"השוטרים": ב(ל)וז לכחולי המדים

זמני קורונה אינם פשוטים על מנת לגרום להזדהות ולאמפתיה עם המשטרה. הם מסתובבים בכל רחבי הארץ, מקימים מחסומים, קונסים אזרחים ועל הדרך גם נאשמים בנפקדות מישיבות וכוללים. הם מנסים לבצע את עבודתם, תוך כדי הריקוד המושחת שמתבצע מעליהם ויורה הנחיות לא ברורות לכל כיוון וכך הם מוצאים את עצמם בתור שק החבטות של הממשלה אל מול הציבור ובחזרה. רוצים לבצע את עבודתם נאמנה ונתקלים בכל קושי אפשרי ובכל כיוון אפשרי.

העיתוי ליציאת הסדרה של רותם שמיר ויובל יפת (תסריטאי ובמאי "פאודה") לא יכול היה להיות שנוי במחלוקת גדולה יותר, אבל רצה הגורל וכך יצא. הפופולאריות של כחולי המדים לא יכול היה להיות בשפל נמוך יותר, אבל מתוך השפל הזה אולי אפשר רק לצמוח ואכן הסדרה, עמוסת הכוכבים המקומיים מצליחה להיות סוג של תשובה ותגובה לאותו שפל ומנסה להצמיח ישועה מקומית, בעזרתם של כותבים מוכשרים ושחקנים מוכשרים לא פחות.


הנה הם באים, השוטרים המתוסכלים | צילום: גיורא ביח, קשת 12

השפל הגדול של המשטרה הישראלית נובע לא רק בגלל תפקידה במשבר הקורונה, אלא גם בגלל אוזלת ידה אל מול ארגוני הפשע הגדולים והקטנים כאחת. עברייני החברה הערבית חוגגים אל מול התחנות המקומיות, עבריינים אחרים לא מראים שום פחד או מורא מפני החוק ואלו שמייצגים אותו ואפילו אזרחים פשוטים שולפים מצלמה ומביכים את המשטרה בעשרות הזדמנויות. להיות שוטר כבר מזמן איבד מהיוקרה שלו ואת זה, אפילו במעט, מגיעה הסדרה לנסות ולתקן.

סיפורה של הסדרה מבוסס, בחלק מסוים ממנו על סיפור "השוטרים הנוקמים" מנהריה, שהחליטו לקום ולעשות מעשה אל מול הפשע המשתולל של העבריין – מיכאל מור. יוצרי הסדרה החליטו לקחת אלמנטים מרכזיים בסיפור המקורי משנת 2006, שהוא טוב יותר מכל תסריט מקורי שאפשר היה לכתוב לבד ופשוט להוסיף אלמנטים דרמטיים נוספים, על מנת למגור את המוצר שלהם באופן אמין ומשכנע אפילו קצת יותר.


למי קראתם מור? | צילום: גיורא ביח, קשת 12

אז מה צריך בשביל למכור סיפור על שוטרים גיבורים בשנת 2021? קודם כל קאסט מנצח, הכולל את צחי הלוי, דני שטג, שני כהן, אלי פיניש, אורי גבריאל, מאור שוויצר, ריטה שוקרון ואפילו שירי מימון לקינוח. רמת המשחק נהדרת וצחי הלוי ממשיך את השפעות "פאודה", שטג מחוספס ויעיל ושאר הצוות לא מאכזב לדקה באמינות. עלילה מהפנטת שכבר כתבה את עצמה בעבר וכמובן חיבור רגשי עז למציאות הישראלית. תוסיפו קצת דילמות מוסריות, שככל הנראה יגיעו אחרי הפרק השלישי ותקבלו את התמהיל המנצח, על מנת להוות תירוץ נוסף (מעבר ל"נינג'ה ישראל") לזפזפ לערוץ 12.

על מה הסיפור? אלון שנהב, (צחי הלוי) מגיע לעיר הולדתו – נהריה, על מנת להיות מפקד הבילוש החדש. יומו הראשון מזמן לו מפגש עם חבר ילדות – עמי (פיניש), אשר מחזיר אותו לשם משפחתו המקורי – שרעבי וגם מציג לו את הצוות החדש שלו. היום הראשון גם מזמן לאלון מפגש עם חייליו של העבריין הכי חזק בעיר: מאור עזרא (המגולם היטב על ידי שלומי יפרח). עזרא הוא עבריין צעיר ומקומי, השולט בעיר ביד רמה ומבסס שליטתו באלימות חסרת רחמים.


מי מפחד? | צילום: גיורא ביח, קשת 12

הריקבון השלטוני-ממסדי והמשטרתי נחשפים במלואם, כאשר הקודקודים בצמרת המשטרה והתחנה לא מעוניינים להיכנס למלחמה עם העבריין, חסר הפחד ומעדיפים להרכין ראש ולנשוך שפתיים, על מנת לשמור על השקט היחסי. המפקד החדש מסתמן בתור אדם ערכי וחסר פחד בעצמו ויוצרי הסדרה לא בזבזו דקות יקרות בכדי להכניס את הדרמה והאקשן להילוך גבוה מאוד כבר עם צמד פרקי הסדרה ואינם חוסכים את הביקורת מהגופים האחראיים לדחיקתם של שוטרים הגונים לפעול בכוחות עצמם ומתחת לרדאר, כפי שמסתמן מהיכרות עם הפרשה ועם התפתחות הסדרה, לאחר צמד הפרקים הראשונים.

הטוב והרע מוצגים באופן מובהק, הביקורת זועקת לשמיים והמשטרה מקבלת שירות, בדמותה של סדרה שכל צופה יכול להזדהות עם תכניה ועם גיבוריה, בכל צעד בו הם בוחרים. אין ספק שבתקופה בה המשטרה ופעולות נועזות מצידה, צריכות לקבל רוח גבית מהציבור, הסדרה הזו משמשת בתור מפרש נהדר, שאם ישכילו לכוון היטב קברניטיה של הספינה השוקעת הזו, הם עשויים להרוויח טיפה חזרה מהאמפתיה, אשר התמוססה (בכמויות) בשנה החולפת.