפוצצים מפרסים נחשבים יותר ופחות וכאלו שלא רבים חשבו שיראו, בזכותו.


אז לאן מעמיסים את הפרסים? למשאית או למכולה? צילום: IMDB

הבמאי הקוריאני, אשר גדל בארקנסו של שנות השבעים מזמין את הצופים להצטרף אליו למסע על בסיס ילדותו ואל משפחה מתקתקה שעוברת בעקבות חלום של האב, להיות חלקאי אמריקאי ממוצע, אשר רוכש שטח אדמה, בו ירצה לגדל ירקות ולמכור אותם אל הרשתות הגדולות וזאת בכדי להגשים את החלום האמריקני הפרטי שלו. המסע של האב - ג'ייקוב ושל בני משפחתו: אשתו מוניקה, ביתו אן ובנו הקטן דיוויד הולך להיתקל בלא מעט קשיי קליטה, קשיי אקלים וקליטת היבול שלהם באדמה וגם אל מחוצה לה ואת הכל הם נאלצים לעבור הרחק ממולדתם, כאשר רק באמצע הסרט הם מקבלים חיבוק של סבתא, עם המון ניחוחות ומזג קוריאניים.

בין לבין גם הולך ובא חקלאי מקומי מחופף (המגולם על ידי וויל פאטון) וכל התמהיל הזה, בין אמריקה לקוריאה חייב לעבוד, כדי שג'ייקוב יוכל להיות חקלאי מקומי, ממוצע, אבל מספיק מוצלח, בכדי לפרנס את משפחתו בכבוד. אייזק צ'אנג חולק עם הצופים את החוויה של תושב חוץ, שמנסה להיכנס למקום חדש: הן מבחינת העבודה, הן מבחינת השינוי בסביבה ומעיד על כך הצמח - מינארי, אשר על פי המבוגרים יותר בסרט, אמור לדעת לצמוח בכל מקום וללא שום בעיות הסתגלות. על מנת שכל בני המשפחה יהפכו למינארי בעצמם, כל אחד צריך לבצע התאמות.


ובכן תלמידים, מי הקשיב ויודע כיצד נראה המינארי? | צילום: IMDB

יש כאן ערב רב של אינטראקציות מעניינות בין בני הזוג, בין האמא לסבתא ובין הנכדים לסבתא. הרגעים בין הסבתא לילדים מייצרים רגעים שהם מכרה זהב עשיר בזכות המשחק המשובח של יון יו-יונג ואלן קים הצעיר, אשר קיבל את פרס המבקרים עבור תפקידו (ופרץ בבכי מתקתק ובלתי נשלט, כאשר נשא נאום תודה קצר). אבל מעל הכל הסרט הוא סרט אנושי, אינטימי וקטן שאפילו כנראה לא הבין מה נפל עליו, כאשר החל לקטוף פרס אחרי פרס, עד שנבלם (באופן כמעט מלא, יש לציין) לבסוף בטקס הפרסים המוזהבים הגדולים מכולם.

העובדה שהאוסקר רשום על הסרט אך ורק בזכות השחקנית הקוריאנית הוותיקה רק עושה עימו חסד ותיקון אמיתי, שכן שאר חמשת המועמדויות שלו לא באמת היו אמורות להבשיל לכדי זכייה, אבל אצל אוסקר הזהוב, כל מועמדות נחשבת כמעט כמו סוג של זכייה, ככה שאין הרבה על מה להתלונן, מצד הבמאי הלא מבוגר מדי, שלא היה מוכר מדי עד כה. קוריאה עורכת הופעה נוספת בין השמות הגדולים, כבר שנה שנייה ברציפות ולמרות שהפעם זה נראה כמו חלק מניסיונות דה לגיטימציה לקולנוע הקוריאני, השאיפה היא שהפעם הבאה תגיע כאשר יגיע הזמן והרגע לזכייה אמיתית נוספת.


בוני עשה לי חשק לסדר מערך מגנטים | צילום: IMDB





"ארץ הנוודים" - אין מקום כמו הבית ואין כמו הבית בכל מקום

הזוכה הגדול של של טקס האוסקר אוחז בשלושת הפסלונים החשובים ביותר: הבמאית, הסרט והשחקנית המובילה. קלואי ז'או, אשר הולכת לביים את אחד הסרטים הגדולים של מארוול - "הנצחיים", הוכיחה את עצמה פעם נוספת (אחרי שביימה את אחת מהצלחות הפסטיבלים של שנת 2017 - "הרוכב") והפעם לקחה את כל הקופה, כאשר עלתה פעמיים להודות לכל העולם, אשתו ואחותו, אחרי שקטפה את שני הפרסים הנחשקים בפוזיציה שלה. פרנסס מקדורמנד סופרת אוסקר שלישי וממצבת את עצמה בתור אחת השחקניות המוצלחות ביותר אי פעם, מבלי לספור פסלונים מוזהבים והניצחון הגדול של הסרט הוא שעל אף אופן הגשתו, השחקנים הלא מקצועיים ששיחקו בו והפלואידיות החלקית שלו, הוא מצליח לספר סיפור בהצלחה מרובה וגם לזכות בפרס הגדול.


מי צריך שחקנים מקצועיים שאפשר לקבל סיפורים מהלב? | צילום: IMDB

מצד אחד יש משהו מוזר ואפילו מדכא שסרט מסוג זה הוא הוא הזוכה הגדול בפרס הנחשב ביותר בתעשיית הקולנוע. יש כאן צדקנות ותיקון היסטורי עבור מגדר ופלח אוכלוסייה נוסף, אשר סבל מאפלייה לאורך שנים ועכשיו הגיע הזמן לתיקון, לפחות על פי אנשי האקדמיה, אשר הכניסו סרטים על גזענות, סרטי מהגרים והפעם סרט נוודים, המבוים על ידי אישה סינית. הוא סרט נהדר, נפלא, מהורהר ובעל קסם ויופי אנושי ויופי מרחבי ועם זאת, הוא לא סרט שהרבה סוגי קהלים יוכלו לאמץ לחיקם בסבלנות כי הוא מתיש לעיתים, בעל קווי עלילה דקיקים מאוד ולעיתים מרגיש כאילו הוא על כלום ושום דבר.

אין בו שום אלמנט, אשר נדחף לפני הצופים. זו כן קריאת השכמה שקטה מאוד להתנערות מקפיטליזם, אבל לא מחאה קולנית ורועשת. אם ברגעים הראשונים של הסרט חושפת ז'או גיבורה, אשר נראית פגיעה ואומללה, המשכו של הסרט מציג מציאות אחרת לגמרי ובעצם נאחז בקו העלילתי של סרט מסע, אשר רוצה לחשוף לאמריקאים את היופי האנושי של אנשים אשר נמצאים איתם על אותה היבשת וכמובן את הנופים המרהיבים, המשתייכים לאותה היבשת גם כן. האחדות של הנוודים המודרניים, כמשפחה אחת, המכילה לא מעט טיפוסים, אשר החיים היו קשים להם בדרך זו או אחרת או שפשוט החליטו שהם מוכנים לעשות את המעבר לשלב הבא בחייהם ולהתנתק מהגשמי, בכדי להזין את הרוחני.


עכשיו פרופיל | צילום: IMDB

עם רקע איובי במיוחד, הכולל את מחיקת עיירתה של פרן (פרנסס מקדורמנד), אמפייר, מהמפה לחלוטין, סגירת המפעל שבו עבדה ופטירתו של בעלה, היא מחליטה שהבית לא חייב להיות צמוד קרקע, אלא יכול להיות על גלגלים ועבודה יכולה להיות כל אחת כזו שתניב לה הכנסה מינימלית בשביל להמשיך לטייל. מה שנראה בתחילה כמו מצב ביש עבור אותה גיבורה ראשית, מתגלה בתור דרך חיים וכמעט סוג של ריפוי נפשי עבור מכאובים שהסבו לה החיים והמציאות שלעיתים נכפתה עליה מהמדינה ולעיתים סתם התאכזרה אליה.

מקדורמנד, שכאמור קטפה את האוסקר השלישי שלה, הפעם לא הייתה חייבת למתוח את יכולות המשחק שלה עד לגבולות מסוימים במנעד הרחב של הדמויות שאותן היא גילמה במהלך השנים ועל שתיים מהן זכתה בשני הפרסים הקודמים. היא פשוט משחקת בדיוק באופן שמתאים לסרט, ריאליסטית עד כאב ומוקפת בקאסט שכמעט כל כולו מורכב משחקנים לא מקצועיים, עובדה שרק מחזקת את הפשטות והקסם שיש לסרט הזה להציע. הפרס הפעם הלך לסרט לא רגיל, בתקופה לא רגילה ובין שלל סרטים מתחרים, אשר לא בטוח שהתמהיל של כולם ביחד על במה אחת יחזור פעם נוספת.


ועכשיו תתרחק עם המצלמה | צילום: IMDB